רע"ב 1588/16 רע"ב 1588/16

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 11936-11-15, כב' הנשיא א' טל ), במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לשינוי סיווגו כאסיר – מקטגוריה א' לקטגוריה ב'1.

1.המבקש מרצה עונש מאסר של 13 שנים – החל מתאריך 8.3.2009 – בגין עבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, חיים על רווחי אדם העוסק בזנות, סחר באדם לשם זנות, החזקת מקום לשם זנות, כליאת שווא ועבירות אחרות. זהו מאסרו השני. בחודש יולי 2015 נפתחה נגדו חקירה, ממנה שוחרר ללא תנאים. בקשתו לצאת לחופשות נדחתה בשל סיווגו לקטגוריה א', ועתירתו לבית המשפט המחוזי בעניין נדחתה.

לטענת המבקש, עד לפתיחת החקירה נגדו היה מסווג בקטגוריה ב'1, ורק בעקבות החקירה קבעה משטרת ישראל, באופן שרירותי, כי הסיווג ישונה לקטגוריה א'. עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה סבירה, מהסיבות הבאות: היא מבוססת רק על סוג העבירה וחומרתה – בעוד שאסירים שביצעו פשעים חמורים יותר יוצאים לחופשות; יש בה משום אפליה, שכן אחרים שהורשעו עימו באותם סעיפי עבירה יצאו לחופשות; והנימוק של בית המשפט המחוזי בדבר יתרת מאסרו הארוכה אינו נכון. עוד טוען המבקש כי החלטת ועדת האבחון משנת 2012 אינה רלוונטית, שכן לאחר שניתנה שונה גזר דינו בבית משפט זה בצורה ניכרת והופחתו 6.5 שנים מהמאסר שנגזר עליו בתחילה.

בהתאם להחלטתי, צירפה המדינה מסמכים שונים, לרבות כאלה המעידים על הקטגוריה אליה סווג המבקש, חוות דעת של משטרת ישראל וידיעות מודיעיניות עליהן התבססה מהשנים האחרונות.

2.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, במסמכים שצירפה המדינה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי בדק את טענת המבקש לפיה היה מסווג לקטגוריה ב'1 ורק בשל החלטה שרירותית של משטרת ישראל שונה סיווגו לקטגוריה א' – ואף הורה על קיום דיון נוסף לשם בירור הטענה – ודחה אותה. עולה מהחומר כי במאסר הנוכחי (שאינו היחיד עבור המבקש), היה המבקש מסווג בקטגוריה א', למעט תקופה קצרה בה שונה סיווגו לצורך יציאה לחופשה מיוחדת.

כקבוע בפרק ב' לפקודת הנציבות של שירות בתי הסוהר בעניין חופשות אסירים, ההחלטה בדבר סיווג אסיר לצורך מתן חופשה היא פועל יוצא של סוג העבירה, טיבה ונסיבותיה, הרשעות קודמות והליכים משפטיים תלויים ועומדים; נסיבות אישיות מיוחדות ותפקוד האסיר בתקופת המאסר; הערכת התנהגותו בחופשה ופוטנציאל הסיכון. מהחומר בכללותו, לרבות חלקיו החסויים, עולה כי החלטת בית המשפט המחוזי מצויה במתחם הסבירות ואינה מצדיקה התערבות. סוג העבירה וחומרתה אמנם מהווים אחד השיקולים המרכזיים, אך לא הבלעדיים. באשר לטענת האפליה – אין לה מקום, משעה שנקבע כי המבקש שימש בתפקיד מרכזי בפרשה, ובהינתן אופיין של העבירות שבהן הורשע, על העובדות שנקבעו כלפיו. היקף מעורבות שונה בביצוע העבירות עשוי, בוודאי, להביא לתוצאות שונות עבור כל אחד מהמעורבים. אף משך המאסר הממושך שנגזר על המבקש לעומת מורשעים אחרים מעיד על השונות. לבסוף, יתרת מאסרו עודנה ארוכה – אף אם ריצה יותר ממחצית עונשו לאחר שקוצר.

3.הבקשה נדחית. יחד עם זאת, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, נכון שעניינו של המבקש יישקל שוב על פי הקריטריונים בשב"ס – לרבות הנימוקים שהביאו להפחתה בעונשו.