רע"ב 846/17דוד אטיאס נ. שרות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יקואל ) ב-עת"א 18618-12-16, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטתו של המשיב להעבירו מבית הסוהר ניצן

(להלן: ניצן ) לבית הסוהר אוהלי קידר (להלן: אוה"ק ), תוך שמירת זכויותיו של המבקש לפנות לבית המשפט המחוזי בעתירה נוספת, ככל שעניינו הרפואי לא יטופל.

אביא להלן בקצרה את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הוא אסיר פלילי טעון הגנה, המרצה החל מתאריך 23.06.1990 עונש מאסר עולם, לא קצוב, בגין הרשעתו בעבירת רצח ובעבירות נוספות.

3.

בחודש יולי 2014 המבקש עתר כנגד החלטת המשיב להעבירו מ ניצן , המצוי במחוז מרכז ל אוה"ק , המצוי במחוז דרום (ראו: עת"א 48721-07-14).

4.

בתאריך 31.03.2015, לאחר התפתחויות שונות, בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ג' גדעון ) דחה את עתירת המבקש, בקובעו, בין היתר, כי החלטת המשיב סבירה ומידתית.

5.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה כנגד ההחלטה הנזכרת בפיסקה 3 שלעיל. בתאריך 17.01.2016 הוריתי על מחיקת הבקשה לאחר שזו התייתרה נוכח הודעת המשיב כי בשל העברת אסירים אחרים מ ניצן – ניתן יהיה להחזיר את המבקש ל ניצן , כפי שאכן קרה בפועל (ראו: רע"ב 5708/15).

6.

בתאריך 07.12.2016 ועדת העברות ארצית בשב"ס החליטה להעביר את המבקש לאגף טעוני הגנה ב אוה"ק לצורך קליטתו של אסיר אחר באגף טעוני הגנה ב ניצן . ועדת העברות קבעה עוד כי בתום שלושה חודשים ממועד העברתו של המבקש ל אוה"ק – המבקש יוחזר ל ניצן ,

והאסיר האחר יועבר ל אוה"ק

(ראו: מש/3).

7.

בתאריך 09.12.2016 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד עתירה, כשהוא מיוצג, ובמסגרתה ביקש להורות על ביטול החלטת המשיב להעבירו ל אוה"ק . בגדר העתירה המבקש טען כי העברתו ל אוה"ק

תפגע בהליכי שיקומו, בעבודתו, ובפרט במצבו הרפואי, שכן, לדבריו, אמור להיקבע לו בקרוב תור לניתוח בבית החולים אסף הרופא, הסמוך, יחסית, ל ניצן . המבקש הוסיף וטען כי גורמי הרפואה ב אוה"ק אינם בקיאים במצבו הרפואי לאשורו. לבסוף, המבקש טען כי העברתו ל אוה"ק תכביד על קיום ביקורים על ידי אימו המתגוררת במקום מרוחק. עוד באותו היום, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי עד להחלטה אחרת המבקש לא יועבר ל אוה"ק .

8.

בתאריך 14.12.2016 התקיים בבית המשפט המחוזי הנכבד דיון בעתירה, אשר במסגרתו עמד לעיני בית המשפט המחוזי הנכבד מידע חסוי בעניינו של המבקש. עם תום הדיון בעתירה – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה, תוך שמירת זכותו של המבקש לפנות לבית המשפט בעתירה נוספת, ככל שעניינו הרפואי לא יטופל, בקובעו כדלקמן:

"... הוצגו לפני צרכי מערכת וכן נתונים הקשורים באותו מידע, המצדיקים את התנהלות המשיב בכל הקשור לעותר. התרשמתי כי הסתמכות המשיב על אותו מידע ועל צרכים שונים, אינה יכולה להחשב כבלתי סבירה . אשר למצבו הרפואי של העותר, חזקה על המשיב כי יוסיף לטפל בעותר כדבעי גם ככל שישולב בבית סוהר אחר. ביקשתי לבחון את האפשרות להשהות את העברת העותר עד לאחר ביצוע הניתוח, אך בהעדר תור, ניתוח שכזה יכול להתבצע בכל בית חולים. התיק הרפואי של העותר יועבר יחד עמו, באופן טבעי, והעותר יפנה לגורמים הרפואיים בבית המאסר על מנת שיתואם בעבורו ניתוח בקע בהקדם האפשרי. תוך שימור זכויות העותר לפנות בעתירה נוספת ככל שעניינו הרפואי לא יטופל, העתירה דנן נדחית " (ראו: עמ' להחלטה; ההדגשות שלי – ח"מ ).

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפני.

טענות הצדדים

9.

המבקש, שאיננו מיוצג בהליך זה, טוען כי המידע החסוי בעניינו, מושא החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד – איננו מהימן, והוא אף שגוי עובדתית, מסיבות אותן הוא פירט בבקשה. המבקש טוען עוד כי התנהגותו במאסר תקינה, והוא נטל חלק בהליכי שיקום ב ניצן . לשיטת המבקש, מצבו הרפואי, שלא ארחיב בעניינו כאן, מחייב המשך טיפול בבית החולים אסף הרופא, ולפיכך יש צורך בהימצאותו ב ניצן . המבקש טוען עוד כי אמו גרה במקום מרוחק מ ניצן , דבר אשר יקשה עליה לבקרו.

10.

המשיב טוען, מנגד, כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא איננה מעלה שאלת משפטית כללית, או בעלת עניין ציבורי, החורג מעניינו של המבקש. לשיטת המשיב, טענתו של המבקש כנגד מהימנות המידע החסוי בעניינו לא הועלתה במסגרת העתירה, ועל כן דין הבקשה להידחות גם מחמת אי-מיצוי הליכים.

11.

המשיב טוען עוד כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. לשיטת המשיב, ההחלטה על העברתו של המבקש ל אוה"ק נעשתה על יסוד צורך ענייני ולא נפל בה כל פגם. המשיב מוסיף וטוען כי לעת עתה מצבו הרפואי של המבקש איננו מצריך התערבות רפואית מיידית, וכי חזקה על רשויות שב"ס כי המבקש יקבל טיפול ראוי במסגרת אוה"ק . המשיב צירף לתגובתו לבקשה חוות דעת רפואית בעניינו של המבקש (מתאריך 12.03.2017), ממנה עולה, בין היתר, כי המבקש ביצע פרוצדורה רפואית מסוימת בבית החולים אסף הרופא בתאריך 21.02.2017, לאחר העברתו ל אוה"ק , וכי הוא ממתין לביקורת, הקבועה לתאריך 20.03.2017. עוד צויין בחוות הדעת הנ"ל כי מצבו הרפואי של המבקש, לעת הזו: "אינו חריף ואינו מצריך התערבות ניתוחית מידית".

12.

המשיב מוסיף ומעדכן כי לאחר מתן ההחלטה, מושא הבקשה למתן רשות ערעור, התקבל בעניינו של המבקש מידע חסוי עדכני, אשר הוגש לעיוני במעטפה סגורה – ואף הוא מבסס, בין יתר השיקולים, את החלטת ההעברה.

13.

בתאריך 20.03.2017 המבקש הגיש "תוספת נימוקים", כלשונו, ללא שביקש רשות לעשות כן, ובגדרה חזר על נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור, וביקש שימונה לו סניגור ציבורי, ומסר, בין היתר, כי עליו "לעבור בדחיפות ניתוח בימים הקרובים בבית החולים ברזילי באשקלון".

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב לה, בחומר שצורף אליהם, ובמידע החסוי – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות , בכפוף לאמור בפיסקאות 19-18 שלהלן. אביא את טעמיי לכך בקצרה מיד בסמוך.

15.

בפסיקתנו נקבע כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, או ציבורית, החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986); רע"ב 1174/16 אברג'יל נ' שירות בתי הסוהר (29.02.2016)). בפסיקתנו אמנם הובעה גם הדעה לפיה ראוי לנהוג ביתר גמ ישות במתן רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסיר מהסוג שלפני (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פיסקה 3 לפסק דינו של חברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.03.2009);

רע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (19.02.2012) (להלן: עניין אבוטבול ); רע"ב 8326/16

וידובסקי נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 24 (01.01.2017) .

עם זאת, סבורני כי הבקשה שלפני איננה מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת אף לפי הגישה המרחיבה יחסית, שכן מצאתי כי החלטת המשיב הינה סבירה לגופה (ראו: רע"ב 2255/16 בראנץ נ' מדינת ישראל (12.07.2016)).

16.

הבקשה שלפני ממוקדת כל כולה בסבירותה של החלטת המשיב להעביר את המבקש ל אוה"ק על יסוד נסיבותיו הפרטניות של המבקש, והיא איננה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית, או ציבורית, המצדיקה ליתן בה רשות ערעור. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

17.

מעבר לדרוש – סבורני כי אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. בפסיקתנו נקבע כי לאסיר אין, ככלל, זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, ונקודת המוצא היא שהחלטה להעבירו לבית סוהר אחר איננה פוגעת בזכות יסוד שלו ( ראו: רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 8 (01.02.2012)). ב-רע"ב 6223/15 בן יששכר נ' מדינת ישראל ( 14.01.2016) קבעתי כי לרשויות בית הסוהר מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להעברת אסירים, וכך נפסק שם:

"... סעיף 12 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, מקנה לנציב שירות בתי הסוהר סמכות שבשיקול דעת להורות על העברת אסיר פלוני או סוג מסוים של אסירים מבית הסוהר שבו הם מצויים – לבית סוהר אחר. ביסוד הפעלת סמכות זו, שהינה בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, עומדים מגוון רחב של שיקולים, והלכה היא כי ככלל אל לו לבית המשפט להתערב במתחם זה, למעט מקום בו נראה כי בהחלטה נפל פגם מהותי המצדיק את שינויה, כגון אם יש בה פגיעה בזכות יסוד של המבקש, או חוסר סבירות קיצונית. .." (ראו: שם, פיסקה 13; ההפניות הושמטו; ההדגשות שלי – ח"מ ).

עוד נקבע בפסיקתנו כי: "שיקולי נוחות של האסיר או נוחותם של בני משפחתו אינם משמשים בדרך כלל שיקול רלוונטי" (ראו: עניין אבוטבול , פיסקה 10).

18.

עיינתי במידע החסוי, לרבות במידע החסוי העדכני בעניינו של המבקש (ידיעה המסתיימת בספרות 279), ולא מצאתי טעם טוב להתערב בהחלטת המשיב, וממילא אף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. נתתי דעתי גם לאמור בחוות דעת גורמי הרפואה בשב"ס, הנזכרת בפיסקה 10 שלעיל, וסבורני כי המבקש אכן זוכה לטיפול הולם ב אוה"ק .

חזקה על רשויות שב"ס כי יוסיפו ויתנו דעתם למצבו הרפואי של המבקש, ככל שיידרש. למבקש, כאמור, שמורה הזכות לפנות בעתירה נוספת לבית המשפט המחוזי הנכבד ככל שעניינו הרפואי לא יטופל.

19.

רשמתי לפני את האמור בתגובת המשיב לפיה : "כוונתו העקרונית של המשיב הינה לפעול להעברת המבקש לבית מעצר "ניצן", אלא שלעת הזו קיימת מניעה לכך, טרם ניודם של אסירים שונים, על מכלול השיקולים הצריכים לכך" (ראו: פיסקה 31 לתגובת המשיב). למותר לציין כי אין בכך כדי לפגוע בשיקול דעתו של המשיב, בהתאם לשינויים אפשריים שייתכנו במכלול.

20.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית , בכפוף לאמור בפיסקאות 19-18 שלעיל.