פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8333/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עת"א
27882-10-17 שניתנה ביום 25.10.2017 על ידי כבוד השופט יוסף בן חמו
בשם המבקש:
עו"ד אור שפירו-סער
החלטה
1.
בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' בן חמו ) בעת"א 27882-10-17 מיום 25.10.2017, אשר במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לצאת לחתונת בנו שצפויה להתקיים היום בערב. יצויין כי הבקשה הונחה על שולחני אתמול בצהריים ותגובת המשיבים הגיעה הבוקר, ואין לי אלא לשבח את המשיבים על תשובתם המפורטת שהוגשה בלוח זמנים דוחק ביותר.
2.
המבקש מרצה עונש של 12 שנות מאסר, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין רבות בבנותיו הקטינות ובעבירות אלימות כלפי אשתו וילדיו (תפ"ח 41830-02-13). בקשתו של העותר לצאת לחתונה הוגשה בחודש ספטמבר, אך ההחלטה בה התקבלה רק ביום 24.10.2017.
נוכח התנגדותם של הגורמים הטיפוליים (לרבות מב"ן והוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע )) לבקשה, החליט המשיב 1 לדחות את הבקשה ולא להתיר למבקש לצאת לחתונה. עתירה שהוגשה נגד החלטה זו, נדחתה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט הדגיש את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, וציין כי החשש אינו רק לפגיעה פיזית אלא גם לפגיעה נפשית בקורבנות העבירה.
מכאן הבקשה לרשות ערעור, בגדרה נטען כי היא מעוררת סוגיה עקרונית בעניין זכותם של אסירים להיות נוכחים באירועים משפחתיים חשובים. נטען כי בני המשפחה מעוניינים בשיקום התא המשפחתי ומבקשים לאפשר למבקש להגיע לחתונה, ובנסיבות אלה השאיפה להגן עליהם מפניו עולה כדי פטרנליזם קיצוני. עוד נטען, כי גם בהנחה שקיימת מסוכנות, עדיין ניתן להפיג אותה באמצעות ליווי של גורמי הטיפול. בנוסף טען המבקש, כי יציאתו לחתונה לא תסב נזק נפשי למי מבני המשפחה, וכן צויין כי החלטת המשיב 1 התקבלה בשיהוי ניכר שמקשה על מיצוי תקיפת ההחלטה המנהלית.
3.
לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבים החלטתי לדחות את הבקשה.
כידוע, לא על נקלה תינתן רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר, וגם אם ננקוט אמת מידה מרחיבה יחסית, עדיין איני סבור כי עלה בידי המבקש להראות עילה מספקת (רע"ב 8928/12 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , בפסקאות 6-5 (13.3.2013); רע"ב 3394/16 בורשטיין נ' שרות בתי הסוהר (21.4.2016); רע"ב 4828/17 משולם נ' מדינת ישראל (15.6.2017)). הלכה זו כוחה יפה גם לגבי בקשות של אסירים המבקשים לצאת לשמחה משפחתית של קרובי משפחה מדרגה ראשונה (רע"ב 3851/14 אבו אינעם נ' שירות בתי הסוהר (30.5.2014); 1179/12 עיד נ' שירות בתי הסוהר (9.2.2012)). חרף טענתו של המבקש, הבקשה שלפניי איננה חורגת מעניינו הפרטי. לגופו של עניין, חתונת הבן היא ודאי אירוע משמעותי, אך גם הנתונים העומדים על כף המאזניים השניה הם כבדי משקל. בשים לב למכלול הנסיבות לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהותיר על מכונה את החלטתו של המשיב 1.
4.
המבקש מסווג בקטיגוריה א' "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לבטחון המדינה" בשל העבירות שבהן הורשע, ומכאן הצורך בקבלת עמדת הגורמים הטיפוליים והמקצועיים לגבי כל יציאה של המבקש לחופשה, לרבות חופשה חריגה.
בהערכת מב"ן שצורפה לתגובת המשיבים, ומבלי להידרש לכל האמור בה, נכתב כי המסוכנות המינית של המבקש כלפי בנותיו היא גבוהה ומושפעת מדינמיקה משפחתית אלימה. גם וג"ע, שחוות דעתה צורפה לתגובת המשיבים, סברה כי נוכח תפיסתו ויחסו של המבקש לעבירות שביצע, אין מקום לאשר יציאתו לחופשה. להמלצות השליליות של שני גורמים אלה, יש לצרף גם את עמדתם השלילית של גורמי הטיפול בבית הסוהר, וגם את התנגדות המשטרה. עיינתי בחומר שצורף לתגובה, ואציין כי מעשי האלימות ועבירות המין בהם הורשע המבקש מעוררות חלחלה, ודומה כי המבקש לא הפנים עד היום את חומרת מעשיו.
חתונת הבן בהשתתפות בני המשפחה כולל אלה שהיו קורבנותיו של המבקש, היא סיטואציה מורכבת כשלעצמה, וכפי ש נפסק בעבר: "התחשבות בהשפעה האפשרית על קרבנות עבירה היא אחד השיקולים שעל בית המשפט והגורמים המוסמכים לשקול בבואם להחליט אם לאפשר לאסיר לצאת לחופשה, והדברים יפים גם במקרה דנן, בו מדובר בילדיה הקטינים של קרבן העבירה המנוחה, זאת גם בהעדר חשש שהמבקש יבקש לפגוע בהם" ( רע"ב 5708/16 מרעי נ' שירות בתי הסוהר (18.7.2016)), ודברים אלה יפים לענייננו בדרך של
קל וחומר, משקורבנות העבירה הישירים יהיו כנראה נוכחים באירוע.
אשר לעמדתם של בני המשפחה, הרי שדינמיקה משפחתית אף היא עשויה להיות עניין מורכב, וגם כאשר בני המשפחה מציגים עמדה מסויימת, עדיין יש להעניק משקל לעמדתם של הגורמים המקצועיים והטיפוליים (ראו והשוו: רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל , בפסקה 7 (4.11.2009)). כך נהג המשיב 1 במקרה דנא, וזאת בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 לעניין חופשות אסירים. בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בהחלטות מב"ן ווג"ע, ונוכח עמדתם הברורה והאחידה של גורמי הטיפול, הרי שפסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על אדנים יציבים (השוו: רע"ב 1757/17 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , בפסקה 5 (23.2.2017) (להלן: עניין פלוני ); רע"ב 3576/13 פלוני נ' מדינת ישראל
(8.9.2013); במקרים אלה הגורמים הטיפוליים לא הציגו עמדה אחידה ולמרות זאת לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת שב"ס).
בשורה התחתונה, אנו חוזרים לנקודת המוצא שהיא גם נקודת הסיום, ולפיה בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתם של המשיבים בנושא של יציאה לחופשה,
אם חופשה רגילה ואם חופשה חריגה (רע"ב 919/16 אנטיב נ' שירות בתי הסוהר (4.2.2016); רע"ב 4200/16 סבן נ' מדינת ישראל (30.5.2016)).
5.
הערה בשולי הדברים.
יש להצר על כך שההחלטה בעניינו של המבקש, שהוגשה מבעוד מועד, התקבלה זמן כה רב לאחר הגשת הבקשה (ולא נעלמו מעיני חגי תשרי). הדבר גורם לכך שבתי המשפט נדרשים לדון בעתירות כגון דא בסד זמנים דוחק, והמקרה שבפנינו אך יוכיח, באשר החלטה זו ניתנת היום, יום שישי בשבוע, שעות ספורות לפני מועד החתונה. טוב יעשו הגורמים המוסמכים בשב"ס אם הטיפול בבקשות מעין אלה ייעשה בנוהל מזורז, הן על מנת שהאסיר ובני משפחתו ידעו היכן הם עומדים ויכלכלו מעשיהם בהתאם, והן על מנת שלא להכניס ללחץ זמנים מיותר את כל המערכת. לא למותר לציין כי בעבר כבר נמתחה ביקורת דומה ונאמר כי "ראוי שהדבר לא יישנה " (עניין פלוני , בפסקה 6).
6.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' בחשון התשע"ח (27.10.2017).
ש ו פ ט