פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2498/13
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
יוסף נינו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי במרכז בתיק עת"א 7182-04-13 שניתנה ביום 8.4.2013 על-ידי כב' השופט
א' טל
בשם המבקש:
עו"ד ד' בוחבוט
החלטה
1.
הבקשה דנא הוגשה היום ועניינה בקשת המבקש, אסיר, להשתתף בחתונת בנו האמורה להתקיים הערב .
2.
המבקש מרצה עונש של 4 שנות מאסר בגין עבירות מין. ביום ה' האחרון, 4.4.2013, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז עתירת אסיר בה ביקש לאפשר לו לצאת לחופשה חריגה לשם השתתפותו בחתונת בנו הצפויה להתקיים היום, 9.4.2013. הדיון בעתירה התקיים אתמול, 8.4.2013, והיא נדחתה בהחלטת כב' סגן הנשיאה א' טל (עת"א 7182-04-13) . מכאן הבקשה דנא.
3.
בית משפט קמא דחה את עתירת המבקש בקבעו, כי עמדת המשיב שלא לאפשר למבקש לצאת לחתונת בנו, לרקע התרשמותם השלילית של גורמי המקצוע (להלן: מב"ן ) ממסוכנותו המינית הגבוהה, היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. עוד ציין בית משפט קמא, כי אמנם חוות הדעת השלילית בעניינו של המבקש מבוססת על בדיקה שנערכה בחודש יולי 2012, אך "העובדה שלא מונחת בפני חוות דעת מעודכנת בעניין מסוכנותו המינית של העותר [המבקש - צ.ז.] כפי שהיא היום מונחת לפתחו של העותר אשר סירב להיבדק על ידי מב"ן בסוף שנת 2012". לבסוף, הודגש, כי אף שבעמדת מב"ן נאמר, כי ניתן להיענות לעתירה אם המבקש ילווה באנשי שירות בתי הסוהר - הדבר מנוגד להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר, לפיהן אין לאפשר ליווי אסיר על-ידי סוהרים כאשר הוא מבקש להשתתף באירוע רב משתתפים, שאמור להתקיים באולם שמחות.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
4.
בבקשה, שהועברה לעיוני היום, קרי, ערב החתונה נטען, כי אירוע החתונה הוא משמעותי עבור המבקש, כי הוצע ערב שניתן ליתן בו אמון המוכן ללוות את המבקש ולערוב לשובו לבית הסוהר. עוד נטען, כי אף שבקשת המבקש לצאת לחתונת בנו הוגשה לשירות בתי הסוהר כבר במהלך חודש פברואר (לאחר שנדרש להשלימה בדרך של צירוף מסמכים מסוימים), תשובת השירות לא התקבלה עובר למועד הגשת העתירה לבית משפט קמא.
5.
למרבה הצער, אין בידי לקבל את הבקשה. בצד ההלכות הידועות באשר למקרים בהם ייעתר בית משפט זה לבקשות רשות ערעור על החלטות בתי המשפט המחוזיים על עתירות אסיר (ראו, למשל, רע"ב 8267/10 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (22.2.2010)), גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.
בית משפט קמא עיין בחוות דעת מב"ן בעניינו של המבקש, שהעריכה כי נשקפת הימנו "רמת מסוכנות גבוהה לרצידיביזם מיני" ושוכנע, כי עמדת שירות בתי הסוהר היא סבירה בנסיבות העניין. לאחר העיון סבורני, כי לא נפל כל פגם בקביעת בית משפט קמא ובאופן בו איזן בין השיקולים השונים הכרוכים בעתירת המבקש, וביניהם גם החשיבות בכיבוד רצונו להיות נוכח בחתונת בנו. יצוין, כי מדובר במאסרו הרביעי של המבקש וכי בהתייחסות מב"ן הוזכר כי העבירות נשוא מאסרו הנוכחי בוצעו במקום ציבורי, כלפי 2 קורבנות שמשך ההיכרות עימן היה קצר ביותר ולכן הן נחשבות "זרות". אכן, כפי שצוין בבקשה, מב"ן לא שלל את אפשרות הוצאת המבקש לחתונה (הנערכת באולם שמחות) בליווי שירות בתי הסוהר, אך כפי שציין בית משפט קמא הדבר נוגד את הוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר (04.40.01) הקובעת כדלקמן:
"בהתקיים אחד מן האירועים המפורטים להלן רשאי הגורם המוסמך, כהגדרתו להלן, לאשר הוצאת אסיר באבטחה:
...
ביקור לרגל נישואין של קרוב משפחה מדרגה ראשונה ובלבד שאירוע זה לא ייערך באולם שמחות " (ההדגשה הוספה - צ.ז.].
6.
עוד יוער, כי לא היה מקום לפנות לבית משפט קמא בעתירת אסיר רק ביום 4.4.2013 כחמישה ימים (ושלושה ימי עבודה) לפני מועד החתונה. אמנם נטען, כי המבקש הפנה את בקשתו לשירות בתי הסוהר עוד בחודש פברואר אך בקשתו לא נענתה. אף אם יש מקום לבדוק מדוע הפנייה לא נענתה מבעוד מועד, היה המבקש חייב להגיש את עתירתו בשלב מוקדם יותר, כשנוכח שאינו זוכה לתשובה, שהרי בסופו של יום ממילא העתירה הוגשה בטרם התקבלה החלטת המשיב. לא למותר לציין, כי לא פעם נפסק "שאין להיעתר לבקשות המוגשות ברגע האחרון, כשהמבקש היה יכול להקדים את הגשת בקשתו" (רע"ב 4638/12 ברזני נ' שירות בתי הסוהר (12.6.2012)). אין להלום מצב בו בתי המשפט והצד שכנגד מועמדים בפני מציאות בלתי אפשרית מבחינת סד הזמנים, מציאות שניתן היה למנעה ללא כל קושי אילו יוזם ההליך היה פועל בסבירות. מצב דברים זה יכול להצדיק, כשלעצמו, דחייתו של הליך המוגש ללא הצדקה "בדקה התשעים". אלא שבמקרה דנן ממילא סברתי שהמבקש לא הצביע על עילה טובה שתצדיק התערבותו של בית משפט זה בהחלטה אליה הגיע בית משפט קמא.
7.
סוף דבר, עם כל הצער שבדבר, איני רואה מקום ליתן למבקש רשות ערעור.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התשע"ג (9.4.2013).
ש ו פ ט