פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8937/16
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
חרירי הארון
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.11.2016 בעת"א 28089-11-16 שניתן
על-ידי כבוד השופט י' בן-חמו
בשם המבקש: עו"ד
ח'אלד אבו אחמד
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.11.2016 (עת"א 28089-11-16, השופט י' בן-חמו ). בית המשפט המחוזי דחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש לאפשר לו לצאת לחופשה לרגל האירוע של חתונת אחותו.
2.המבקש מרצה עונש מאסר בן 78 חודשים בעקבות הרשעתו בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט ואיומים.
3.עתירתו של המבקש הוגשה ביום 13.11.2016 וכוונה לאפשר לו להשתתף בחתונת אחותו שצפויה להתקיים היום, 17.11.2016. המבקש טען בעתירה כי "מזה תקופה" הוא הגיש בקשה לחופשה מיוחדת לצורך השתתפותו באירוע, אולם במועד הגשת העתירה טרם ניתנה החלטה סופית בבקשה. בדיון שהתקיים בעתירה ביום 15.11.2016 טען המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), כי קיימת התנגדות ליציאתו של המבקש לאירוע – מצד משטרת ישראל, מצד גורמי המודיעין בשב"ס ומצד גורמי טיפול. נציג שב"ס הוסיף והצביע על כך שלאחר ביצוע העבירות על-ידו המבקש הסתתר מהמשטרה במשך תקופה ארוכה באופן שמעלה חשש מפני יציאתו לחופשה. לבסוף, נטען כי למבקש דפוסים אלימים וכי נשקפת ממנו מסוכנות.
4.ביום 16.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי הצביע על חוות הדעת של הגורמים השונים שהמליצו שלא לאשר את הבקשה לחופשה. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש נמלט מהרשויות לאחר השתתפותו בתקיפה אלימה והוסיף כי התנהלותו השלילית של המבקש נמשכה גם בתקופת מאסרו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת שב"ס היא סבירה ואין מקום להתערב בה.
5.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא בחן לעומק את הנימוקים שהביאו את המשיב לסרב לבקשתו. כמו כן, הוא טוען כי אין מידע חדש בעניינו וכי שותפו לביצוע העבירות שבגינן הוא נאסר כבר שוחרר ממאסרו.
6.דין הבקשה להידחות מאחר שהיא לא עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת בקשות מסוגה (ראו למשל: רע"ב 2763/15 שלאלפה נ' שירות בתי הסוהר
(22.4.2015)). הטענות בבקשה הן פרטניות ועוסקות בעניינו של המבקש בלבד, ואף לא נטען אחרת. נקודת המוצא לדיון בבקשה כזו היא שיציאה לחופשה, ובכלל זה חופשה לרגל אירוע משפחתי, אינה זכות קנויה לאסיר, ושההחלטה האם לאשר חופשה כזו נתונה לשיקול דעתו של המשיב (ראו למשל: רע"ב 3851/14 אבו עינאם נ' שב"ס-כלא רימונים , פסקה 7 (30.5.2014)). בנסיבות העניין, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ההחלטה שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה היא סבירה ואין מקום להתערב בה.
7.בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך יצוין כי הבקשה הוגשה היום בשעות אחר הצהרים, שעות ספורות לפני אירוע החתונה, באופן שיצר הלכה למעשה מעשה עשוי (ראו: רע"ב 9084/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (30.12.2015)). אף המבקש היה ער לעובדה זו, ולכן הוא עתר לכך שיתאפשר לו לצאת לאירוע נוסף, שייערך ביום 19.11.2016 (פסקה 8 לבקשה). דא עקא, שעתירת האסיר שהגיש המבקש לא עסקה באירוע זה, וממילא לא ניתן לכך ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
8.במבט רחב יותר, ומעבר לנסיבות המקרה, ראיתי להעיר כי הגשת עתירות אסירים "ברגע האחרון" לרגל אירועים של שמחה משפחתית חוזרת מדי פעם על עצמה, ועל הנוגעים בדבר להשתדל ולהקדים פנייתם, לטובתם הם. זאת, לצד ההקפדה הנודעת לכך שגורמי שב"ס ישיבו על בקשות מסוג זה במהירות ראויה. ככל הניתן יש להימנע ממצב שבו הדיון בנושא בבית המשפט המחוזי מתקיים ערב האירוע, באופן שבקשת רשות הערעור בבית משפט זה מגיעה ברגע האחרון ממש. אכן, אין זכות קנויה לקיום דיון במעמד הצדדים בבקשות רשות ערעור כאלה, אולם חשוב שאפשרות זו, במקרים מתאימים, תיוותר פתוחה.
9.סוף דבר: הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז
בחשון התשע"ז (17.11.2016).
ש
ו פ ט ת