רע"ב 9084/15 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) שניתנה היום, 30.12.2015, בגדרה נדחתה עתירת המבקש (אסיר) לצאת לחופשה על-מנת להשתתף בחתונת אחיו.

רקע

1.

המבקש מרצה חמש שנות מאסר בגין עבירות מרמה ותעבורה. ביום 27.12.2015 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית משפט קמא, ובה ביקש לצאת לחופשה בת 12 שעות על מנת להשתתף בחתונת אחיו הצפויה להיערך ביום 2.1.2016 באולמי "שמס אלעודה" באל עזרייה. בעתירה צוין כי לאחר שפנה המבקש לגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) וצירף מסמכים כנדרש על-מנת לקבל אישור לצאת לחופשה הנדונה, קיבל המבקש ביום הגשת העתירה תשובה שלילית, ובקשתו נדחתה. המבקש הדגיש את התנהגותו החיובית במהלך מאסרו, וטען כי השתתפותו בחתונה תסב לו ולמשפחתו אושר רב, ומפח נפש אם לא יתאפשר לו לעשות כן.

2.

בדיון בפני בית משפט קמא שהתקיים היום, 30.12.2015, הביע בא-כוח שב"ס התנגדות לאפשר למבקש להשתתף בחתונה באל עזרייה, שכן המדובר במקום שמשטרת ישראל אינה רשאית להיכנס אליו בהיותו בשטח " B " שבשליטת הרשות הפלסטינאית, ומשכך לא תוכל לפקח על התנהגותו של המבקש במהלך החופשה החריגה.

3.

במהלך הדיון בבית משפט קמא, שינה המבקש את בקשתו, והפעם ביקש לצאת לחופשה מיוחדת על מנת להיות נוכח ב"טקס שעורך החתן" ביום 1.1.2016 בביתו בעיר העתיקה בירושלים. לטענת המבקש, המדובר בחלק מטקסי החתונה על-פי מנהגי העדה המוסלמית. בא-כוח שב"ס התנגד גם לבקשה "מעודכנת" זו, וזאת אף מבלי לבדוק את הכתובת המבוקשת של בית החתן. נטען כי לא מדובר בחלק מאירוע החתונה, אלא בטקס נלווה

לחתונה, המקביל לטקס "שבע הברכות" במסורת היהודית, ואשר אינו נכלל בפקודות שב"ס כמצדיק יציאה לחופשה חריגה.

4.

בית משפט קמא ציין כי הטקס המדובר אכן אינו חלק מהחתונה עצמה, אלא מדובר בטקס מקדים, שאינו נמנה עם הטקסים הקשורים בחתונה ושניתן לאשר יציאת אסירים לשם השתתפות בהם. משכך, דחה בית המשפט את העתירה.

כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

הבקשה

5.

בבקשה חוזר המבקש על טענותיו על-מנת שיותר לו להשתתף ב"יומה השני של חתונת אחיו", כלשונו. לטענת המבקש, על-פי המסורת המוסלמית של ערביי מזרח ירושלים, חתונה נערכת על פני שלושה ימים – ביום הראשון בבית הורי הכלה, ביום השני בבית הורי החתן, וביום השלישי בהתכנסות באולם האירועים. המבקש, כך נטען, קיבל את עמדת שב"ס בדבר חוסר היכולת לפקח על אולם האירועים בעזרייה, ולכן ביקש לצאת ליומה השני של החתונה שתיערך בבית הוריו בירושלים. לטענת המבקש, בקשתו מעלה שאלה עקרונית ומשפטית בדבר האפשרות לאשר לאסיר מוסלמי לצאת לאחד מימי טקסי הנישואין הקודמים שאינם נערכים באולם, ועל כן יש להיענות לבקשתו.

דיון והכרעה

6.

לדאבון הלב, אין בידי לקבל את הבקשה. בצד ההלכות הידועות באשר למקרים בהם ייעתר בית משפט זה לבקשות רשות ערעור על החלטות בתי המשפט המחוזיים על עתירות אסיר (ראו, למשל, רע"ב 8267/10 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (22.2.2010)), גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

7.

בית משפט קמא קיים דיון בעתירת המבקש, ואף אפשר לו, לפנים משורת הדין , לשנות ולעדכן את עתירתו במהלך הדיון. עדכון העתירה בשלב כה מאוחר הוביל לכך שטענות הצדדים בשאלה "העקרונית" לדברי המבקש, נטענו באופן שטחי למדי, ומבלי שהונחה כל תשתית עובדתית בעניין זה. טענת המבקש, ככל שיש בה ממש, הייתה צריכה להעלות בפני שב"ס כשהיא נתמכת בתשתית עובדתית מפורטת ומתאימה, אשר, במידת הצורך, תוצג גם בפני בית המשפט המחוזי במסגרת עתירת אסיר ובפני בית משפט זה בבקשת רשות ערעור. לא ייתכן כי טענות המבקש בשאלה שלדבריו היא בעלת חשיבות עקרונית ומשפטית תוצגנה לראשונה בדיון בעל-פה בבית המשפט המחוזי, ושתמיכה בטענות אלה תתמצה בצירוף צילום מאתר אינטרנט כנספח לבקשת רשות ערעור, וגם זאת ללא כל הסבר. התנהלות זו לא אפשרה לבית משפט קמא ולבית משפט זה (ובוודאי שלא אפשרה לשב"ס) לדון באופן רציני בטענתו העקרונית של המבקש, ואין המבקש יכול להלין על כך אלא על עצמו. משכך, ובנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

8.

עוד יוער, כי לא היה מקום לפנות לבית משפט קמא בעתירת אסיר רק ביום 27.12.2015 כחמישה ימים לפני מועד החתונה, שיש להניח שהיה ידוע למבקש זמן רב קודם לכן. חתונה אינה אירוע פתאומי או בלתי צפוי. אמנם נטען, כי המבקש הפנה את בקשתו לשירות בתי הסוהר קודם לכן (המועד המדויק לא נמסר), ובקשתו נענתה ביום בו הוגשה העתירה, אלא שבנסיבות אלה, וכשנוכח שאינו זוכה לתשובה ומועד החתונה קרב, היה עליו להגיש את עתירתו בשלב מוקדם יותר. במקרה אחר ציינתי את הדברים הבאים היפים גם לענייננו:

"לא למותר לציין, כי לא פעם נפסק 'שאין להיעתר לבקשות המוגשות ברגע האחרון, כשהמבקש היה יכול להקדים את הגשת בקשתו' (רע"ב 4638/12 ברזני נ' שירות בתי הסוהר

(12.6.2012)). אין להלום מצב בו בתי המשפט והצד שכנגד מועמדים בפני מציאות בלתי אפשרית מבחינת סד הזמנים, מציאות שניתן היה למנעה ללא כל קושי אילו יוזם ההליך היה פועל בסבירות. מצב דברים זה יכול להצדיק, כשלעצמו, דחייתו של הליך המוגש ללא הצדקה 'בדקה התשעים'" (רע"ב 2498/13 נינו נ' מדינת ישראל (9.4.2013)).

משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר המבקש מעוניין להראות כי האירוע בבית החתן הוא חלק אינטגרלי מטקס הנישואין, ולצורך כך עליו לאפשר לרשות ולבית המשפט לבחון סוגיה זו לאחר שתונח בפניהם תשתית עובדתית מתאימה.

מכל מקום, כאמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת המבקש. משכך, עם כל ההבנה לרצון המבקש ומשפחתו לחגוג ביחד את שמחת אחיו, הבקשה נדחית.