פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3576/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 13.02.2013 בתיק
עתא 013014-12-12
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 13014-12-12, כב' השופט א' טל ), אשר דחה את בקשת המבקש לצאת לחופשות.
2.
המבקש מרצה שמונה שנות מאסר, בגין עבירות מין שביצע בבתו בהיותה קטינה ועבירות אלימוּת שביצע כלפי אישתו וילדיו.
המבקש עתר לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו לצאת לחופשה. בפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי חוות דעת: האחת
מטעם המרכז הרפואי לבריאות הנפש (מב"ן), אשר לא התנגד להוצאת המבקש לחופשת בת מספר שעות בתנאים מגבילים. האחרת
מטעם ועדת גילוי עריות ואלימות במשפחה (וג"ע), שלא המליצה על חופשות כאמור. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך שהוא מבהיר כי חוות דעתה של וג"ע מתבססת על שקלול כל הנתונים, לרבות המלצת מב"ן. שקלול כאמור מעלה כי טרם בשלו התנאים להוצאת המבקש לחופשות. מכאן הבקשה שבפניי.
3.
במסגרת הבקשה נטען כי לא היה מקום להסתמך על חוות הדעת של וג"ע, משום שזו – להבדיל מחוות הדעת של מב"ן – לא גובשה על סמך פגישה ישירה עם המבקש. לשיטת המבקש יש לעשות הכל על מנת לאפשר את הוצאותו לחופשה, גם אם בתנאים מגבילים.
4.
רשות ערעור על החלטת בית משפט בעתירת אסיר תינתן רק מקום בו מתגלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר נגרם עוול ברור לאסיר באופן שמצדיק לראות העניין כבעל חשיבות כללית (רע"ב 8543/11 מכבי נ' מדינת ישראל (21.5.2012); השוו: רע"ב 7/86 וייל נ' שירות בתי הסוהר (26.6.1986)).
נקודת המוצא במקרה דנא היא כי אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה, והדבר נתון לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר (ראו: סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978). במקרה דנא, ההחלטה בעניינו של האסיר נפלה לאחר קבלת חוות דעת מקצועיות (שתוכנן חסוי). בית המשפט המחוזי, שבפניו הונחו חוות הדעת, סבר כי לא נפל פגם בשיקול הדעת המנהלי של הגורם המוסמך, אשר החליט שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשות.
לאחר שעיינתי אף אני בחוות הדעת, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי האמורה. נכון הוא שמב"ן לא הביע התנגדות להוצאת המבקש לחופשה, וזאת בהסתמך בעיקר על הערכת המסוכנות הנשקפת מן המבקש. ברם יש ליתן משקל גם להחלטתה של וג"ע שלא לאמץ את עמדת מב"ן. עמדתה של וג"ע התקבלה – כמתחייב מהגדרת תפקידה - לאחר בחינת מכלול הנסיבות. בחינה זו לקחה בחשבון גם את חוות הדעת של מב"ן, אך לא כשיקול בלעדי. לאחר בחינה כאמור הגיעה וג"ע למסקנה כי אין להמליץ, בשלב זה, על יציאת המבקש לחופשה. חוות הדעת האמורה הינה מפורטת, ומתייחסת להיבטים השונים הרלבנטיים לעניין ההכרעה.
בנסיבות העניין, ומשהגעתי להחלטה זו, אין מקום להיעתר לבקשתו הנוספת של המבקש – למנות לו סנגור ציבורי ככל שתינתן רשות ערעור. יצוין גם כי המבקש היה מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית בהליך קמא, אך לא בבקשה דנא.
5.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד בתשרי התשע"ד (8.9.2013).
ש ו פ ט