פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8410/15
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקש:
גור אריה בן יאיר
נ ג ד
המשיבים:
1.
שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כבוד השופטת הבכירה נ' אהד) מיום
26.05.2015 בתיק עתא 018743-04-15
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 26.5.2016 בעתירת אסיר, שעניינה סדרי ספירת הצהריים של האסירים בכלא רימונים. יצוין כי הבקשה הוגשה כבר ביום 21.6.2015 – ואולם כפי הנראה בשל תקלה של המזכירות השתהה הטיפול בה במשך מספר חודשים בלתי מבוטל, ויש להצר על כך (ראו החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 4.12.2015). מכל מקום, הבקשה הונחה על שולחני זה עתה.
2.המבקש מרצה עונש של מאסר עולם בגין רצח החל מיום 2.11.1998, וזהו לו מאסר שלישי. עתירתו לבית המשפט לעניינים מנהליים נסובה על החלטה שיצאה מלפני בית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כ-20 שנים (ע"ש 203/96 שקולניק נ' שרות בתי הסוהר (29.2.1996); להלן: עניין שקולניק ), ובה נקבע כי עם סיום ספירת הצהריים של האסירים באגף בבית סוהר שבו שהה שקולניק יש לשחרר את האסירים באותו אגף מתאיהם – במקום להחזיק אותם כלואים בתאים עד לתום הספירה במתקן כולו. ועוד עולה מן ההחלטה, כי משהאגפים בכלא מופרדים זה מזה, וממילא כל אגף נותר נעול בפני עצמו עד תום הספירה בכלא כולו – אין מניעה לשחרר את האסירים מתאיהם, באופן שיוכלו לשוב לפעילויותיהם בתחום האגף. יוער כי ההחלטה בעניין שקולניק ניתנה ביחס לאסיר שהיה כלוא בבית הסוהר איילון – בעוד המבקש כאן כלוא בבית הסוהר רימונים. בהקשר זה טען המבקש בעתירתו כי בתי הסוהר איילון ורימונים דומים מבחינת הדרישות הבטחוניות המחמירות שלהם; ועוד הוסיף המבקש והבהיר, כי לגישתו שומה על בית המשפט להורות לשרות בתי הסוהר לעדכן את נהליו בנדון ולהחיל את שנקבע בעניין שקולניק על כל בתי הסוהר בארץ.
שרות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) התנגד למבוקש בעתירה. לעמדתו הנהלים הרלוונטיים לספירת אסירים בבתי הסוהר עוגנו זה מכבר בפקודת נציבות 04.10.00, שנכנסה לתוקף מספר שנים לאחר שניתנה ההחלטה בעניין שקולניק , ואין לסטות מהוראותיה (להלן: פקודת ספירת אסירים ). השב"ס הבהיר בתגובתו כי ספירת אסירים היא אחת המטלות המרכזיות והמורכבות של הסוהרים בכלא, הדורשת יסודיות ומאמץ. כך, שכן מטבע הדברים כאשר הסוהרים עסוקים בביצוע הספירה רמת הפיקוח על הסדר והמשמעת באגף יורדת – שאז גובר החשש כי מי מהאסירים ינצל זאת למטרות שליליות – ועל כן נחוץ כי כל האסירים ישהו בתאיהם עד לסיום הספירה הכללית בכלא.
3.בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירתו של המבקש. נקבע כי יש במבוקש בעתירה – מתן היתר למבקש ולאחרים לצאת מתאם בתום ספירה באגף אך טרם סיומה של הספירה הכללית – משום "סכנה בטחונית ופגיעה בסדר ובמנהל התקין בבית הסוהר וזאת משום שעשויה להיות טעות בספירה ואז יש צורך בספירה חוזרת והכנסת האסירים כולם חזרה לתא כשברקע קיים חשש כבד לבריחה או יצירת מצב חירום על ידי האסירים." על יסוד הדברים הללו פסק בית המשפט כי אין מקום להתערב בנוהלי השב"ס בנוגע לספירת אסירים.
במסגרת בקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טיעוניו בעתירה.
4.דינה של הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע רשות ערעור על עתירות אסיר ניתנת במשורה, במקרים שבהם הבקשה מגלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית ( רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב2024/13
שורפי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 3 (16.5.2013); רע"ב 3102/15 זוזיאשוילי נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 3 (23.12.2015)) . עניינו של המבקש אינו נמנה עם שורת מקרים מצומצמת זו.
מפקודת ספירת אסירים עולה כי הספירה היא אמצעי ראשון במעלה לבדיקת נוכחות האסירים בבית הסוהר, ואף כלי חשוב לבדיקת שלומם של האסירים. נקבע בפקודה כי בבתי הסוהר ברחבי הארץ ייערכו 4 ספירות בכל יום – ספירת בוקר, ספירת צהריים, ספירת בטחון (לאחר חזרת כל האסירים ממקומות תעסוקה וחינוך) וספירת לילה; כאשר בעת ספירות בוקר, צהריים ולילה על האסירים לעמוד
ליד מיטותיהם , ובכל מקרה תנועת אסירים בעת ספירה אסורה בהחלט ומהווה עבירת משמעת. ברי כי הנוהל שקבע שב"ס, שלפיו בעת הספירה יוותרו האסירים נעולים בתאיהם עד לסיומה הכולל, קשורה קשר הדוק לניהולם של בתי הסוהר ולשמירה על שלום האסירים והסוהרים, ויותר מכך – על הבטחון במתקן כולו. בית המשפט ייטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, הנתונות לשיקול דעתו המקצועי של שב"ס (וראו, מקל וחומר, רע"ב 3480/14 בוגטיך נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 5 (31.7.2014), העוסק בהחלטות הנוגעות לקביעת סדר יומם של האסירים). ויובהר, כי המבקש עצמו אינו תוקף את נוהל ספירת הצהריים לגופו, אלא מתמקד בכך שנוהל זה עומד לכאורה בניגוד להחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין שקולניק . ואולם, כאמור, מדובר בהחלטה שניתנה לפני כ-20 שנה, בעניינו של אסיר אחר, שהיה כלוא בכלא שונה מזה שבו מרצה המבקש את מאסרו, כאשר במרוצת השנים מאז ועד היום עדכן שב"ס וחידש הוראות בטחון שונות – ובהן גם פקודת ספירת אסירים. בנסיבות אלה, על פניו אין כל דופי בהתנהלות שב"ס בנדון.
5.סופו של דבר, אין מקום להתערב בהחלטות שב"ס בנוגע לאופן הביצוע של ספירת הצהריים בכלא רימונים, ובקשת הרשות לערער נדחית.
ניתנה היום, ט"ו
באייר התשע"ו (23.5.2016).
ש
ו פ ט ת