רע"ב 4478/21 בני סלע נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו בבית סוהר צלמון מיום 8.6.2021 (כבוד השופט העמית י' בן-חמו , עת"א 47477-04-21), במסגרתו הורה בית המשפט על מחיקת עתירת המבקש בשל אי התייצבותו לדיון.

2.

המבקש הוא אסיר פלילי המרצה עונש של כ-40 שנות מאסר החל מחודש דצמבר 1999 בגין עבירות מין ועבירות נוספות. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת עתירה שעניינה בבקשתו לאפשר לו לצלם מסמכים המצויים ברשותו על מנת שיוכל לצרפם לבקשות המוגשות על ידו לבתי המשפט, וזו נקבעה לדיון ביום 8.6.2021 בבית סוהר צלמון.

המבקש, שאינו מיוצג, הגיש לבית המשפט המחוזי ביום 6.6.2021 בקשה לדחיית מועד הדיון בעתירתו, בה העלה טענות כנגד גורמי יחידת נחשון המלווים אותו לדיונים השונים המתקיימים בעניינו בבתי המשפט. במסגרת בקשתו, המבקש עתר לדחיית מועד הדיון עד שיימצא פתרון לסוגיית שינועו באמצעות יחידת נחשון; לחלופין, המבקש הציע לקיים את הדיון בבית הסוהר שבו הוא כלוא (בית סוהר שיטה) או באמצעות היוועדות חזותית (להלן: בקשת הדחייה ). למחרת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הדחייה וקבע בהחלטת פתקית כי "הדיון יתקיים במועדו".

3.

חרף קביעת בית המשפט, המבקש החליט שלא התייצב לדיון בעניינו, ובתגובה הורה בית המשפט על מחיקת העתירה בקובעו כדלקמן:

"העותר [המבקש] לא התייצב לדיון. הוא הודיע כי הוא מסרב לצאת לנסיעה בטענה שליווי נחשון מתנכלים לו. אני סבור שאין הצדקה לאי התייצבותו של העותר, אני מורה על מחיקת העתירה."

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה מבוקש להורות על השבת הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה יקבע מתווה דיוני שיפטור את המבקש מלהתייצב לדיון בעתירתו. המבקש שב ומעלה טענות נגד גורמים ביחידת נחשון שלשיטתו מתנכלים לו באופן מכוון ומתעללים בו במהלך נסיעותיו לדיונים בבתי המשפט. בהינתן המצב הקיים, המבקש מעלה חשש כי לא יהיה באפשרותו להתייצב בבתי המשפט ליתר הדיונים בעתירותיו, ובכך ייפגעו זכויותיו.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים שבהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר המבקש (ראו מיני רבים: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 5052/18 בן משה נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 4 (6.7.2018); רע"ב 2906/21 מולדבסקי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (24.5.2021)). לא מצאתי כי הבקשה הנדונה באה בגדרי מצבים אלה.

גם לגופו של עניין, ומבלי להביע עמדה בנוגע לטענות המבקש בדבר ההתנכלות הלכאורית מצד יחידת נחשון, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הלכה למעשה למבקש "ניתן יומו" בבית המשפט, וניתנה לו האפשרות להתייצב לדיון בעתירתו ולשטוח את טענותיו; אלא שהמבקש בחר שלא לעשות כן, חרף החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדחות את מועד הדיון. כלומר, המבקש בחר שלא להתייצב לדיון בעתירתו ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. לא למותר לציין כי קביעת בית המשפט המחוזי תואמת את תקנה 4 (א) לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 (להלן: התקנות ), המורה כי כל עתירת אסיר תישמע במעמד העותר והמשיב או באי-כוחם; עוד יצוין כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשת הדחייה, שנומקה בין היתר בחפצו של המבקש שהדיון יתקיים בבית הסוהר שבו הוא כלוא, היא החלטה סבירה ומצויה במתחם שיקול הדעת הנתון לבית המשפט (תקנה 3 לתקנות). לא מצאתי אפוא כי קופחו זכויותיו של המבקש, ובנסיבות שפורטו לא מתקיימת עילה למתן רשות לערער.

5.

ה תוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.