רע"ב 5723/05 שמעון וקנין נ. מדינת ישראל-שירות בתי הסוהר

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' טל) לדחות את עתירת המבקש, נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשות.

2.המבקש מרצה עונש מאסר של 44 חודשים בגין עבירות אלימות חמורות שביצע כלפי בת זוגתו לחיים. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 22.9.2002 וטרם אושרה לו חופשה. לאחר מספר פניות ועתירות שנדחו הסכימה הועדה למניעת אלימות במשפחה ביום 16.1.2005 להמליץ על יציאת המבקש לשלוש חופשות בנות 10 שעות כל אחת. יחד עם זאת, המבקש סווג על ידי משטרת ישראל בקטגוריה שאינה מאפשרת אישור חופשות. על כך הוגשה ביום 20.2.2005 העתירה לבית המשפט המחוזי. לפני שהעתירה נדונה הסכימה משטרת ישראל, ביום 30.5.2005, לשנות את סיווג המבקש. העתירה נדונה ביום 1.6.2005 ובא כוח המשיב ציין כי המשיב עומד על דעתו שלא לאשר למבקש חופשות לאור התנהגותו השלילית בין כותלי בית הסוהר ועל סמך דו"חות מידע. בית המשפט המחוזי עיין בדו"חות המידע ודחה את העתירה. על החלטתו זו הוגשה הבקשה שלפני.

3.בבקשה טוען המבקש כי בקשותיו מטופלות בסחבת ובאדישות וכי החלטות המשיב הן בלתי סבירות ושרירותיות. עוד טוען הוא כי בכל פעם נמצאת סיבה חדשה שלא לאשר לו חופשה וכי התנהלות שכזו אינה הוגנת. לגופו של עניין טוען המבקש כי מששונה סיווגו אין הצדקה לא לאשר לו יציאה לחופשות – כאשר ללא יציאה לחופשות לא יוכל הוא לזכות בשחרור מוקדם. הוא מוסיף וטוען כי התנהגותו בין כתלי בית הסוהר תקינה.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לגישתו אין מקום למתן רשות ערעור בהיעדר שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. לגופו של עניין טוען המשיב כי למבקש אין זכות קנויה לצאת לחופשות וכי ההחלטה שלא לאשר את יציאתו לחופשה, הנסמכת על התנהגותו השלילית בבית הסוהר ועל מידע מודיעיני לפיו המבקש מעורב בפלילים במהלך מאסרו, היא החלטה סבירה ומידתית. כל זאת במיוחד לאור העובדה שהמשיב התחייב לבחון מחדש את עניינו של המבקש בחודש אוגוסט 2005.

5.בחנתי את הבקשה על נספחיה, את תגובת המשיב ואת התשובה לתגובה, שאישרתי למבקש להגיש, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מגלה כל בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. הבקשה נסובה על בעיותיו הפרטניות של המבקש ועל תחושותיו ובכך אין די כדי להעניק רשות ערעור. ממילא יש לזכור כי הסמכות לאשר חופשה נתונה למשיב ואין בית המשפט מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת המשיב. וכפי שכבר נקבע:

"בידי שירות בתי הסוהר מצויים הנתונים בדבר התנהגות האסיר בבית הסוהר, המסוכנות שלו, הנסיבות האישיות והמשפחתיות, ועוד שיקולים ענייניים... שירות בתי הסוהר אמור לקבל את ההחלטה בבקשת האסיר לצאת לחופשה, לפי שיקול-דעתו, על יסוד כל השיקולים הענייניים... וכפוף למגבלות החלות בדרך-כלל על שיקול-דעת מינהלי. אך עיקר הוא ששיקול-הדעת נתון בידי שירות בתי הסוהר ולא בידי בית-המשפט" (רע"ב 3019/98 מ"י נ' ארזי , פ"ד נב (2) 743, 746)

6.בענייננו הציג המשיב לבית המשפט קמא את הנתונים עליהם הסתמך בהחלטתו ובין היתר נתונים על התנהגות המבקש בין כתלי בית הסוהר וכן מידעים נוספים. בית המשפט קמא לא מצא מקום להתערב בהחלטת המשיב והותירה על כנה תוך שהוא רושם לפניו את התחייבות המשיב לדון בשנית, במהלך חודש אוגוסט, בעניינו של המבקש. בחנתי אף אני את החומר החסוי שהוגש לעיוני במעטפה סגורה. הערכאה הראשונה ציינה כי מידע מעודכן יחסית מלמד על מעורבותו של העותר בפלילים בין כתלי בית הסוהר. לא אוסיף על מה שציינה הערכאה הראשונה אך הדברים מבוססים היטב על החומר החסוי.

7.אכן, לא נעלם מעיני כי סיווג המבקש השתנה בדיוק יום לפני מועד הדיון שנקבע לעתירה אלא שבסופו של דבר, לא עניין הסיווג הוא שהכריע את הכף אלא, כאמור, התנהגותו של המבקש בין כותלי בית הסוהר מאז הוגשה עתירתו וכן ודו"חות מידע עדכניים . מדובר בשיקולים ענייניים שהובילו להחלטת המשיב – הוא בעל הסמכות – שנבחנו על ידי בית המשפט קמא. כמו כן, המשיב התחייב לשוב ולבחון את עניינו של המבקש בחודש אוגוסט 2005. בנסיבות אלה אין להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. למותר לציין כי למבקש שמורה הזכות לשוב ולפנות בעתירת אסיר, ככל שימצא בכך צורך, אם גם בהחלטתו העדכנית של המשיב, אשר אמורה להתקבל בקרוב, לא תאושר יציאתו לחופשה. אינני מביעה כמובן כל עמדה לגבי סיכויי עתירה שכזו להתקבל, אם תוגש.

8.הבקשה נדחית אפוא.