רע"ב 1041/18 גור אריה בן יאיר נ. שירות בתי הסוהר- מחלקת האסיר - זימונים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 2.1.2018 ב-עת"א 3487-11-17 (כבוד השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ). מדובר בעתירת אסיר, שלדבריו הוא בעל מידות גוף גדולות במיוחד, שביקש כי יסופק לו מזרן עבה או לחלופין מזרן נוסף – ובקשתו סורבה על ידי המשיב 1 (להלן: שב"ס ). לדברי המבקש, המזרן הסטנדרטי שמסופק לאסירים דק מדי לאדם בממדיו, והדבר מסב לו אי נוחות רבה ומדיר שינה מעיניו (תרתי משמע).

2.

המבקש הוא אסיר המרצה מאסר עולם בלתי קצוב החל מיום 2.11.1998, ושוהה כיום בבית הסוהר רימונים. לטענתו, בבתי סוהר שבהם היה כלוא בעבר סופק למבקש מזרן נוסף ("השרון", "איילון" ו-"אשל"), וכך היה אף בפעם קודמת שבה שהה בבית הסוהר רימונים (בשנת 2015). ואולם עתה, מששב המבקש לשהות בבית סוהר רימונים, נדחתה בקשתו מיום 23.8.2017 למזרן נוסף – ועל הרקע הזה הגיש את עתירתו, שנדחתה אף היא.

שב"ס התנגד למבוקש, וחזר על התנגדותו אף בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. לעמדתו, ההחלטה לדחות את הבקשה היא החלטה סבירה; ובכל מקרה שב"ס אינו כבול להחלטות קודמות שהתקבלו בעניינו של המבקש, בבואו להכריע בבקשה הנוכחית. עוד נטען כי הסירוב לבקשת האסיר נעוץ בטעמים של שוויון בין האסירים ובשיקולי תקציב – שכן אם ייעתר לבקשה, שב"ס ייאלץ לחלק מזרנים נוספים גם לאסירים אחרים שיחפצו בכך. ועוד הובהר, כי הוצע למבקש לפנות לאורתופד על מנת לבחון אם יש מקום להמלצה רפואית בדבר שינה על מזרן נוסף – ואולם המבקש הוא שסירב לפנות למומחה רפואי בנדון.

3.

בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירתו של המבקש, תוך שקבע כי העתירה אינה מצביעה על פגם כלשהו שנפל בהחלטת הרשות.

במסגרת בקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טיעוניו בעתירה; וכן מוסיף כי שב"ס נעתר לבקשות חריגות במקרים שהוא רואה לנכון, וזאת מבלי שהדבר ישפיע על המדיניות הכללית הננקטת כלפי כלל האסירים. לגישת המבקש, מקרה זה דורש את החרגתו של המבקש מהכלל – וזאת לנוכח משקלו ומידות גופו. כן נטען כי מדובר בסוגיה שמשותפת לאסירים רבים בעלי ממדי גוף גדולים, וראוי אפוא לבחון שינוי של מדיניות הקצאת המזרנים לגביהם.

4.

דינה של הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. בית משפט זה קבע לא אחת כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בעתירות אסירים לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר

(רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 846/17 אטיאס נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 15 (18.4.2017) ; רע"ב 1174/16

אברג'יל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5

(29.2.2016) ) . בקשתו של המבקש נסובה על עניינו הפרטני, הנוגע לתנאי כליאתו – ועל כן אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך יצוין, כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה. ההחלטה בדבר סוג המזרן המסופק לאסירים היא עניין מובהק שבניהול בית הסוהר; וככזו, היא נתונה לשיקול דעתו הרחב של שב"ס – וכידוע בית המשפט נוקט ריסון רב בהתערבות בהחלטות מסוג זה (ראו למשל: רע"ב 3480/14 בוגטיך נ' שירות בתי הסוהר (31.7.2014); רע"ב 7495/04 בהאלדין נ' שרות בתי הסוהר (14.2.2006)). במקרה דנן לא מצאתי שנפל פגם כלשהו בהחלטת שב"ס. על יסוד האמור, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לשב"ס בהסדרת תנאי המחיה של אסירים, סבורתני כי אין מקום להתערב בהחלטה שלא לספק למבקש מזרן נוסף או מזרן עבה.

יובהר כי אינני פוסלת את האפשרות שהמבקש אמנם סובל מקושי ואי נוחות בשינה עקב מידות גופו. ואולם אם אמנם כך, כבר הוצע לו לפנות לגורם רפואי על מנת שיציידו באישור מתאים ככל שיש לכך מקום – ואין לי אלא לחזור על המלצה זו.

5.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.