רע"ב 3102/15 זוזיאשוילי יצחק נ. שירות בתי הסוהר

השופט י' עמית :

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון ) מיום 21.4.2015 בעת"א 33554-03-15, בגדרה נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש.

1.

המבקש עתר לבית משפט קמא בבקשה לקבל סיר בישול ללא שמן; להעמיד לרשותו טלפון תקין; ולאפשר לו לקיים ראיון פרונטלי לצורך סרט תיעודי אודות הרשעתו בפרשת הרצח של השופט עדי אזר.

בית משפט קמא דחה את העתירה, תוך התייחסות פרטנית לבקשות המבקש השונות: נוכח הסכמת המבקש, נקבע כי תוגש בקשה מנהלית נוספת בעניין סיר הבישול, במסגרתה תוצג חוות דעת רפואית; לא נמצא פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר למבקש להתראיין פרונטלית לסרט תיעודי, מאחר שהחלטה זו תאמה את הוראות פקודת הנציבות הרלוונטית לנושא; בקשתו לטלפון חלופי נדחתה מן הטעם שהתקלות במערכת הקיימת, שהינה מערכת חדישה, נובעות מעצם הטמעתה, וכי מתן סעד למבקש ידרוש את החלפת כל מערכת הטלפוניה בשב"ס בעלויות גבוהות, ומבלי להבטיח כי במערכת חלופית לא יתקיימו תקלות הטמעה דומות.

2.

על כך נסבה הבקשה שבפנינו, המתמקדת בעיקר בנושא הראיון לסרט אודות עניינו המשפטי של המבקש. לטענת המבקש, ההחלטה שלא לאפשר לו לקיים ראיון פרונטלי מול צוות צילום ומראיין פוגעת בזכותו לחופש הביטוי ואינה שוויונית, באשר בקשה דומה של אסיר אחר נענתה בחיוב.

על פי החלטתו של השופט ג'ובראן מיום 16.9.2015 הועברה הבקשה לדיון בפני הרכב. לאחר ששמענו את טיעוני המבקש והמשיב, מצאנו כי אין מקום ליתן רשות ערעור וכי דין הבקשה להידחות.

3.

ככלל, רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירת אסיר, אינה ניתנת אלא במשורה, במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו, רע"ב 4562/14

בן יאיר נ' שרות בתי הסוהר , פס' 4 (14.8.2014) והאסמכתאות שם ).

על אף שהבקשה שבפנינו עוסקת בסוגיה של חופש הביטוי לאסירים, היא אינה מעלה סוגיות עקרוניות, וגם המבקש אישר כי אינו מתיימר לתקוף את ההנחיות הרלוונטיות בנושא זה. ההנחיות הותקנו ביום 30.9.2014 מכוח סעיף 51 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 הקובע כי "לא יתקשר אדם עם אסיר אלא לפי הכללים וההוראות המסדירים אותה תקשורת". הנחיות אלה, שכותרתן "הטיפול בפניית אסיר לפרסום דברים בציבור" (להלן: פקודת הפרסום ) קובעות בסעיף 5ב כלהלן:

5 ב.

לצורך החלטתו בבקשת אסיר לפרסום דבריו, ישקול הגורם המוסמך גם את השיקולים המפורטים להלן:

1.מטרת הפרסום – ככלל יש לשקול בחיוב אישור פרסום שתוכנו הוא טענת חפות של האסיר, לאחר שמיצה את כלל ההליכים המשפטיים בעניינו, להבדיל מפרסום המאדיר או נותן במה לאסיר על רקע עבירות שביצע ואשר אין לפרסום תכלית חשובה אחרת.

2.התנהגות האסיר בבית הסוהר – התנהגות חיובית בהתאם לכללי הסדר והמשמעת בבית הסוהר.

3.קיומו של מידע הקושר את האסיר למעורבות שלילית.

4.עמדת נפגע העבירה – ככל שניתן להשיגה במאמצים סבירים ע"י ק' נפגעי עבירה. משקלה של עמדת נפגע העבירה ייקבע בהתאם למכלול נסיבות העניין, ובכלל זה ישקול הגורם המוסמך בין היתר, את העבירה בה הורשע האסיר, תוכן הפרסום המבוקש.

5.השפעת הפרסום על האינטרסים הבאים:

א.ביטחון המדינה

ב.שלום הציבור וביטחונו

ג.הסדר והמשמעת בבית הסוהר, לרבות פגיעה בשמו של אסיר

ד.הליכי חקירה או משפט בעניינו של האסיר או של אדם אחר

ה.רגשות נפגע העבירה

6.סבר הגורם המוסמך כי מתקיים אחד השיקולים בסעיף 5.ב לעיל, ייתן הוראות מתאימות בקשר לאופן קיום הפרסום או בקשר לתוכן הפרסום באופן שיבטיח כי לא תיגרם פגיעה באחד מהמנויים לעיל, כגון על ידי השמטת חלק מתוכן הפרסום או שינויו, אם הדבר ניתן.

המשיב הבהיר כי פקודת הפרסום באה להסדיר את התופעה המתרחבת של בקשות מצד כלי התקשורת לראיין אסירים "מפורסמים", ומטרתה לגבש תבחינים להבניית שיקול דעתו של השב"ס בנושא זה. כאמור, המבקש אינו תוקף את השיקולים והתבחינים שבפקודת הפרסום, ועניינו מתמצה בהחלטה הפרטנית שהתקבלה לגביו. בקשתו של המבקש נבחנה על-ידי הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר ועל-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. אין מדובר בעניין החורג מנסיבותיו האישיות של המבקש, ולא ראיתי עילה של ממש להתערב בשיקול הדעת של המשיב.

4.

למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. המבקש פנה בבקשה לקונית וכללית, ללא פירוט לגבי מטרת הראיון. במהלך הדיון בבית משפט קמא, טען המבקש לראשונה, כי עשיית הסרט נועדה לקדם את חקר האמת ולהצפתה, נוכח טענתו לחפות. אכן, סעיף 5ב1 לפקודת הפרסום רואה בכך שיקול לחיוב ("ככלל יש לשקול בחיוב פרסום שתוכנו הוא טענת חפות של האסיר") אך גם סעיף זה יש לקרוא על רקע מכלול השיקולים, שאחד מהם הוא מיצוי הליכים. בהקשר זה אציין כי כיום תלויה ועומדת בעניינו של המבקש בקשה למשפט חוזר וניתן אף פסק דין שנעתר לבקשתו לעריכת בדיקת DNA לבדלי סיגריות שנמצאו סמוך לזירת הרצח (בג"ץ 2757/13 זוזיאשווילי נ' מדינת

ישראל ( 3.6.2015)).

5.

החלטה בעניין כגון דא היא עניין לשיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, כגוף האמון על התנהלות בתי הכלא, ובכלל זה על הכנסתם של גורמים "זרים" לבית הכלא, שמירה על המשמעת והבטחת שלום האסירים ושלום הציבור. בעניין הררי (רע"ב 1293/14 הררי נ' שרות בתי הסוהר (9.6.2014) (להלן: עניין הררי )), דחיתי בקשה דומה לראיון מצולם של אסיר מהטעמים הבאים, היפים אף לענייננו:

"הבקשה לאפשר הכנסת צוותי טלוויזיה ולהיערך לוגיסטית להפקת פרסומים מסוג זה קשורה קשר הדוק לניהולו של בית הסוהר ולפיכך ייטה בית המשפט להימנע מלהתערב בנושאים אלו. [...] קשה להלום כי כל אימת שיעלה רצון בידי אסיר להתראיין על ידי אמצעי תקשורת, בית הסוהר יצטרך להתארגן לשם כך, על כל הכרוך בניהול התקין של בית הסוהר, הביטחון והסדר והמשמעת בבית הסוהר".

לפיכך, מבלי שהוצגו בפנינו טעמים בולטים להתערבות בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר או בקביעתו של בית המשפט קמא, לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטותיהם. בנוסף, לא מצאנו ממש בטענת האפליה שהעלה המבקש, משלא הוכיח כי ההחלטה בעניינו נבחנה על פי אמות מידה חריגות או תוך משוא פנים. המשיב אף הניח דעתנו לגבי הנסיבות השונות של האסיר אליו מתייחס המבקש, ודי אם אציין כי בשעתו עלה חשש ממשי לחייו של אותו אסיר, שאושפז בבית חולים, וביקש לספר את גרסתו-שלו לגבי הפרשה בה הורשע.

6.

מעבר לאמור ,יצוין כי בפני המבקש עומדות חלופות אחרות של ביטוי, בהן השתתפות בראיונות בכתב ובקשת סיקור בכתבות. כמו בעניין הררי , גם בענייננו המבקש לא התייחס לשאלה מדוע ראוי לאפשר את מימוש זכותו לחופש ביטוי דווקא בצורה של קיום ראיון מצולם, ומדוע מימוש הזכות בדרך זו גוברת באיזון אל מול האינטרסים הנוגדים הייחודיים הכרוכים בניהולו התקין של בית הסוהר (ראו עניין הררי , בפס' 8) .

7.

אשר לבקשה להעמיד לרשותו של המבקש "טלפון שמיש ללא חסימות", מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה מתן סעד למבקש ידרוש את החלפת מערכת הטלפוניה בשב"ס כולה, מבלי להבטיח שיפור במצב הקיים. זאת, במיוחד נוכח העדכון שנמסר מגורמי בית הסוהר מיום 12.4.2015, לפיו ניכר שיפור במערכת.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.