רע"ב/רעב"ס 8310-22 רע"ב/רעב"ס 8310-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן חמו) בעת"א 50389-08-22 מיום 29.11.2022 בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות שירות לפיה עונש המאסר בדרך של עבודות שירות ירוצה על ידי המבקש במחוז דרום בלבד. הממונה על עבודות שירות קבע באותה החלטה כי לאור מידע מודיעיני אודות המבקש, קיים יסוד סביר לחשש לפגיעה של המבקש בחיי אדם, לרבות בעצמו. יחד עם זאת צוין כי ניתן לאיין את המסוכנות ככל שהמבקש יבצע את עבודות השירות באיזור הדרום בלבד.

2.המבקש הורשע בת"פ 14784-07-20 בעבירות של תקיפת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 382(א) ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין). בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, נגזר על המבקש 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. המבקש שובץ בדואר ביישוב כפר יונה המרוחק ממקום מגוריו.

על שיבוצו בכפר יונה עתר המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את עתירתו, תוך שקיבל את עמדת הממונה על עבודות השירות לפיה המבקש אינו יכול לבצע את עבודות השירות במחוז צפון אלא רק במחוז דרום. זאת נוכח קיומו של מידע מודיעיני המצביע על חשש לפגיעה במבקש או לחלופין פגיעה באחרים חפים מפשע.

3.לטענת המבקש, המידע המודיעיני שנמצא בידי המשטרה איננו אמת, ובלאו הכי לא ניתנה לו הזדמנות לעיין בו. לטענתו, הוא אינו מעורב בסכסוכים כפי שטוען הממונה על עבודות השירות, כאשר השתייכותו למשפחה מסוימת אינה קושרת אותו באופן אוטומטי לסכסוכים המתרחשים בכפרו. כן נטען כי למבקש לא ניתנה הזדמנות לזמן את קצין המודיעין להעיד במשפטו, מה שהיה עשוי להוכיח את טענותיו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. על פי ההלכה הנוהגת, רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים תינתן במשורה ורק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר (ראו מיני רבים: רע"ב 2135/22 שמואל בן אבו נ' שרות בתי הסוהר, בפסקה 9 (26.4.2022); רע"ב 8312/18 בן משה נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (22.11.2018); רע"ב 7633/20 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 5 (7.12.2020)).

כידוע, דינו של אסיר המרצה את עונש המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות הוא כדין מי שמבצע עונש מאסר בפועל (ע"פ 1242/90 דנוך נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 319, 322 (1991), בעמ' 322), והוא מצוי תחת הגבלות על חירותו במשך כל תקופת המאסר. בכלל זה הוא אינו רשאי לבחור את מקום עבודתו כמו גם את השעות בהן יבצע אותה (ראו סעיפים 51ג ו-51ו לחוק העונשין; רע"ב 8220/19 מדינת ישראל נ' מרואן הישאם (13.7.2020), בפסקה 33)).

מעבר לאמור, אינני סבורה גם כי יש להתערב בקביעת בית המשפט שדחה את הבקשה לזמן את קצין המודיעין להעיד בבית המשפט. בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בעתירת אסיר "...בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (תקנה 6 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980). מכאן שההחלטה ביחס לזימונו של עד היא החלטה הנתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית.

5.לאור מכלול הנימוקים שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אינני סבורה כי מקרה זה הוא אחד המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור – שכן הוא אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית ואין חשש לאי צדק חמור.

6.לכן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.