רע"ב 3851/14 ג'מאל אבו עינאם נ. שב"ס- כלא רימונים

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.5.2014 (עת"א 45743-05-14, השופטת מ' ברנט ). בהחלטה זו דחה בית המשפט את עתירתו של המבקש לאפשר לו לצאת לחתונת בנו, אשר עתידה להיערך מחר ביום 31.5.2014 (להלן: החתונה ).

2.

המבקש הוא אסיר אשר החל מיום 19.9.2007 מרצה עונש מאסר של 19 שנים, שנגזרו עליו בגין הרשעתו בעבירות הריגה, גרימת חבלה גופנית חמורה וקשר לביצוע פשע. המבקש, שזוהי לו תקופת המאסר הרביעית שהוא מרצה, מסווג כאסיר בקטגוריה ב/1 בגין השתייכות לכנופיה ומכאן שכל יציאה שלו לחופשה מחייבת קבלת אישור של גורמי המודיעין במשטרת ישראל.

3.

ביום 21.5.2014 פנה המבקש לקצין האסירים של המשיב 1, שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס ) בבקשה לאשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונה, אך בקשתו סורבה על בסיס מידע מודיעיני המצביע על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו וכלפיו. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, לאחר שעיין בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש, והתרשם כי הוא מצדיק את ההחלטה שהתקבלה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי עיין הן בחומר המודיעיני הכללי בעניינו של המבקש, המלמד על מעורבותו בעבירות סמים ובסכסוכים עם עבריינים אחרים, והן בחוות דעת סודית עדכנית בעניינו של המבקש המלמדת כי נשקפת ממנו מסוכנות גם כעת. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בהחלטת השב"ס שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת, וכן כי אין במקרה זה תנאים מגבילים היכולים לצמצם את הסיכונים הנלווים להוצאתו של המבקש לחופשה.

5.

בבקשה דנן, המכוונת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי שגה בכך שאישר את החלטת השב"ס, אשר נשענת על מידע שאינו עדכני ועוסק בסכסוך הדמים שממנו נבעו העבירות שבגינן הורשע המבקש. המבקש מוסיף וטוען בהקשר זה כי שותפו לעבירה יוצא לחופשות זה למעלה משנתיים, עובדה המלמדת כי הסיכונים שאליהם מתייחסים המשיבים אינם כה חמורים. כן טוען המבקש כי לפני כשנה אישרו לו המשיבים חופשה חריגה לצורך השתתפות בברית המילה של בנו הצעיר, והם לא הצביעו על מידע עדכני שהוביל להבחנה בין אישור החופשה אז לבין הסירוב לאשרה כעת. המבקש מציין כי הוא יהיה מוכן להעביר את החתונה לכל מקום שיידרש על מנת להפיג את החשש לפגיעה בביטחונו שלו או בביטחון הציבור.

6.

המשיבים גורסים כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. המשיבים טוענים בהקשר זה כי הבקשה דנן אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיבים טוענים עוד כי המבקש פנה בעניין בקשתו לצאת לחופשה המיוחדת רק עשרה ימים לפני החתונה, ובכך קלע את בתי המשפט לסד זמנים נוקשה ובלתי מוצדק. לגופו של עניין, מציינים המשיבים כי הסירוב לאשר למבקש לצאת לחופשה נובע ממידע מודיעיני שלילי ממנו עולה כי נשקפת רמת מסוכנות גבוהה – הן מן המבקש והן כלפיו – עקב סכסוכים עקובים מדם שבהם הוא מעורב, אשר כבר הובילו לפעולות אלימות ולניסיונות פגיעה הדדיים. כן מציינים המשיבים כי קיים מידע מודיעיני המצביע על מעורבותו של המבקש בעבירות סמים ובסכסוכים שונים גם במהלך מאסרו הנוכחי.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, ולאחר שעיינתי בחומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (4.7.2010)). עניינו של המבקש אינו נמנה על קטגוריית מקרים מצומצמת זו. יתרה מכך, לא מצאתי כי נפל כל פגם בשיקול הדעת של המשיבים ולכן צדק בית המשפט קמא עת דחה את העתירה. כידוע, יציאה לחופשה, ובכלל זאת חופשה מיוחדת לרגל אירוע משפחתי, אינה זכות קנויה לאסיר, וההחלטה האם לאשר חופשה כזו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים אצל המשיבים (ראו למשל: רע"ב 4212/13 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 9 (16.6.2013)). החומר המודיעיני בעניינו של המבקש, לרבות מידע עדכני, מלמד כי אכן נשקפת ממנו וכלפיו מסוכנות גבוהה במיוחד, ונחה דעתי כי אין מקום להתערב בשיקול דעתם של המשיבים במקרה דנן.

8.

בשולי הדברים אציין כי – הגם שלא נתתי לכך משקל בהחלטתי – יש טעם רב בטענת המשיבים לפיה בקשת המבקש לצאת לחופשה הוגשה באיחור שלא ניתן לו הסבר. ראוי כי בקשה לצאת לחופשה מיוחדת תוגש בידי אסיר מוקדם ככל האפשר, בוודאי כאשר מדובר באירוע שמתוכנן זמן רב מראש כגון חתונה.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.