פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8928/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז מיום 4.12.2012 בתיק עת"א 46478-09-12
בשם המבקש:
עו"ד מנחם רובינשטיין
בשם המשיבה:
עו"ד רן רוזנברג
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד ), שבגדרה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות.
1.
המבקש הורשע בעבירות מין אשר ביצע בשתיים מבנותיה של בת זוגו לשעבר ונדון לעונש של 14 שנות מאסר, אותו החל לשאת בשנת 2008. בשנת 2012 פנה המבקש לשירות בתי הסוהר בבקשה להשתלב בסבב חופשות. שירות בתי הסוהר נדרש לקבלת חוות דעתם של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) ושל הוועדה לגילוי עריות (להלן: וג"ע ), וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 5ב (פרק ו') לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 שעניינה חופשת אסירים. בחוות דעתה המליצה וג"ע שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו כלפי סביבתו. מנגד, המלצת מב"ן הייתה להתיר את שילובו של המבקש בסבב חופשות בכפוף למספר תנאים מגבילים, שכן נמצא כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא "בינונית".
2.
נוכח עמדתה של וג"ע, דחה שירות בתי הסוהר את בקשתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות. המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וטען כי יש להתיר לו לצאת לחופשות בהתאם להמלצת מב"ן, בין היתר נוכח מצבו הרפואי הרעוע. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש בקובעו כי חוות דעתה של וג"ע סבירה, וכך גם החלטת הרשות שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשה. ביחס לטענת המבקש באשר לחוות הדעת החיובית של מב"ן, ציין בית המשפט המחוזי כי: "כדי שהעותר ייצא לחופשה [...] יש צורך בהמלצה חיובית משני גופים מקצועיים אלה [וג"ע ומב"ן – ע' פ']. מקום שגוף אחד מאשר והגוף האחר מסרב להמליץ על יציאה לחופשה, כי אז לוג"ע יינתן משקל בכורה".
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי מצדיקה מתן רשות ערעור גם על-פי המבחנים המצמצמים שנקבעו לעניין זה ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) (להלן: עניין וייל ). לשיטתו, הקביעה שלפיה לעמדתה של וג"ע יינתן משקל בכורה מקום שבו קיימות חוות דעת סותרות של הגורמים המקצועיים מעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש.
4.
מנגד, סבורה המשיבה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית מעין זו. המשיבה סבורה כי הכרעת בית המשפט קמא אינה אלא יישום של ההלכות שנקבעו בפסיקת בית משפט זה. עוד גורסת המשיבה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן לא נפל כל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר להימנע משילובו של המבקש בסבב חופשות. לשיטתה, הלכה פסוקה היא כי שירות בתי הסוהר רשאי, במקרים המתאימים, להעדיף את המלצת וג"ע על פני המלצת מב"ן בבואו להחליט האם לשלב אסיר בסבב חופשות. לפי המשיבה, במקרה הנדון היה זה סביר לאמץ את המלצת וג"ע שלא להתיר למבקש לצאת לחופשה, נוכח התרשמותה של הוועדה כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לסביבתו וכי הוא אינו מגלה כל הבנה או אמפתיה ביחס לנזקים הקשים שהסב לקורבנותיו.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירת א סיר לא תינתן אלא במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: עניין
וייל ; רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4
(4.4.2012) (להלן: עניין פלוני )).
השאלה האם נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר לאמץ את המלצת וג"ע ולהימנע ממתן היתר ליציאת המבקש לחופשה אינה מעלה סוגיה מעין זו ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור (השוו: רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 9
(18.11.2007)). למעשה, קביעת בית המשפט קמא בנוגע ליחס שבין חוות-הדעת של מב"ן לבין חוות-דעתה של וג"ע אינה אלא יישום קונקרטי של ההלכה שנקבעה בפסיקות קודמות של בית משפט זה, אשר לפיה רשאי שירות בתי הסוהר לייחס להמלצת וג"ע משקל מרכזי בהחלטתו אם לשחרר אסיר לחופשה, ואף להעדיפה על פני חוות הדעת של מב"ן במקרים מסוימים (ראו: רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (4.11.2009) (להלן: עניין כוכבי ) ;
רע"ב 8737/09
פלוני נ' שב"ס (15.2.2010) ) .
6.
גם אם אניח לטובת העותר כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09
אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)), לא מצאתי כי הונחה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, אין עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר, וההחלטה אם להתיר לאסיר לצאת לחופשה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (ראו: סעיף 36(א) ל פקודת בתי הסוהר
[נוסח חדש], התשל"א-1971; תקנה 19 ל תקנות בתי הסוהר , התשל"ח-1978; עניין כוכבי , פסקה 6).
כבר נפסק כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בשיקול דעתו שלו (עניין פלוני , שם ), וכי אין זו דרכו של בית המשפט להתערב בהחלטות הנוגעות ליציאתו של אסיר לחופשה אלא במקרים חריגים (ראו: עניין פלוני ,
שם ;
רע"ב 4658/07
שמן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.9.2009)). לא מצאתי כי מקרה זה בא בקהלם של מקרים חריגים אלה.
לאחר שעיינתי בחוות הדעת של וג"ע (לרבות בחלק החסוי שהוגש לבית המשפט קמא), מצאתי כי החלטת שירות בתי הסוהר אינה חורגת ממתחם הסבירות. המלצת וג"ע שלא להתיר למבקש לצאת לחופשה נשענה, בין היתר, על התרשמותה מן המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמבקש ועל העובדה כי הוא מכחיש את עבירותיו הקשות, טוען לעלילה כנגדו ואינו מבטא כל אמפתיה לנזקים הקשים שהסב לנפגעות העבירה.
בית משפט זה כבר קבע בעבר כי מקום שבו הגורמים המקצועיים חוששים כי לא ניתן לנטרל מסוכנות אסיר בעת שהייתו בחופשה, אינטרס האסיר לצאת לחופשה לא יגבר על אינטרס ההגנה על הציבור (ראו: עניין כוכבי ,
שם ) . בנסיבות העניין, ובשים לב לנימוקיה המקצועיים וכבדי המשקל של וג"ע, החלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש לא חרגה ממתחם הסבירות, וממילא אין עילה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בה.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה
היום, ב' בניסן התשע"ג (13.3.2013).
ש ו פ ט