רע"ב 1174/16 אברג'יל מאיר נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) מיום 27.1.2016 במסגרתה נדחתה עתירת המבקש להעברתו מאגף שמור לאגף פתוח בבית הסוהר בו הוא שוהה.

1.

כנגד המבקש הוגש ביום 13.7.2015 כתב אישום המייחס לו עבירות של מנהל בארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה ); ייצוא, יבוא, מסחר והספקה במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 3 לחוק; עשיית פעולה ברכוש אסור, במסגרת ארגון פשיעה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; סיוע לרצח במסגרת ארגון פשיעה - עבירה על סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; סיוע לגרימת חבלה של ממש במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; קשירת קשר לפשע במסגרת ארגון פשיעה - עבירה לפי סעיף 449(א) לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; וכן עבירות מס. באותו היום הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' שגיא ) על מעצרו של המבקש עד החלטה אחרת.

מאז מעצרו של המבקש על ידי משטרת ישראל ביום 18.5.2015 הוא שהה בהפרדה וביום 16.7.2015 החליטה ועדת הפרדות וטעוני הגנה בשירות בתי הסוהר (להלן: הועדה ) על העברתו לאגף השמור בבית הסוהר "איילון". ביום 24.11.2015 עתר המבקש לבית המשפט קמא ובעתירתו ביקש, בין היתר, לעבור לאגף רגיל כפי שהיה במעצרו הקודם. בדיון שהתקיים ביום 30.12.2015 בעתירתו של המבקש, ניתנה החלטה הנוגעת לטענות שהעלה המבקש אשר אינן מענייננו בבקשה זו וכן נקבע כי "ההחלטה בדבר בקשת העותר [המבקש] לעבור מהאגף השמור לאגף רגיל ובדבר בקשת העותר לאפשר ביקורים בימי שישי תינתן ביום 27.1.2016".

ביום 14.1.2016 ובטרם ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, החליטה הועדה להעביר את המבקש לאגף השמור בבית הסוהר "השרון" בו הוא שוהה עתה והצדדים הודיעו על כך לבית המשפט. בהודעת המבקש מיום 21.1.2016 נתבקש בית המשפט להורות על "העברת העותר חזרה לבית הסוהר "איילון" ו/או להורות לבית סוהר "השרון" להחזיר לעותר את זכויותיו [ביקורים פתוחים, התייחדות וקבלת חומרי חקירה]". ביום 24.1.2016 הוגשה תגובת המשיב 1 (להלן: המשיב ) ובה נטען כי ההחלטה להעביר את המבקש לבית סוהר "השרון" הינה סבירה ואין להתערב בה.

2.

ביום 27.1.2016 זומנו באי כוח הצדדים לבית המשפט ונמסרה החלטתו של בית המשפט קמא לפיה דחה את עתירת המבקש לעבור לאגף פתוח בבית הסוהר וזאת על רקע ידיעות מודיעיניות שהוצגו בפניו בדיון מיום 30.12.2015. בית המשפט קבע כי עיון בחומר המודיעיני החסוי והעדכני יחסית מעלה חשש למימוש כוונות שליליות של המבקש, חשש לשלומם של אחרים וחשש לשלומו של המבקש עצמו. כמו כן הורה בית המשפט לאפשר למשפחתו של המבקש לבקרו בימי שישי.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור דנן בה שב המבקש ועותר להעברתו מאגף שמור לאגף רגיל. לטענת המבקש המקרה דנן מעלה שאלה החורגת מעניינו הפרטי ומטרתה עשיית צדק. החלטתו של בית המשפט קמא נושא הבקשה דנן, כך טוען המבקש, ניתנה מבלי שניתנה הסכמתו לעיון בחומר המודיעיני, מבלי שנמסרה לו פראפרזה אודות המידע המודיעיני בעניינו ומבלי שניתנה לו ההזדמנות לחקור את קצין המודיעין בנושא. כמו כן טוען המבקש כי בית המשפט קמא בהחלטתו נמנע מלהתייחס לערכו של המידע האמור, לזהות מוסר המידע ולאמינותו, וכן התעלם מן העובדה שחוות הדעת המודיעיניות שנמסרו אודותיו מבתי הסוהר "איילון" ו-"השרון" הינן זהות. המבקש מוסיף וטוען כי אין כל מניע ענייני לשהותו באגף שמור והוא מציין כי מספר שבועות טרם מעצרו הנוכחי הוא שהה באגף פתוח. עוד טוען המבקש כי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום התבצעו לכאורה לפני כ-13 שנים וכי טענת המשיב כי הוא "ראש ארגון פשיעה ביחד עם אחיו" אינה תואמת את כתב האישום. כמו כן סבור המבקש כי יש להחיל את אותה ביקורת שיפוטית הדוקה שחלה על אסירים בהפרדה, גם לגביו כעציר באגף שמור שכן "הלכה למעשה" הוא נתון בהפרדה.

4.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהחלטת המשיב להורות על כליאתו של המבקש באגף השמור אינה מעוררת שאלה משפטית חשובה או נושא בעל חשיבות כללית המגלה עילה ליתן רשות ערעור. כמו כן סבורים המשיבים כי דין הבקשה להידחות לגופה משום שלא נפל כל פגם בהחלטה על כליאתו של המבקש באגף שמור. החלטה זו, כך נטען, התקבלה על יסוד ידיעות מודיעיניות עדכניות בעניינו של המבקש אשר הוצגו במהלך הדיון ביום 30.12.2015. המשיבים טוענים כי בית המשפט קמא עיין בידיעות המודיעיניות בהסכמת המבקש, בציינם כי באות כוח המבקש נכחו בדיון בעת הצגת הידיעות ואף התייחסו לאופן שבו על בית המשפט קמא לבחון את הידיעות. מכל מקום טוענים המשיבים כי בהתאם להלכה הפסוקה, לו היה מסרב המבקש לעיונו של בית המשפט קמא בחומר המודיעיני בעניינו, הייתה עומדת למשיב חזקת תקינות המעשה המנהלי. המשיבים מוסיפים ומציינים כי פקודת הנציבות 04.66.00 מיום 24.8.2015 שעניינה "כללים להחזקת אסירים פליליים באגף השמור" (להלן: הפקודה ), המתייחסת גם לעצורים, מעניקה למשיב את הסמכות להחזיק אסירים באגף שמור בין היתר בשל בעיות מודיעין וביטחון. עוד צוין כי הפקודה מגדירה במפורט את תנאי הכליאה באגף השמור וכן כי בהתאם לסעיף 17 לפקודה, על קצין האסירים ביחידה לבצע בקרה על אופן השתלבותם של האסירים באגף השמור אחת לארבעה חודשים ועל כן עניינו של המבקש עתיד להידון פעם נוספת במחצית חודש מאי 2016.

5.

דין הבקשה להידחות.

רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של אסיר זה או אחר (רע"ב 7676/15 זנו נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (12.11.2015); רע"ב 1004/12

אבוטבול נ' מדינת ישראל , פסקה 9 וההפניות שם (19.2.2012)). עתירתו של המבקש נסובה כולה על תנאי כליאתו ועל טיבו של החומר המודיעיני בעניינו ועל כן אינה נמנית עם מקרים מיוחדים אלה. יתרה מכך, בית משפט זה קבע לא אחת כי לאסיר אין זכות קנויה בנוגע למקום כליאתו וכי ההחלטה בעניין זה מצויה בלב סמכותו של המשיב ובית המשפט ימעט להתערב בה (רע"ב 1463/13 מישייב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 וההפניות שם (22.2.2013)).

6.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. סעיף 1(א) לפקודה קובע כי " האגף השמור משמש להחזקתם של אסירים אשר קיים קושי לשלבם באגפים רגילים בבתי הסוהר [...] בשל בעיות מודיעין וביטחון ". לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש בו עיין גם בית המשפט קמא, שוכנעתי כי אכן ישנה הצדקה להחזקתו של המבקש באגף השמור לעת הזו - להגנתו ולהגנת אחרים - ומשכך בצדק קבע בית המשפט קמא כי החלטתו של המשיב הינה סבירה ואין להתערב בה. העובדה כי המשיב ישוב ויידרש לבחינת החלטתו במחצית חודש מאי 2016 ולאחר מכן בכל ארבעה חודשים כפי שמורה סעיף 17 לפקודה, תאפשר עם זאת ביקורת שיפוטית עיתית על מנת לוודא כי החומר המודיעיני עודנו עדכני ורלוונטי וכי הבעיות העולות מן החומר המודיעיני עודן קיימות. טענת המבקש לפיה לא הסכים לעיון בית המשפט קמא בחומר המודיעיני בעניינו אין בה ממש. המבקש ובאות כוחו נכחו בדיון מיום 30.12.2015 ומפרוטוקול הדיון עולה שבאת כוח המבקש התייחסה במפורש לעיונו של בית המשפט במידע המודיעיני באומרה: "אני לא ראיתי שהם [המשיבים] הביאו מידע מודיעיני ולכן אני רוצה שבית המשפט יסתכל על ערך המידע ומתי הוא נמסר..." (עמוד 2, שורות 11-10) והדברים מדברים בעד עצמם. עם זאת ולמען הסדר הטוב ראוי להקפיד כי דבר הסכמתו של עותר להצגת החומר החסוי בפני בית המשפט יקבל ביטוי מפורש וברור יותר בפרוטוקול הדיון (רע"ב 10051/06 כהן נ' נציב השב"ס

( 19.12.2006 )).

מטעמים אלה כולם, הבקשה נדחית.