רע"ב 4421/19פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 29.5.2019 (השופט עמית א' יעקב , עת"א 40549-04-19) (להלן: פסק הדין ו- הבקשה , בהתאמה). בגדר פסק הדין נדחתה עתירת המבקש לשנות את סיווגו כאסיר לצורך יציאה לחופשה, על מנת שיתאפשר לו להשתלב בסבב חופשות.

2.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 שנות מאסר, עקב הרשעתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע שורה של עבירות מין בשתי בנות משפחתו בהיותן קטינות. גזר הדין ניתן ביום 16.6.2013 (תפ"ח 42334-07-12, השופטים נ' אחיטוב , מ' דיסקין ו- ר' בן-יוסף ); ערעור על גזר הדין נדחה ביום 10.2.2015 (ע"פ 5369/13) .

לנוכח העבירות שבביצוען הורשע, סווג המבקש בקטגוריה א לעניין יציאה לחופשות, שבה נכללים "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" (ראו: סעיף יא לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים"; להלן: הפקודה ). בהתאם ולפי סעיף ז לפקודה, אסיר המסווג בקטגוריה א אינו זכאי לחופשות, אלא אם כן נמצאו טעמים מיוחדים לכך ובאישור מפקד המחוז (למעט אסיר שנמנה עם אחת הקבוצות המפורטות בסעיף ו לפקודה, שאז נדרש אישור הנציב). כמו כן, לפי סעיף כז לפקודה, מקום שמדובר באסיר שהורשע בביצוע עבירת מין יציאתו לחופשה תאושר רק " לאחר קבלת חוות דעת ממעריך מסוכנות, לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006, המתייחסת להערכת מסוכנות עדכנית כהגדרתה בחוק האמור, בנוגע לאסיר "; ולפי הנמסר, בענייננו המעריך הוא המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ). בנוסף, כאשר מדובר באסיר השפוט על עבירת מין בתוך המשפחה, נדרשת חוות דעת נוספת מאת הוועדה לגילוי עריות בנוגע למידת הסיכון הספציפית הנשקפת מן האסיר ביחס לבני משפחתו ולקורבן העבירה שהוא בן משפחה (להלן: וג"ע ).

3.

ביום 12.9.2018 ניתנה חוות דעת תקופתית בעניינו של המבקש מטעם מב"ן. בחוות דעת זו, מב"ן העריך כי מסוכנותו של המבקש היא בינונית-נמוכה והמליץ בהתאמה על יציאתו לחופשות בנות 12 שעות בתנאים מגבילים. בהמשך, ביום 3.3.2019 התכנסה וג"ע לדיון תקופתי בעניינו של המבקש. לאחר עיון במלוא החומר הנוגע למבקש, המליצה וג"ע לא לשנות את הקטגוריה שאליה סווג המבקש, כך שלא יתאפשר לשלבו בסבב חופשות ואף לא להורות על שחרורו המוקדם. המלצה זו התבססה על כך שלהתרשמות וג"ע, המבקש " מציג בפני כל צד עמדה מפוצלת שעשויה להבנתו לשרת אותו ולקדם אותו כגון העמדה אל מול משפחתו היא כי אינו אשם, העמדה כלפי גורמי הטיפול בבית הסוהר היא עמדה כי הוא מוכן לטיפול לצד הודאה ואף הבעת חרטה" , ובהתאם נקבע כי "במצב עניינים זה לא ניתן לבצע הערכת מצב עדכנית, אמיתית ומקצועית ". ביום 17.4.2019 הגיש המבקש עתירת אסיר שבמסגרתה ביקש לשנות את סיווגו מקטגוריה א ובהתאם כי ייקבע שיש לשלבו בסבב חופשות. יוער כי ככל שניתן להבין, העתירה נסבה על המלצת וג"ע בנדון; אולם מאחר שבתגובה לעתירה נמסר כי זו גם עמדת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), אצא מנקודת הנחה שהעתירה תוקפת גם החלטה של שב"ס בנושא – אף שהחלטה מעין זו לא הוצגה לפניי.

בפסק הדין מיום 29.5.2019 דחה בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים את העתירה, ונקבע כי החלטת שב"ס הנסמכת על המלצת וג"ע היא סבירה. בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר שעיין בחלקה החסוי של חוות הדעת של וג"ע ניכר כי " מסקנת וג"ע לפיה קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו, מעוגנת היטב בחומר שהונח בפני הועדה "; ועוד נקבע כי מהחומר החסוי עולה כי המלצת וג"ע היא " שקולה, אחראית ויותר מסבירה ". מכאן בקשת רשות הערעור.

4.

על מנת שהתמונה לא תהיה חסרה, יצוין כי במהלך שהותו של המבקש במאסר, הוגשו מטעמו שלוש בקשות ליציאה לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בשמחות של ילדיו. שתי בקשות משנת 2017 שסבו על השתתפות המבקש בחתונת בנו ובטקס שבע הברכות שנערך לרגל החתונה נדחו בזו אחר זו (וכך גם עתירות ובקשות רשות ערעור שהוגשו בנדון); ואילו בקשת המבקש להשתתף בחתונת בתו מחודש ספטמבר 2018 התקבלה (בהעדר התנגדות מצד מב"ן ו-וג"ע), בין היתר לנוכח ההליך הטיפולי שהחל לעבור בין כתלי בית הסוהר ולשם חיזוק ידיו בהמשך דרכו. יודגש כי בקשות אלו עסקו ביציאה לחופשה מיוחדת, האפשרית כאמור בהינתן טעמים מיוחדים ובאישור מפקד המחוז לנוכח סיווג המבקש בקטגוריה א; ולא בשילוב בסבב חופשות כבענייננו.

יצוין עוד כי לפי הנמסר משב"ס, לאחר שבקשת רשות הערעור הוגשה התכנסה וג"ע לדיון נוסף בעניינו של המבקש ביום 8.7.2019 ומצאה כי אין מקום לשנות מהמלצתה שלא לאפשר למבקש להשתלב בסבב חופשות.

5.

במסגרת הבקשה טוען המבקש כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית שעניינה בהיקף הביקורת השיפוטית שיש להפעיל על החלטות הנסמכות על חוות דעת של וג"ע. כן נטען כי ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות מהווה עיוות דין קיצוני, והראיה לכך היא האישור שקיבל לצאת לחתונת בתו באוקטובר 2018. עוד טוען המבקש כי וג"ע חרגה מסמכותה כאשר ערכה חוות דעת בנוגע למסוכנות הכללית-ציבורית שנשקפת מן המבקש, ולא התמקדה במסוכנות הממוקדת הנוגעת לבן המשפחה קורבן העבירה. לבסוף מוסיף המבקש כי מאחר שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו בפקודה בנוגע ליציאה לחופשה, הרי שהוא "קנה" את ההטבה לצאת לחופשה, ולא ניתן לשלול זאת ממנו אלא מנימוקים כבדי משקל שאינם מתקיימים במקרה זה.

שב"ס מצידו טוען כי יש לדחות את הבקשה. לדבריו אין עילה להתערבות בפסק הדין שכן מכלול טענות המבקש מתמצות בענייננו הפרטני. כן נטען כי כל עוד לא שונה סיווג הקטגוריה של המבקש לקטגוריה המאפשרת שילובו בסבב חופשות, לא ניתן לבחון את הוצאתו לחופשה לפי הפקודה; וכי המבקש לא הציג ראיה התומכת בטענתו כי לא התקיימה ביקורת שיפוטית על חוות הדעת של וג"ע, וההיפך הוא נכון שכן בפסק הדין נכתב מפורשות כי בית המשפט עיין בחוות הדעת (לרבות בחלק החסוי) ועל בסיסה נקבע כי החלטת שב"ס היא סבירה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, על הנספחים שצורפו להן, לרבות החומר החסוי – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע , מתן רשות ערעור על הכרעה בעתירת אסיר תינתן באופן מצומצם ורק באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית ( בר"ע 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6862/16 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (7.12.2016); רע"ב 571/15 לוי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 15 (2.4.2015)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לעטות לטענותיו נופך עקרוני, ניכר כי אלה מגודרות היטב לנסיבותיו הפרטניות – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.

גם לגופם של דברים, אין מקום להתערב בפסק הדין. נקודת המוצא לדיון היא שלאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה, ומדובר בפריבילגיה המוענקת לאותם אסירים שנמצאו מתאימים לכך, לפי שיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; ראו והשוו: רע"ב 2432/19 אבו ג'ומעה נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (4.4.2019)). בעניינו של המבקש, מב"ן סבר כי ניתן להוציאו לחופשות קצרות בתנאים מגבילים, בעוד וג"ע התנגדה לכך בתוקף – כאשר שב"ס סמך ידיו על המלצתה של האחרונה, ובית המשפט לא מצא מקום להתערב בכך. בקשת רשות הערעור אינה מניחה תשתית שיש בה כדי ללמד על פגם שנפל במסקנת בית משפט לעניינים מנהליים, ואין בעובדה שמב"ן ו-וג"ע הביעו עמדה שונה בנוגע למסוכנות הנשקפת מיציאת המבקש לחופשה כדי להצדיק כשלעצמה התערבות בפסק הדין או בהחלטת שב"ס (ראו והשוו: רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (13.3.2013)).

מכל מקום, ההחלטה אם לשנות את הסיווג של המבקש ובהתאם לשלבו בסבב חופשות היא החלטה המצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב של הגורמים המוסמכים בשב"ס – ומשנמצא כי מדובר בהחלטה סבירה, שהתייחסה לשיקולים ענייניים ורלוונטיים, אין מקום לשנות ממנה; זאת בפרט בהינתן ההלכה כי בית משפט לא יחליף את שיקול הדעת של שב"ס בשיקול דעתו. ויוער כי העובדה ששב"ס נעתר להוציא את המבקש לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בחתונת בתו באוקטובר 2018, אינה מורידה או מעלה בהקשר זה; ובכל מקרה נכונות שב"ס לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת אינה צריכה להיזקף "לחובתו" (ראו והשוו: רע"ב 3885/19 מדינת ישראל נ' שטרית , פסקה 9 (12.6.2019)).

עוד יצוין כי עניינו של המבקש נבחן מעת לעת (בהתאם לסעיפים יב-יד לפקודה), ואין זה מן הנמנע כי עמדת גורמי המקצוע בנוגע לשינוי סיווגו ויציאתו לחופשה תשתנה בהתאם להתקדמות הליכי הטיפול ומידת שיתוף הפעולה של המבקש עימם; והדברים נאמרים למעלה מן הצורך, ובלא להביע עמדה.

7.

על יסוד כלל האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.