רע"ב 5640/20 שלמה פינטו נ. שב"ס

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.7.2020 (כבוד השופט ע' דרויאן-גמליאל ), שבגדרו נדחתה עתירת אסיר שבה עתר המבקש להורות על ביטול סיווגו כאסיר ביטחוני ועל שילובו בהליך טיפולי (עת"א 23381-01-20).

המבקש הוא אסיר יליד שנת 1983, שהורשע בעבירות של ניסיון לרצח והחזקת סכין ממניע גזעני. בגין מעשים אלה הושת עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, שתחילתו ביום מעצרו (13.10.2015), ועונשים נלווים (תפ"ח 392-11-15); ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה (ע"פ 3250/17). כחודש לאחר מתן גזר הדין, ביום 15.3.2017 סווג המבקש על ידי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) כאסיר ביטחוני.

ההליך בבית המשפט המחוזי

2.

לדברי המבקש, בראשית מאסרו ובמהלך השנים 2017 ועד 2019, הוא שולב על ידי שב"ס בשתי קבוצות טיפוליות (קבוצת "כישורי חיים" למשך 17 מפגשים, וקבוצת "סיפורי חיים" למשך 20 מפגשים); לאחר שמפגשים אלה נסתיימו הוא ביקש להמשיך באפיקי הטיפול השונים, אך בקשותיו לא נענו. עוד לדברי המבקש, הוא סבר כי הטעם לכך היה נעוץ בסיווגו כאסיר ביטחוני – ועל כן פנה לשב"ס בבקשות לשינוי הסיווג, ומשלא נענה גם בעניין זה הגיש את העתירה נושא בקשת רשות הערעור.

3.

בתשובה לעתירה מטעם שב"ס נמסר כי המבקש סווג כאסיר ביטחוני לנוכח טיבן של העבירות שבהן הורשע והרקע הגזעני לביצוען. עוד נטען כי ככלל אסירים ביטחוניים אינם משולבים בהליכים טיפוליים, וזאת בשל " היעדר אפשרות מצד גורמי הטיפול בשב"ס לשלב אסירים אלו בטיפול אשר יש בכוחו להביא לשינוי באידיאולוגיה אשר עמדה בבסיס העבירות אותן ביצעו "; ובתוך כך פורט "ההליך הדו-שלבי" שלפיו בוחן שב"ס את האפשרות לשילוב אסיר ביטחוני בטיפול באופן חריג, תוך הפניה לדברי השופטת (כתוארה אז) א' חיות בנדון, ב-רע"ב 5555/14 נאאל נ' ועדת השחרורים , פסקה 7 (8.12.2014):

"הליך שיקום אפקטיבי נועד, בין היתר, למנוע את חזרתו של האסיר למעגל הפשיעה ואת הסכנה כי ישוב ויפגע בשלום הציבור. חשיבותו של הליך השיקום גוברת במיוחד מקום שבו קיים חשש לרצידיביזם מצד האסיר (ראו והשוו: ע"פ 2824/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (29.3.2006)). ככל שבאסירים ביטחוניים עסקינן, הרקע לביצוע העבירות הוא על-פי רוב אידיאולוגי ועמדת שב"ס היא כי יש קושי ממשי להעניק טיפול פרטני לאסירים אלה ... משכך, הונהג הליך דו-שלבי לבחינת בקשות טיפול של אסירים ביטחוניים. בשלב הראשון, אסיר ביטחוני העומד בשני התנאים המנויים בסעיף 4(ב) לנוהל אסירים ביטחוניים דהיינו - חל בו שינוי בולט וממשי והוא ניתק כל מגע עם ארגון עוין וכן ניתנה בעניינו חוות דעת חיובית מטעם שב"כ או גורם בטחוני אחר – יוכל להיפגש לפגישת אבחון עם עובדת סוציאלית. בשלב השני, וככל שייקבע בפגישת האבחון כי יש לאסיר הביטחוני פוטנציאל טיפולי – ישולב האסיר בטיפול פרטני (עניין היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 8-7; רע"ב 3770/14 ח'רובה נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 2 (3.8.2014)). הליך דו-שלבי זה (בלא להביע לגביו עמדה, ולביקורת עליו ראו: עניין פלוני, פסקאות כ-כב), משמיע לנו כי שינוי אידיאולוגי שעובר אסיר ביטחוני מהווה אינדיקציה חשובה לגבי פוטנציאל השיקום של אותו אסיר." (ההדגשה שלי-ע'ב').

שב"ס הוסיף ועמד על כך שהמבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לשילובו של אסיר ביטחוני בהליך טיפולי. אגב כך, הוברר כי בטרם סווג כאסיר ביטחוני נבנתה למבקש תוכנית אישית שיקומית-טיפולית שבמסגרתה השתתף בקבוצות טיפוליות; ואולם בסיומן התרשמו גורמי הטיפול המוסמכים כי המבקש נמנע מהשתתפות רגשית, נהג בריחוק ובהסתייגות, ו" הפגין שונות במניעיו ביחס לשאר האסירים בקבוצה שמניעיהם פלילי ". על רקע האמור הוחלט שלא להמשיך במתן טיפול רגשי למבקש; ולעמדת שב"ס מדובר בהחלטה סבירה, נכונה ומתבקשת.

4.

ביום 28.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, תוך שקבע כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטות שב"ס בדבר סיווגו של המבקש כאסיר ביטחוני ואי שילובו בטיפול רגשי. בתוך כך הוברר כי המסגרות הטיפוליות הן משאב מוגבל, וכי שב"ס קבע כללים לחלוקתו תוך הסתמכות על המלצות פרטניות של גורמי השיקום – וכך נעשה גם בעניינו של המבקש. ועוד צוין כדלקמן:

"ואכן, אסירים ביטחוניים אינם זוכים בטיפול בדרך כלל, כיוון שהמסגרות הטיפוליות שמציע שב"ס נועדו לאסירים פליליים שביצעו עבירות מתוך מניעים פליליים 'קלאסיים', בעוד אסירים ביטחוניים לרוב, פועלים מתוך אידיאולוגיה ואינם מבקשים להיות נושא לצפייה, הערכה וטיפול. גם במקרה דנן, התרשמתי כי המניע של העותר הוא חיצוני, ונועד לקדם שחרור, כאשר גם לאחר חלוף זמן רב מתחילת המאסר לא ניכר שינוי בעמדותיו. כך גורמי הטיפול, ואוסיף ואומר שכך גם אני – בדבריו בדיון קודם, התייחס העותר למצוקותיו, אך לא הגיע לרמת הבעת אמפטיה או תובנה אמיתית, והתנצלותו נבעה מכך ש'הייתי מונע מדחפים לא נכונים'."

הבקשה למתן רשות ערעור

5.

המבקש מבהיר כי בקשתו אינה עוסקת עוד בסיווגו כאסיר בטחוני, ומתמקדת ברצונו לשוב ולהשתלב בהליך טיפולי, קבוצתי או פרטני, בין כותלי הכלא. המבקש טוען כי עצירת התהליך הטיפולי בעניינו מהווה פגיעה קשה בזכויותיו ושינוי לרעה של תנאי כליאתו.

במסגרת הבקשה מוסיף המבקש טענות אף במישור העקרוני. לעמדתו מניעת טיפול רגשי מאסירים ביטחוניים היא חסרת תום לב, שרירותית ובלתי חוקתית. זאת ועוד, המבקש סבור כי ההליך הדו-שלבי אינו מקוים בפועל על ידי שב"ס; וכי גם אם היה מקוים, בכל מקרה נמנע מהמבקש לעמוד בתנאיו – מאחר שההליך מעצם טבעו מכוון לאסירים המשתייכים לארגוני הטרור השונים, ואינו מותאם לאסירים ביטחוניים כדוגמת המבקש, יהודים ברובם, שאינם משתייכים לארגון כלשהו. על פי הנטען, אסירים שאינם משתייכים לארגון עוין לכתחילה, מטבע הדברים אינם יכולים להוכיח שניתקו את קשריהם עם ארגון כזה, ולא בכדי אין בשנים האחרונות ולו אסיר ביטחוני יהודי אחד שזכה לקבלת טיפול מאת שב"ס. זאת ועוד, נטען כי במסגרת ההליך הדו-שלבי יש להצביע על שינוי בולט וממשי שחל ביחסו של האסיר לעבירות שביצע – ואולם ברי כי שינוי מסוג זה אינו יכול להתרחש בהיעדר טיפול רגשי מתאים. לנוכח האמור, המבקש עותר לדיון מחדש "בשאלת הפרשנות המיוחסת להליך ה'דו שלבי' בשאלת הטיפול באסיר ביטחוני, נחיצותו או שינויו בהקשר להליך טיפולי (ולא שחרור מוקדם), שכן כיום אין בחינה שכזו בפועל ואי אפשר ליישמה".

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת שב"ס. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן בצמצום ובמקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, או כזו שהיא בעלת חשיבות ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר המבקש (רע"ב 4421/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (31.7.2019); רע"ב 1130/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (6.6.2018)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, ניכר כי היא מתמצה בעניינו הפרטני – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. אמנם בבקשה שולבו טענות עקרוניות שעניינן בהליך הדו-שלבי, ואולם בעיקרו של דבר רצונו של המבקש הוא לשוב ולהשתלב בטיפול, חרף עמדתם של הגורמים המקצועיים בשב"ס. מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי הטענות העקרוניות ביחס להענקת טיפול לאסירים ביטחוניים נטענו לראשונה בבקשת רשות הערעור, ואין להן זכר בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי.

לגופם של דברים, לא עלה בידי המבקש להצביע על עילה כלשהי להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון בעתירה נערכו שני דיונים, שבהם התרשם בית המשפט באופן בלתי אמצעי מדבריו של המבקש, עיין בסיכומי הטיפול שהוצגו לו, והגיע למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת שב"ס שלא לשלב את המבקש בקבוצה טיפולית. ויודגש: החלטת שב"ס מעוגנת בחוות דעת מקצועית מאת גורמי הטיפול והשיקום המוסמכים, ומצויה עמוק בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לשב"ס בנדון. משמצא בית המשפט המחוזי כי מדובר בהחלטה סבירה, שניתנה על יסוד שיקולים ענייניים ורלוונטיים, ובהם מידת נכונותו של המבקש עצמו להשתתף בטיפול באופן מועיל, אין יסוד לשנות ממנה; זאת בפרט בהינתן ההלכה כי בית המשפט לא יחליף את שיקול הדעת של שב"ס בשיקול דעתו (ראו למשל: רע"ב 3359/17 כבהה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 19 (24.7.2018)).

7.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. עם זאת יובהר, כי אין באמור כדי לסתום את הגולל על האפשרות לשילובו של המבקש בטיפול בעתיד, ככל שיימצא מתאים לכך על ידי שב"ס ובהתאם לשיקול הדעת הנתון לו בנדון, והדברים אמורים במיוחד בהינתן תקופת המאסר הממושכת שעוד צפויה למבקש.