פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1394/21
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
אלון דמרי
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת
מ' ברנט
) בעת"א
43346-09-20 מיום 29.12.2020
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) בעת"א 43346-09-20 מיום 29.12.2020, בגדרה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר להדיחו מקבוצה ייעודית לטיפול בעברייני מין במב"ן.
רקע והליכים קודמים
1.
המבקש הורשע בביצוע שורת עבירות מין, בהן מספר עבירות של בעילה אסורה בהסכמה וצריכת זנות מקטין, לפי סעיפים 346(א)(1), ו-203ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה; וכן בהפרת צו פיקוח לפי סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006. בשל כך נדון המבקש לעונש של 70 חודשי מאסר, לרבות מאסרים מותנים שהופעלו, וזה לו מאסרו השלישי.
2.
במהלך מאסרו, שולב המבקש בקבוצה ייעודית לטיפול בעברייני מין במב"ן. הוא הודח מקבוצה זו ביום 16.11.2020, בין היתר על רקע היעדרויות ממפגשיה. על ההחלטה להדיחו מהקבוצה עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, וטען – בין השאר – כי היעדרויותיו מן הקבוצה היו מוצדקות ואין הן מעידות על היעדר מחויבות להליך הטיפולי.
3.
לאחר דיון, במהלכו היה המבקש מיוצג, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט נתן את דעתו על כך שמנחות הקבוצה הטיפולית סברו כי המבקש אינו מתקדם בטיפול ולא מסוגל להפיק ממנו תועלת. עוד ציין כי התנהלותו של המבקש אף פגעה במטופלים אחרים, וכי לפי דו"ח מב"ן, שוחח המבקש עם אסירים באגפו אודות המטופלים בקבוצה ודבריהם בה – וזאת בניגוד לחוזה הטיפולי.
המבקש ממאן להשלים עם החלטה זו. מכאן הבקשה שלפניי.
טענות המבקש
4.
בבקשתו, אותה הגיש המבקש ללא ייצוג משפטי, טען, בין היתר, כי לא היה מקום לקבוע שלא היה מחויב להליך הטיפולי. לדבריו, חיסוריו ממפגשי הקבוצה הטיפולית היו מוצדקים, ונבעו מפציעה, ביקורי משפחה, יציאה לדיונים בבית המשפט ועוד. בנוסף, טען המבקש כי לא נערך לו שימוע בטרם הדחתו מהטיפול; כי אנשי מב"ן מתנכלים לו על רקע עתירות קודמות שהגיש נגדם; כי בית המשפט המחוזי לא דן בכל טענותיו במסגרת פסק דינו; ועוד.
דיון והכרעה
5.
הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971 תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו למשל: רע"ב 2217/21 אבו צעלוק נ' שירות בתי הסוהר (31.3.2021)). טענות המבקש נוגעות לעניינו הפרטי ולנסיבותיו הקונקרטיות, ומשכך אינן מעוררות כל סוגיה עקרונית, ואף לא נטען לכך.
6.
הרבה למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא, כאשר קבע כי אין עילה להתערב בהחלטה להדיח את המבקש מקבוצת הטיפול. ההחלטה האם לשלב אסירים בקבוצות טיפוליות נטועה עמוק בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לשב"ס (רע"ב 5640/20 פינטו נ' שירות בתי הסוהר (15.10.2020)). בענייננו, החלטה זו נומקה ועוגנה בחוות דעת מקצועית, ובדין מצא בית המשפט המחוזי כי מדובר בהחלטה סבירה, שניתנה על יסוד שיקולים ענייניים ורלוונטיים, ואשר אין מקום להתערב בה.
7.
סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, י' באייר התשפ"א (22.4.2021).
ש ו פ ט