רע"ב 8543/11 יעקב מכבי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 9.11.2011

בעת"א 45115-08-11 (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ), במסגרתה נדחתה עתירת המבקש והוחלט שלא להתיר לו לצאת לחופשות בעת ריצוי מאסרו.

2.

על המבקש הוטל עונש מאסר בן 3 שנים בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בפסק הדין המרשיע, תקף המבקש אשר עבד בהפצתו של עיתון את השומר במקום העבודה – "בשל מריבה על לא כלום, הכה הנאשם את המתלונן – אדם מבוגר העושה לפרנסתו במשמרות לילה – באמצעות נשק קר, וגרם לו לנזקים חמורים בפניו".

המבקש סווג לקטגוריה ב/2 לעניין יציאה לחופשות - אסירים אשר יציאתם לחופשה תאושר רק בכפוף לתנאים מגבילים. בחודש מאי 2011 נדחתה בקשת המבקש לאשר הוצאתו לחופשה ראשונה, נוכח קביעת הגורמים המוסמכים כי זקוק הוא לטיפול משמעותי בתחום האלימות. עתירה שהגיש המבקש בגין החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (עת"א 42041-05-11 מיום 6.7.2011, כב' סגן הנשיא א' טל ), אשר ציין בפסק דינו "מן הראוי שהמשיב ישקול פעם נוספת לשלב את העותר בקבוצה טיפולית... וזאת כדי לא לעכב את יציאתו לחופשות, בהיעדר מניעה אחרת". ואמנם, המבקש שולב בקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים, אולם לדעת הגורמים המקצועיים בשב"ס השתלבות זו הייתה פורמלית בלבד, ובשל כך הוחלט שלא לאשר את שילובו בסבב חופשות. נוכח האמור, הגיש המבקש עתירה נוספת, במסגרתה ביקש להתיר לו לצאת לחופשות. עתירה זו נדחתה (עת"א 45115-08-11), ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

לטענת המבקש, ריצה הוא למעלה מרבע עונשו, ולמרות זאת טרם יצא לחופשה. הוסף כי הלה סיים קורס לשליטה בכעסים שהועבר תחת חסותו של שירות בתי הסוהר, וכי העובדה שסיים את הקורס בהצלחה מקימה את חזקת התקינות המנהלית, לפיה אכן נטל חלק פעיל בקורס. כן צוינו נסיבות חייו הקשות של המבקש, היותו עמוד התווך עליו נשענת משפחתו, והתנהגותו הטובה בין כתלי הכלא.

המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה. ראשית נטען כי

הבקשה אינה עומדת בכללים שהותוו בפסיקה לצורך מתן רשות ערעור בהליך כגון דא. לגופו של עניין נטען כי הטיפול בו השתתף המבקש לא הועיל להפחתת מסוכנותו, וכי דחה הוא הצעה להשתלבות בקבוצה טיפולית במסגרת פרוייקט מקיף ואינטנסיבי בבית הסוהר "דקל". הודגש כי החלטת הגורמים המוסמכים שלא לאפשר יציאה לחופשות מצויה בגדרו של מתחם שיקול הדעת המסור להם, וכי החלטה זו נבחנה ואושרה על ידי ערכאות קמא.

4.

בית משפט זה קבע בשורה ארוכה של מקרים כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר, תינתן מקום בו עולות סוגיות משפטיות או נושא אחר הטומנים בחובם חשיבות כללית ( ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). המסגרת הדיונית ברורה - עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור ולא ערעור בזכות (וראו והשוו חוות דעתו של הנשיא א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). כשלעצמי, סבורני כי בשל המבנה של בקשת רשות הערעור, יש לתת את הדעת לכל מקרה, לא רק לקיומה או אי קיומה של סוגיה משפטית חשובה אלא גם

בדבר אפשרות שנגרם עוול ברור לאסיר. מצב כזה הופך בעיני לעניין בעל חשיבות כללית המצדיק מתן רשות ערעור. בהקשר זה, תצוין הפסיקה לפיה ככלל, שאלת שילובו של אסיר בסבב חופשות הינה שאלה פרטנית המתמקדת בנסיבות האישיות של האסיר הספציפי (ראו למשל רע"ב 3540/11

מדינת ישראל נ' פלוני

) 14.6.11); רע"ב 4296/11 גדודיאן נ' שירות בתי הסוהר (15.9.11)).

במקרנו, בית המשפט המחוזי אימץ את דעתם של גורמי הטיפול לפיה "כל עוד לא יעבור [ המבקש ] טיפול אינטנסיבי וישתף פעולה והגורמים המקצועיים יווכחו כי הפיק לקחים לא ניתן יהא להעניק לו פריבילגיה בדרך של יציאה לחופשות. נסיבותיו האישיות מתגמדות אל מול המסוכנות האלימה הנשקפת מה[ מבקש ] ביציאתו לחופשה". לא נסתר מעיני מצבו הנפשי של המבקש, והעובדה כי השתתף בטיפול ואף סיים אותו. יחד עם זאת, לא מצאתי כי נפלה טעות שבדין בפסיקת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהחלטת הגורמים המקצועיים בשב"ס. אין בכך להביע עמדה בדבר אפשרות שהמבקש ייזכה לחופשות בהמשך הדרך. חזקה על הרשות שהעניין יישקל לגופו תוך מתן משקל ראוי לחלוף הזמן בו מצוי המבקש במאסר. מעבר לכך, אין באמור משום הבעת דעה.

5.

על רקע זה, הערה בטרם סיום. עולה מתגובת המשיבים כי המבקש הסכים לעבור לבית הסוהר "דקל" לצורך השתלבות בקבוצה טיפולית בנושא אלימות - טיפול אותו דחה בעבר בשל המרחק ממשפחתו. סבורני כי ככל שרצונו של המבקש כן, ובהיעדר מניעה אחרת, ראוי כי במידת האפשר ובמידה המתאימה, תשקל בקשה זו של המבקש. התפתחות זו עשויה אף היא להשפיע על מתן חופשות למבקש.

6.

כאמור, הבקשה נדחית.