רע"ב 4200/16 רחמים סבן נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר

1.

בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) ב-עת"א 29069-05-16, מתאריך 23.05.2016, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש לצאת לחופשה מטעמים מיוחדים לאירוע בת המצווה של בתו, העתידה להתקיים בתאריך 31.05.2016, שעה 18:00 בביתו של המבקש.

להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 13 שנים בכלא איילון בגין הרשעתו, בפרשה רחבת היקף, בין היתר, בריבוי עבירות של החזקת מקום לשם זנות, סרסרות, קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בבני אדם לעיסוק בזנות), סרסרות (ריבוי עבירות) וסחר לעיסוק בזנות.

כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, המבקש החל לרצות את מאסרו הנוכחי בתאריך 18.03.2009, וזהו מאסרו השני של המבקש, כאשר את מאסרו הקודם ריצה בגין עבירות דומות.

3.

המבקש מסווג בשירות בתי הסוהר הסוהר ב קטגוריה א' לעניין יציאה מחופשות שבה נכללים: "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" והוא איננו משולב בסבב חופשות (ראו: פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" ) (להלן: פקודת הנציבות ).

בתאריך 03.11.2015 דחתה "ועדת קטגוריות" את בקשתו של המבקש לשינוי הסיווג. נציין כי בקשת רשות ערעור אשר הגיש המבקש לעניין סיווגו ל קטגוריה א'

תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (רע"ב 1588/16).

4.

בקשתו של המבקש לקבל חופשה מיוחדת כדי להשתתף בחגיגת בת-המצווה של בתו נדחתה ע"י רשויות שב"ס, והוא עתר כנגד הדחייה האמורה – בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. בית המשפט קמא הנכבד דחה את העתירה בקובעו כי קיים חשש ממשי לשלום הציבור בהוצאתו של המבקש לחופשה, תוך שהוא מסתמך, בין היתר, על מידע מודיעיני שעיין בו במעמד צד אחד. בהקשר זה נאמר בהחלטה כי למרות שמדובר במידע שאינו מן העת האחרונה, נראה כי לא פג תוקפו של האמור במידע זה. בית המשפט קמא הנכבד קבע עוד כי בנסיבות אלו לא מצא חוסר סבירות בהחלטת שב"ס ולפיכך דחה את העתירה (ראו: עמ' 4-3 ל החלטה ).

5.

בתאריך 25.05.2016, המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה. המבקש טוען כי החלטתו של בית המשפט קמא הנכבד איננה עומדת במבחן הביקורת משום שהיא איננה מתחשבת, לטענתו, בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בהן הורשע, בהתנהגותו הטובה במאסר, ובהליך השיקום המוצלח, שהוא עובר, לשיטתו, בין כתלי בית הסוהר. לטענת המבקש, חומרת העבירות בהן הורשע איננה אמורה למנוע ממנו יציאה לחופשות. המבקש טוען בנוסף כי המידע המודיעיני בעניינו איננו מלמד על מסוכנות, ולגישתו, אף גורמי הטיפול בכלא ממליצים על הוצאתו לחופשות. המבקש טוען עוד כי המידע המודיעיני בעניינו הינו, למיטב הבנתו, ישן, וכי בשנת 2012 יצא לחופשה מיוחדת לצורך חתונת אחיו וחזר באופן תקין לריצוי עונשו. המבקש גורס לבסוף כי מדובר בחגיגת בת מצוה מצומצמת וכי ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות ערבים והגבלות מתאימות.

6.

בתאריך 20.05.2016 המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה בהתאם להחלטה שהורתה לה לעשות כן. המשיבה טוענת כי הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר למתן רשות ערעור בעתירות אסירים, וזאת גם לפי הגישה המרחיבה בנושא זה. המשיבה טוענת כי אף לגופה של בקשה – דינה להידחות. לטענת המשיבה, גורמי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר מתנגדים להוצאת המבקש לחופשה, וכי אף התנהגותו של המבקש בכלא איננה תקינה. המשיבה מפנה בהקשר זה לחוות דעת גלויה של משטרת ישראל, ממנה עולה כי המבקש נעצר בשעתו בגין חשד לרצח בתיק, אשר נמצא עדיין בחקירה. לטענת המשיבה קיים גם חומר מודיעני סודי המלמד על מסוכנותו של המבקש. המשיבה טוענת עוד כי אין למבקש זכות קנויה לחופשה, ושאלת הוצאתו של אסיר לחופשה מסורה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, תוך ששיקול מרכזי בעניין הוא המסוכנות הנשקפת מהאסיר מחוץ לכותלי בית הסוהר.

7.

המבקש השיב לתגובה הנ"ל בהדגישו כי להבנתו גורמי הטיפול בשב"ס אינם מתנגדים ליציאתו לחופשה מיוחדת, ולשיטתו הוא מצוי בהליך טיפולי משביע רצון. המבקש אף הפנה לפסיקה התומכת, לגישתו, בבקשה.

8.

הבקשה הועברה לדיון בפני הרכב, ובתאריך 29.05.2016 אחר הצהריים קיימנו דיון בבקשה.

בדיון חזרו ב"כ הצדדים על עמדותיהם, ואולם ב"כ המשיבה הודיע, בהגינותו, כי גורמי שב"ס המקומיים חזרו בהם היום מהתנגדותם להוצאת המבקש לחופשה מיוחדת, ואולם מפקד המחוז בשב"ס עדיין עומד בסירובו לאשר את המבוקש, בשים לב לעמדת המשטרה המתנגדת מכל וכל להוצאתו של המבקש לחופשה המיוחדת המבוקשת.

במסגרת הדיון עיינו גם – בהסכמת ב"כ המבקש – בחומר סודי שהמציא לנו ב"כ המשיבה.

9.

עתה לאחר שנסקרו הטענות והשתלשלות ההליכים – נעבור לליבון הדברים.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, ובשאר החומר שהומצא לנו – הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות . הנימוקים לכך יובאו מיד בסמוך.

11.

בפסיקתנו נקבע כי רשות ערעור בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או נושא בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר המבקש (ראו: רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 19 (04.12.2014)). בפסיקתו של בית משפט זה אמנם הובעו גם דעות נוספות, לפיהן ראוי לנהוג ביתר גמישות בהענקת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר מהסוג שלפנינו מתוקף העובדה ש"גלגולן" הראשון הוא בדיון בפני ערכאה מנהלית. יחד עם זאת גם לפי הגישה המרחיבה – אין אנו רואים הצדקה להעניק רשות ערעור כאן, וזאת משום שמצאנו כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה, לא כל שכן בהחלטת בית המשפט, מושא הבקשה (השוו: רע"ב 5723/05 וקנין נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (21.07.2005); רע"ב 5089/13 אוחנה נ' שירות בתי הסוהר ואח'

(24.07.2013) (להלן: פרשת אוחנה )).

12.

בעניינינו – הבקשה איננה מגלה כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור, והיא נסובה כל-כולה על בעיותיו הפרטניות של המבקש. די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף (ראו: רע"ב 3560/15 אסולין נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 7 (28.05.2015)).

13.

אף לגופה של בקשה – דינה להידחות . כאשר בית המשפט בוחן את הדרך שבה הפעילו הגורמים המוסמכים את שיקול דעתם בהחליטם לדחות בקשה לחופשה – על בית המשפט לבחון רק את חוקיותה של ההחלטה ואת סבירותה. במסגרת זאת, עליו לבדוק האם שקלו הגורמים המוסמכים את מלוא השיקולים הצריכים לעניין והאם איזנו ביניהם כראוי. לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה – גם לא חופשה מיוחדת – וההחלטה אם לאשר חופשה כזו אם לאו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים אצל המשיבה. אלו נדרשים לאזן בין ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנות האסיר, לבין חשיבות יציאתו של האסיר לחופשה המבוקשת (ראו: רע"ב 2440/15 קבועה נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 4 (08.04.2015); רע"ב 2020/15 נדב נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 11 (03.08.2015)). ב- רע"ב 8267/10 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.2012) חברתנו, השופטת (כתארה אז) מ' נאור , קבעה בהקשר זה כך:

"... הביקורת השיפוטית על החלטה בנוגע ליציאת אסיר לחופשות הנה זהירה ומצומצמת לבחינה האם מדובר בהחלטה בלתי סבירה, האם היא מבוססת על שיקולים בלתי סבירים או האם נפל בה פגם אחר המצדיק התערבות ..." (שם, בפיסקאות 7-6).

14.

בנסיבות העניין, גורמי המקצוע סבורים כי פוטנציאל המסוכנות הנשקף מהמבקש הוא כזה שלעת הזו אין דרך סבירה לאיין אותו אם יצא לחופשה. אף בית המשפט המחוזי הנכבד מצא, לאחר שעיין במידע המודיעיני החסוי שבא בפניו, כי קיים סיכון בהוצאת המבקש לחופשה. בהחלטתו הודגש כי חרף העובדה שמדובר במידע שאיננו חדש – עדיין לא פג החשש העולה ממידע זה וכי קיים סיכון בהוצאת המבקש לחופשה חריגה (ראו: עמ' 3 ל החלטה ). ואכן עיון בחומר הסודי מעלה כי אמנם יתכן ונשקפת מהמבקש מסוכנות קונקרטית בהקשרים שונים שאין באפשרותנו לפרטם כאן. זה המקום להדגיש כי אף גורמי הטיפול והשיקום אליהם הפנה המבקש סייגו את עמדתם בכפוף לשיקולי מסוכנות (ראו: דו"ח גורמי טיפול ושיקום מתאריך 07.09.2-15, המציין כי לא נמצאה, בענייננו: "מניעה סוציאלית ליציאה לחופשה, בכפוף לחו"ד מודיעין וביטחון " (ההגדשה שלנו – הח"מ ).

מכאן שלא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת נציגי המשיבה, וממילא בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

15.

נציין לבסוף כי איננו מקלים ראש ברצונו הכן של המבקש להשתתף בשמחתה של בתו, ואף לא בחשיבות הדבר למשפחה, ובפרט לבתו של המבקש. חרף האמור, איננו סבורים כי מקרה זה מצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתם של גורמי המשיבה, וממילא בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד, מושא הבקשה. יחד עם זאת רשמנו בפנינו את ההודעה שנמסרה לנו ע"י נציג המדינה כי שב"ס

יאפשר לבתו של המבקש יחד עם מספר קרובים מצומצם (שיאושרו מראש ע"י שב"ס ) לערוך בימים הקרובים, אם ירצו בכך, ביקור מיוחד אצל המבקש ולחוג במסגרת צנועה בין כתלי הכלא את בת-המצווה של בתו.

16.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית .