רע"ב 2906/21 ודים מולדבסקי נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.3.2021 (השופט העמית א' טל , עת"א 26593-01-21), במסגרתו נדחתה עתירת המבקש להורות למשיב להעביר לרשותו ספרים שהודפסו ונכרכו על ידי בני משפחתו.

המבקש הוא אסיר פלילי המרצה עונש של שמונה וחצי שנות מאסר בפועל החל מיום 29.7.2013, בגין עבירות של חבלה גופנית חמורה כלפי גרושתו, התפרצות למקום מגורים ושימוש רשלני בחומר רעיל. העתירה נושא הבקשה מהווה נדבך נוסף בשורה של הליכים משפטיים שבהם נקט המבקש כנגד החלטות המשיב (להלן: שב"ס ).

רקע ובקשת רשות הערעור

2.

ביום 25.9.2017 המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' משניות , עת"א 54111-09-17), שבה טען בין היתר כי יש לאפשר לו לקבל אל תוך בית הכלא ספרים שבני משפחתו מדפיסים מספריות דיגיטליות באינטרנט וכורכים עבורו. בתום דיון בעתירה, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מניעה שהמבקש יקבל באמצעות בני משפחתו "ספרים תקניים בכריכה רכה" והעתירה נקבעה לדיון המשך לצורך מתן שהות לשב"ס לבחינת הספרים. אולם, בסופו של דבר, בשל מעבר המבקש לבית סוהר אחר, העתירה נמחקה לבקשתו ביום 21.3.2018.

בחלוף כחצי שנה המבקש הגיש עתירה חדשה, הפעם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ח' טרסי ,

עת"א 11052-10-18), שבה שב וטען כי יש לאפשר לו להכניס לבית הסוהר ספרים מקצועיים שהודפסו לו על ידי בני משפחתו (להלן: העתירה השנייה ). עתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין מיום 12.2.2019, תוך שנקבע כי בחינת תוכנם של ספרים שנכרכו באופן עצמאי מטילה על שב"ס קושי ייחודי, המתעצם לנוכח טיבם המקצועי של הספרים שאותם המבקש מעוניין להכניס אל תוך כותלי בית הסוהר. מעבר לכך, בית המשפט עמד על נסיבות כתב האישום שבו הורשע המבקש – לפיו המבקש השתמש בפרסומים אינטרנטיים הנוגעים לרעל שבו החליט לעשות שימוש לצורך פגיעה בגרושתו – וקבע כי לא ניתן לאפשר למי שהורשע במעשים אלה להכניס לבית הסוהר קבצים מודפסים מהאינטרנט לצורך קידום לימודיו. עוד הוער כי על שב"ס לוודא אכיפה של זכויות יוצרים וכי אינו רשאי לאפשר להכניס לבתי הסוהר פריטים המפירים את הוראות הדין בתחום הקניין הרוחני.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעתירה השנייה, וזו נדחתה על ידי בית משפט זה בהחלטה מיום 15.5.2019 (השופטים ע' פוגלמן , נ' סולברג ו- י' וילנר , רע"ב 1620/19); במסגרתה נקבע כי פסק הדין בעתירה השנייה מגלם יישום קונקרטי בנסיבותיו המיוחדות של המבקש וכי לא מדובר בשאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. בתוך כך, הובהר כי לא נחסמה בפני המבקש האפשרות להכניס לבית הסוהר ספרים בפורמט דיגיטלי וספרות מודפסת באפיונים שונים מאלו שנדונו בעתירה השנייה, וכי אם בעתיד תוגש בקשה כזו מטעמו היא תיבחן לגופה.

3.

במהלך חודש נובמבר האחרון המבקש הגיש להנהלת בית הסוהר ניצן בקשה חדשה להכנסת שישה ספרים אל תוך כותלי בית הסוהר. לטענתו, הספרים עוסקים בתחומי מדעי המחשב, מתמטיקה, אלגוריתמיקה, בינה מלאכותית, מודלים פיננסיים וספרות משפטית והם הורדו מהאינטרנט, הודפסו ונכרכו עבורו בכריכה דקה על ידי בני משפחתו.

לאחר שנערכו למבקש מספר ראיונות בתוככי הכלא בהתייחס לבקשתו, שבמהלכם הוא אף נדרש לצרף מסמכים המעידים על תשלום כדין עבור הספרים, ביום 10.1.2021 מפקד בית הסוהר החליט לדחות את הבקשה (להלן: החלטת שב"ס ). בהחלטה צוין כי הספרים נשלחו להתייחסותם של גורמי המודיעין והביטחון המחוזיים ואלו מסרו כי לא ניתן להבין את תוכנם בשל אופיים המקצועי, וכי לעמדתם לא ניתן להתיר את הכנסתם אל תוך בית הסוהר מבלי לבטל את החשש של סכנה לביטחון בית הסוהר. עוד הוטעם כי מדובר בספרים המנוסחים בשפה אנגלית-מקצועית, המתפרסים על פני אלפי עמודים ולכן בחינת תוכנם תטיל על שב"ס נטל בלתי סביר. בכל הנוגע לחשש מפני הפרת זכויות יוצרים, צוין כי המבקש לא הציג מסמכים המעידים כי הספרים נרכשו כדין.

המבקש מיאן להשלים עם החלטת שב"ס ועתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לביטולה. כאמור, ביום 22.3.2021 הורה בית המשפט המחוזי על דחיית העתירה, תוך שסקר את הראיונות שנערכו עם המבקש טרם שהתקבלה החלטת שב"ס וקבע כי ההחלטה מנומקת, סבירה, מידתית ומביאה בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים. עוד הוער כי המבקש לא צירף כל מסמך רשמי או תצהיר המעידים על כך שלא בוצעה הפרת של זכויות יוצרים בהדפסת הספרים, ובהקשר לכך הודגש כי שב"ס לא יכול להשתחרר מחובתו להגן על עצמו מפני תביעה אזרחית או פלילית בגין הפרה או סיוע להפרה של זכויות יוצרים. במצב דברים זה, נקבע כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של שב"ס והעתירה נדחתה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש, שאינו מיוצג, טוען בבקשתו כי שב"ס שולל ממנו זכויות מהותיות בו בזמן שהוא מודה כי אין ביכולתו לקבוע באופן חד-משמעי כי נשקפת פגיעה ממשית כלשהי לביטחון הציבור או לבית הסוהר. בהמשך לכך, המבקש מפנה לחוות דעת פסיכולוגית עדכנית שנערכה בעניינו, ממנה עולה כי רמת המסוכנות לאלימות עתידית הנשקפת ממנו הוערכה כבינונית (בקצה הנמוך של הטווח). המבקש מדגיש כי מדובר בספרים מקצועיים, ולא בספרות שמעלה חשש לפגיעה כלשהי בביטחון כאמור. המבקש אף סבור שבדיקת תוכנם של הספרים היא מלאכה פשוטה וכי שב"ס מנסה להתנער מחובתו לבחון אותם. עוד הודגש כי המבקש הצהיר בכתב בפני גורמי שב"ס כי הספרים הודפסו ונכרכו בהתאם לדין ולא הופרו זכויות יוצרים בהכנתם. כמו כן, לשיטת המבקש שב"ס לא מאפשר את הכנסת הספרים בשל הליך אזרחי שהוא מנהל נגדו, ונטען כי טרם נקיטתו של המבקש בהליך המשפטי לא התעוררו בעיות בהכנסת ספרים לבית הסוהר.

דיון והכרעה

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת שב"ס. הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר (ראו מיני רבים: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 5052/18 בן משה נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 4 (6.7.2018); רע"ב 1130/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (6.6.2018); רע"ב 8410/15

בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (23.5.2016)). הבקשה דנן נסבה על עניינו הפרטני של המבקש, הנוגע לתנאי כליאתו, ועל כן אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה; ודי בכך כדי לדחותה.

למעלה מן הצורך יצוין שאף לגופם של דברים לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי .

החלטה בדבר הכנסת ספרים שנמסרו לאסירים אל תוך כותלי בית הסוהר היא עניין מובהק שבניהול בית הסוהר (ראו הוראות פקנ"צ 04.43.00 "מכתבי אסירים ודברי דואר – משלוח וקבלה" (1.5.2001); וכן ראו בסעיף 2(א) לפקנ"צ 04.50.00 "ספרים, כתבי עת ומשחקי חברה לאסירים" (1.5.2001)); וככזו, היא נתונה לשיקול דעתו הרחב של שב"ס. ככלל, בית המשפט נוקט ריסון רב בהתערבות בהחלטות מסוג זה (ראו: רע"ב 7633/20 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (7.12.2020); רע"ב 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 2 (25.4.2018); רע"ב 1041/18 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (19.2.2018); רע"ב 3480/14 בוגטיך נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (31.7.2014)), ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת שב"ס ובאופן שבו הפעיל את שיקול הדעת הרחב הנתון לו. כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטת שב"ס הדוחה את הבקשה להכנסת ששת הספרים נתקבלה בהסתמך על נתוניו הייחודיים של המבקש ולאחר שנערכו לו מספר ראיונות בנושא, תוך שניתנה הדעת לנסיבות העבירה שבה הורשע וההבנה שנסיבות אלה מחייבות בחינה מעמיקה של הספרים שאותם המבקש מעוניין להכניס אל תוך כותלי בית הסוהר. לצד זאת, בעולם של משאבים מוגבלים, אין לדרוש משב"ס להשקיע משאבים בלתי מידתיים בעת בחינת הספרים, שכן התנהלות כזו מטבע הדברים עלולה להשליך על מתן שירותים אחרים הניתנים לאסירים על ידי שב"ס.

טרם סיום יובהר כי החלטה זו אינה גורעת מזכותו של המבקש להגיש בעתיד בקשה להכנסת ספרים שונים באופיים מהספרים נושא הליך זה, וחזקה על גורמי שב"ס כי אם תוגש בקשה כאמור היא תיבחן לגופה.

5.

ה תוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.