רע"ב 7676/15 יהודה זנו נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ח' סלוטקי ) מיום 10.11.2015 אשר דחה את עתירת המבקש לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחותו העתידה להתקיים היום, יום 12.11.2015.

1.

המבקש מרצה מאז 8.7.2014 עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בגין

הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, החזקת ציוד שנועד לזיוף כרטיסי חיוב וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בגזר דינו של המבקש נקבע, בין היתר, כי הוא רכש מוצרים במרמה בשווי כולל של כ-45,700 ש"ח וניסה לרכוש פריטים במרמה בשווה כולל של כ-33,300 ש"ח. המבקש צפוי לסיים לרצות 2/3 מתקופת מאסרו ביום 24.1.2016.

2.

עד לעת האחרונה ריצה המבקש את מאסרו באגף אסירי עבודה בבית הסוהר אוהלי קידר אולם ביום 1.11.2015 הוא הועבר לבית הסוהר דקל נוכח שתי הפרות משמעת שבוצעו על ידו. על פי החומר המודיעיני, ההפרה הראשונה נוגעת לנסיונו של המבקש להכניס בסתר חפצים לאגפו והשנייה נוגעת לדיסק צרוב שנמצא ברשותו שאינו נמנה עם הפריטים בהם רשאי להחזיק אסיר בהתאם להוראות תקנה 37 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978. סמוך לאחר מכן פנה המבקש למשיב בבקשה כי יותר לו לצאת לחופשה מיוחדת לחתונת אחותו והמשיב דחה את בקשתו בציינו כי " התנהגותו של האסיר במאסר מצביעה על הפרות אמון חוזרות וכן ממשיך בהתנהגותו המניפולטיבית ובמרמה, עבירות בגינן שפוט ". כנגד החלטה זו עתר המבקש ביום 9.11.2015 לבית המשפט המחוזי וביקש כי יותר לו לצאת לחתונת אחותו העתידה הייתה להתקיים ארבעה ימים לאחר מכן. בהחלטתו מיום 10.11.2015 דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש בקבעו כי החלטת המשיב לסרב לאפשר חופשה חריגה בנסיבות אלה הינה סבירה. בית המשפט קמא קבע כי מתגובת המשיב עולה שהמבקש לא הגיש את הבקשה במועד (45 יום קודם לאירוע החתונה) ודי בכך כדי לדחותה על הסף. כמו כן ציין בית המשפט כי לאחר שבחן את החומר המודיעיני בעניינו של המבקש, אכן מדובר בשתי הפרות משמעת שבוצעו במהלך מאסרו כאשר ההפרה האחרונה בוצעה לפני מספר שבועות בלבד. לבסוף ציין בית המשפט כי חופשת אסיר מותנית בהעדר עבירות משמעת לצד תנאים נוספים ועל כן קבע כי לא התקיימו לענייננו התנאים למתן חופשה חריגה.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור בה טוען המבקש כי יש לאפשר לו לצאת לחתונת אחותו. לטענתו, ההחלטה שלא לאפשר לו להשתתף בחתונה הינה סנקציה לא מידתית המתעלמת מהתנהגותו החיובית במהלך המאסר. המבקש טוען כי בית המשפט קמא לא איזן נכונה בין הקריטריונים ליציאה לסבב חופשות לבין אלו הנהוגים ביציאה לחופשה חריגה והוא סבור כי חרף העובדה ששילובו בסבב חופשות הופסק נוכח עבירות המשמעת שביצע, לא היה מקום להוסיף ולהענישו גם על ידי הימנעות מהוצאתו לחופשה חריגה. על כן מוסיף המבקש וטוען כי הבקשה דנן מעלה סוגיה משפטית מהותית והיא האם התנאים הנדרשים לשם יציאה לסבב חופשות - וביניהם היעדר עבירות משמעת - תקפים גם בכל הנוגע ליציאת אסירים לחופשה מיוחדת. לטענת המבקש משפקודות המשיב ייחדו פרק מיוחד ל"טעמים הומניטאריים" ליציאה לחופשה מיוחדת ניתן להסיק כי המבחן במקרה דנן גמיש יותר מן המבחן לעניין יציאה לסבב חופשות. כמו כן לשיטת המבקש, לא יהיה בהוצאתו לחופשה מיוחדת משום מסר שלילי לאסירים היות והאירוע המשמעתי המיוחס לו הינו "מינורי ביותר" ועל פי רוב כלל לא נאכף על ידי המשיב. בהקשר זה טוען המבקש כי אסירים רבים צורבים על גבי דיסקים תכניות וסדרות וככלל המשיב אינו נוהג להתערב בהחזקתם. על כן סבור המבקש כי המשיב נוהג כלפיו בדרך של אכיפה סלקטיבית ובררנית.

4.

המשיב מצידו טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהיא אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית אלא עוסקת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. בבחינת למעלה מן הצורך מוסיף המשיב וטוען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה וזאת נוכח ההלכה הפסוקה לפיה חופשה אינה זכות הנתונה לאסיר, אלא פריבילגיה המוענקת לו בהתאם להחלטת הגורמים המוסמכים לכך בדין. החלטתו של המשיב, כך נטען, שלא לאפשר למבקש שעבר שתי עבירות משמעת בחודשים האחרונים לצאת לחופשה מיוחדת התקבלה במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור למשיב בכל הנוגע לניהולו של בית הסוהר. המשיב מציין כי למרות שהמבקש הוזהר לאחר שהפר את הכללים בפעם הראשונה, הוא הוסיף וביצע עבירת משמעת נוספת ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. בהקשר זה נטען כי בניגוד למבקש, המשיב רואה בחומרה רבה החזקת חפצים אסורים בבית הסוהר וזאת במיוחד כשמדובר בהפרה חוזרת של כללי המשמעת. אשר לטענת המבקש בעניין אכיפה בררנית טוען המשיב כי זו לא גובתה בכל תשתית עובדתית ומכל מקום הוא סבור כי קבלת טענות מעין אלו עשויה להוביל ל"מדרון חלקלק" לפיו המשיב יהיה מנוע מלטפל בבעיות משמעת ככל שיימצא כי במקרים דומים הוראותיו לא נאכפו. לבסוף מציין המשיב כי הוא מוכן לאפשר את קיומו של ביקור פתוח בבית הסוהר בו יפגש המבקש עם אחותו ובן זוגה כדי לציין את המאורע המשפחתי המדובר.

5.

דין הבקשה להידחות.

רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של אסיר זה או אחר (ראו למשל: רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999); רע"ב 805/15 דנה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (21.4.2015)). במקרה דנן, טענתו העיקרית של המבקש הינה כי היה על המשיב לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת אחותו. טענה זו נוגעת לעניינו הקונקרטי של המבקש ולאופן בו יושמה פקודת המשיב במקרה דנן ומכאן שאין להצדיק את מתן רשות הערעור. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא כי ככלל לא יחליף בית משפט זה את שיקול הדעת המסור למשיב בכל הנוגע למתן חופשות לאסירים ומשכך עליו להתערב בעתירות מעין אלו במקרים חריגים בלבד אשר המקרה דנן אינו נמנה עמם (רע"ב 5398/15 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 וההפניות שם (17.8.2015).

עם זאת בבחינת למעלה מן הצורך אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. סעיף י"ח לפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.40.00 בדבר חופשות אסירים קובע כי " תפקוד חיובי של האסיר בבית הסוהר לצורך שקילת אפשרות יציאתו לחופשה משמעו כי אין מידע הקושר את האסיר למעורבות שלילית בתוך בית הסוהר ...". ואולם לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש שוכנעתי כי המבקש אכן ביצע אך לאחרונה שתי הפרות משמעת שעניינן הברחת ציוד אסור לתוך כותלי בית הסוהר. משכך הם פני הדברים, בצדק קבע בית המשפט קמא כי החלטתו של המשיב שלא לאפשר למבקש לצאת בסמוך לביצוע העבירות לחופשה מיוחדת הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין ואין להתערב בה. הסכמתו של המשיב לאפשר ביקור בבית הסוהר של אחות המבקש ובן זוגה לציון נישואיהם תורמת אף היא למסקנה כי מדובר בהחלטה מאוזנת ושקולה. בשולי הדברים אציין כי המבקש פנה לראשונה למשיב בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת ימים ספורים בלבד טרם החתונה וזאת בניגוד לפקודות המשיב הקובעות במפורש כי בקשת אסיר ליציאה לחופשה מיוחדת תוגש 45 ימים לפני המועד המבוקש. בכך העמיד המבקש את הגורמים הרלוונטיים בפני סד זמנים בלתי אפשרי אותו ניתן היה למנוע ללא קושי. מצב דברים זה היה יכול להצדיק כשלעצמו דחייתו של הליך המוגש ברגע האחרון, אולם נוכח דחיית הבקשה מן הנימוקים לעיל לא מצאתי מקום להידרש לכך (ראו: רע"ב 2498/13 נינו נ' מדינת ישראל , פסקה 6, 9.4.2013).