רע"ב 7633/20 ג'ורג' אטיאס נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.7.2020 (השופט י' בן-חמו ) (להלן: ההחלטה הראשונה ) ומיום 1.11.2020 (השופטת ר' גלפז מוקדי ) (להלן: ההחלטה השנייה ) ב-עת"א 5393-06-20. בגדרי ההחלטה הראשונה נדונה עתירת אסיר שבה עתר המבקש להורות לשירות בתי הסוהר (המשיב 1, להלן: שב"ס ) לספק לו מזון בהכשר בד"ץ (להלן: העתירה ו- מזון בד"ץ , בהתאמה) . העתירה נמחקה בכפוף לכך שרב המחוז שבו מרצה המבקש עונש מאסר, ישוב וישקול את בקשתו לקבל מזון בד"ץ. בגדרי ההחלטה השנייה נדחתה בקשה להורות לשב"ס להגיש הודעת עדכון בשאלה אם הבקשה נבחנה כאמור על ידי רב המחוז.

2.

המבקש הוא אסיר פלילי יליד שנת 1953, המרצה עונש של 16 שנות מאסר בפועל החל מיום 15.6.2014. בעתירה, שהוגשה ביום 2.6.2020 בהיותו כלוא בבית הסוהר שטה, טען המבקש כי כבר בתחילת מאסרו הגיש בקשה לקבלת מזון בד"ץ לאחר שהצהיר כי הוא חוזר בתשובה. לדברי המבקש, הוא חזר על בקשתו זו כאשר שהה בכלא רימונים, והגיש עתירות בנושא לאחר שהועבר לכלא איילון – אך נתקל בסירוב מטעמים שאינם ענייניים לטענתו, ועל אף שהוא מנהל אורח חיים דתי.

בבקשה למחיקת העתירה, שהגיש שב"ס ביום 24.6.2020, הובהר כי בהתאם להוראות פקודת הנציבות 01.22.00 שכותרתה "שמירת הכשרות בשירות בתי הסוהר" (להלן: הפקודה ), המטבחים בשב"ס המשמשים אסירים יהודים נמצאים תחת פיקוח מדוקדק בענייני כשרות. עוד נכתב כי שב"ס מספק מזון בד"ץ לאסירים שעומדים בתנאים שנקבעו בסעיף 14 לפקודה. ביחס לאסיר שחזר בתשובה במהלך מאסרו, נקבע בסעיף 15 לפקודה כי בנוסף לעמידתו בתנאים המפורטים בסעיף 14, עליו לשהות באגף לשומרי כשרות או באגף דתי במשך חצי שנה לפחות, ולתפקד כשומר מצוות תורני או דתי להנחת דעתו של רב היחידה. מהבקשה למחיקת העתירה עלה כי המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בפקודה מאחר שלא שהה באגף דתי. עוד נכתב כי הובהר למבקש שלאחר שיעבור לאגף כאמור, יוכל להגיש בקשה לקבלת מזון בד"ץ, וזכאותו תיבחן בהתאם לתנאי הפקודה.

ביום 14.7.2020, בתום דיון בעתירה שבו יוצג המבקש על ידי עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית, ניתנה ההחלטה הראשונה ובה הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי על אף שייתכן שהמבקש אינו עומד בתנאים שיזכו אותו בקבלת מזון בד"ץ, יש מקום לשקול בשנית את בקשתו בשל נתוניו האישיים הנטענים – העובדה שהוא חוזר בתשובה, ששימש משגיח כשרות בכלא, שילובו במדרשה והקפדתו על רכישת מזון בד"ץ בקנטינה. בהחלטה צוין כי המבקש הועבר לכלא רימונים שבמחוז מרכז, וכי העתירה נמחקת בכפוף לכך שרב המחוז ישוב וישקול את הבקשה על רקע מכלול הנתונים.

3.

ביום 22.10.2020 הגיש המבקש בקשה נוספת בתיק, שכותרתה "הודעה על אי קיום החלטת בית המשפט מיום 14.7.2020, ובקשה למתן הנחיות ולחילופין לקבוע מועד דיון". בבקשה זו נטען כי מאז הדיון בעתירה וחרף ההחלטה הראשונה, רב המחוז לא נקט כל פעולה לבחינת האפשרות לספק למבקש מזון בד"ץ. עוד צוין כי לאחר פניית בא-כוחו של המבקש לכלא רימונים בעניין זה, הועבר המבקש בחזרה לכלא שטה. בגדרי הבקשה התבקש בית המשפט להורות לשב"ס להשיב לשאלה אם נערכה בדיקה על ידי רב המחוז, ומה העלתה בדיקה זו.

בתגובת שב"ס מיום 30.10.2020 נטען כי בהמשך להחלטה הראשונה ולבקשה מנהלית שהגיש המבקש בכלא רימונים, החליט הגורם המוסמך שלא לאשר את הבקשה לקבלת מזון בד"ץ, וזאת לאחר שנשקלו מכלול השיקולים בעניינו של המבקש. בתגובה נכתב כי המבקש אינו מתפקד כאדם חרדי מבחינת אורחות חייו, סירב להשתבץ בתאים המיועדים לאסירים חרדים באגף למחלקה טיפולית, וכן סירב לעבור לתא ללא מכשיר טלוויזיה חרף מודעותו לכך שהדבר מנוגד לתנאי הזכאות למזון בד"ץ. לשיטת שב"ס, משנמחקה העתירה, בקשת האסיר מיום 22.10.2020 היא למעשה עתירת אסיר חדשה שלא היה מקום להגישה כבקשה באותו הליך.

בקשה זו נדחתה בגדרי ההחלטה השנייה, שם נקבע ששב"ס פעל בהתאם להחלטה הראשונה, תוך שנבחנה זכאות המבקש למזון בד"ץ. עוד צוין בהחלטה השנייה, כי המבקש רשאי לשוב ולבקש מזון בד"ץ במתקן הכליאה שבו הוא שוהה כעת, ואם תידחה בקשתו – רשאי הוא לפנות לבית המשפט בעתירה חדשה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

הבקשה למתן רשות ערעור

4.

בבקשה למתן רשות ערעור טוען המבקש כי הוא עומד בתנאים שנקבעו לקבלת מזון בד"ץ. המבקש המייצג את עצמו בהליך דנן, מפרט את ההליכים שנוהלו לפני בית המשפט המחוזי ועותר להגיש מסמכים רלוונטיים לקבלת מזון בד"ץ, וכן מסמכים בדבר "התנהלות השב"ס מול האסיר שהם קשים מאוד, על התעללות ותעתועים". למען שלמות התמונה יצוין כי לצורך הגשת המסמכים האמורים, עותר המבקש לכך שימונה לו סניגור ציבורי. הסניגוריה הציבורית התבקשה להגיש את התייחסותה לבקשה זו, ובהודעה מטעמה נכתב כי היא סבורה שאין מקום לייצוג ציבורי של המבקש בבקשת רשות הערעור; זאת בעיקר מאחר שמשמעות ההחלטה הראשונה היא מחיקת העתירה ולא דחייתה לגופה, כך שהמבקש יוכל לשוב ולעתור בנושא. בהתאם לכך, בהחלטה מיום 17.11.2020 דחתה הרשמת ד' להב את הבקשה למינוי סניגור ציבורי.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

על פי ההלכה הנוהגת, רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לעניינים מינהליים הדן בעתירות אסירים תינתן בצמצום ובמקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, או כזו שהיא בעלת חשיבות ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר (רע"ב 5640/20 פינטו נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 ( 15.10.2020 ); רע"ב 6131/20

סרחאן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 ( 17.9.2020 )). בענייננו, הבקשה אינה מעוררת שאלה כלשהי בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וניכר כי היא מתמצה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש – ודי בכך כדי לדחותה. בקשת רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר איננה האכסניה המתאימה לבחון את אורחות חייו של המבקש, ואת התאמתם לתנאים שנקבעו בפקודה לעניין הזכאות למזון בד"ץ.

למעלה מן הצורך, אציין שגם לגופם של דברים לא מצאתי להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. ההחלטה בדבר טיב המזון המוגש לאסירים היא עניין מובהק שבניהול בית הסוהר, וככזו היא נתונה לשיקול דעתו הרחב של שב"ס. כידוע, בית המשפט נוקט ריסון רב בהתערבות בהחלטות מסוג זה (ראו למשל: רע"ב 4604/18 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 3 ( 16.7.2018 ); רע"ב 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 2 ( 25.4.2018 )). חזקה על שב"ס כי הוא מספק מזון התואם את אמונתם האישית של האסירים, בהתאם לכל דין או נוהל. כפי שהוברר במסגרת הדיון בעתירה, בעת בחינת בקשתו לקבלת מזון בד"ץ לא עמד המבקש בתנאים שנקבעו בפקודה, ומשכך לא נפל פגם בהחלטה הראשונה שבמסגרתה נמחקה העתירה. משנבחנה הבקשה למזון בד"ץ פעם נוספת בעקבות ההוראה שנכללה בהחלטה הראשונה, ולנוכח תגובת שב"ס מיום 30.10.2020, אין מקום להתערב גם בהחלטה השנייה.

6.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. יובהר כי ככל שיחול אצל המבקש שינוי המצדיק פנייה מחודשת לגורמים הרלוונטיים בשב"ס לקבלת מזון התואם את אמונתו הדתית – פתוחה בפניו הדרך לעשות כן; וגם להגיש עתירה חדשה, ככל שיימצא לכך מקום.