רע"ב 4604/18 גור אריה בן יאיר נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

(כבוד השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ) מיום 29.12.2017, שבמסגרתה הורה בית המשפט על דחיית עתירת אסיר שהגיש המבקש ושעניינה שימוש במגבונים לחים (עת"א 21994-10-17 , להלן: העתירה ). יצוין כי בחודש פברואר 2018 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעתירה, ואולם בשל תקלה במזכירות בית משפט הבקשה להארכת מועד הובאה לפני הרשם רק ביום 12.6.2018 – שאז בהסכמת המשיב ניתנה למבקש ארכה כמבוקש (ראו החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו ב- בש"מ 1040/18).

עניינה של בקשת רשות הערעור הוא ברצונו של המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר עולם בלתי קצוב, לרכוש מגבונים לחים – כאשר על פי הנטען אלה דרושים לו על מנת להקל מן הסבל הרב שנגרם לו כתוצאה מבעיה רפואית שממנה הוא סובל (טחורים). במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין, ועתירתו הושתתה על שני טיעונים עיקריים: ראשית, נטען כי בבתי סוהר אחרים ברחבי הארץ אין כל מניעה לרכוש מגבונים לחים, ורק בבית הסוהר שבו הוא שוהה (רימונים) קיים איסור מוחלט על כך; ושנית, נטען כי השימוש במגבונים לחים דרוש גם על פי ההלכה היהודית. עתירתו של המבקש נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וזאת על יסוד חוות דעת רפואית מטעם המשיב שבה נקבע כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מחייב שימוש במגבונים לחים כאביזר רפואי (ואף נאמר כי השימוש במוצר זה עלול להחמיר את הבעיה הרפואית ולגרום לדימומים); וכן לנוכח עמדת המשיב שלפיה השימוש במגבונים על ידי אסירים גרם להצפות וסתימות חוזרות במערכת הביוב והניקוז של בית הסוהר.

2.

בבקשת רשות הערעור המבקש אינו מיוצג עוד על ידי עורך דין. לדברי המבקש, על פי הנחיות שב"ס יש לאפשר לאסיר לרכוש מגבונים לחים בהינתן "צורך מיוחד" – וזאת בכפוף לאישור מאת סגן מנהל בית הסוהר; ועוד נטען כי בעוד שבבתי סוהר אחרים ברחבי הארץ הנחיה זו מיושמת, הרי שבבית הסוהר שבו הוא שוהה הדבר נמנע מן האסירים באופן גורף ומקומם. בהקשר זה טוען המבקש כי לא ייתכן ש" קבוצת אסירים עליה נמנה המבקש ייאלצו לסבול כאבי תופת... מידי יום ביומו, רק משום שהמשיב – או אי מי מהנהלת ביס"ר רימונים החליט לעשות דין לעצמו ולהימנע מלבצע את הנחייתו של בעל דרגה ותפקיד גבוהים ממנו והמחייבים אותו ". המבקש מבהיר כי מתן ההיתר לרכישת מגבונים לחים דרוש הן על מנת שלא להפלות לרעה את אסירי בית הסוהר "רימונים" ביחס לאסירים אחרים, הן מטעמים הומניים בסיסיים וכחלק מזכויות אדם יסודיות.

3.

דינה של הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בעתירות אסירים לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 846/17 אטיאס נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 15 (18.4.2017); רע"ב 1174/16 אברג'יל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (29.2.2016)). בקשתו של המבקש נסובה על עניינו הפרטני, הנוגע לתנאי כליאתו – ועל כן אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה, ודי בכך כדי לדחותה.

למעלה מן הצורך, יש לדחות את הבקשה אף לגופה. החלטת המשיב האוסרת על רכישת מגבונים לחים היא עניין מובהק שבניהול בית הסוהר, ונתונה אפוא לשיקול דעתו הרחב של שב"ס. ההלכה היא שבית משפט נוקט ריסון רב בהתערבות בהחלטות מסוג זה (ראו: רע"ב 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר (25.4.2018); רע"ב 3480/14 בוגטיך נ' שירות בתי הסוהר (31.7.2014); רע"ב 7495/04 בהאלדין נ' שרות בתי הסוהר (14.2.2006)). כפי שהוברר במסגרת הדיון בעתירה, יסודה של המדיניות האוסרת רכישת מגבונים לחים נעוצה בכך שהשימוש במוצר זה פוגע בתשתיות הביוב והניקוז של בית הסוהר. ויובהר: לא מדובר במדיניות גורפת, שכן הנהלת בית הסוהר רשאית לחרוג מן האיסור במקרים מיוחדים ולפי שיקול דעתה. משנקבע כי לא קיימת התוויה רפואית כלשהי בעניינו של המבקש לשימוש במגבונים לחים, הרי שלא נפל פגם בהחלטת שב"ס שלא לאפשר לו לרכוש מוצר זה.

זאת ועוד, מפסק הדין בעתירה עולה כי אף אין יסוד לטענת האפליה שטוען המבקש ביחס לאסירים בבתי סוהר אחרים: אמנם במרכז המכר בבית סוהר "השרון" נמכרו בעבר מגבונים לחים לכלל האסירים, ואולם מדובר היה בטעות שבאה על תיקונה. נכון להיום, הן בבית הסוהר השרון והן בבתי הסוהר האחרים, ניתן לרכוש מגבונים רק בנסיבות מיוחדות ובכפוף לאישור מאת סגן מפקד בית הסוהר ובכמות מוגבלת. נסיבות אלה, כך נקבע כאמור, אינן מתקיימות בעניינו של המבקש.

4.

על יסוד האמור, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון למשיב בהסדרת תנאי המחיה של אסירים, אין מקום להתערב בהחלטה שלא להתיר למבקש לרכוש מגבונים לחים. התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.