רע"ב 2432/19 אחמד אבו ג'ומעה נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שהתקבל אמש, ביום 3.4.2019 (עת"א 96-04-19, השופט ח' טרסי ), בגדרו נדחתה בקשת המבקש לצאת לחופשה חריגה על מנת שיוכל להשתתף בחתונת בתו שצפויה להתקיים מחר (5.4.2019) באולם אירועים בכפר דיר אל אסד (להלן: הבקשה ו- פסק הדין , בהתאמה).

כפי שעולה מפסק הדין ומתגובת המשיבים שהוגשה לבית המשפט המחוזי, המבקש הוא אסיר המרצה עונש מצטבר של כ-16 שנות מאסר, החל מיום 18.1.2009, בגין עבירות סמים ועבירות נלוות; וכן בשל ביטול שחרור על תנאי. מאחר שעונשי המאסר נגזרו על המבקש במסגרת הליכים משפטיים שונים, אפנה לעיקריים שבהם: ת"פ (מחוזי נצרת) 70/09 מדינת ישראל נ' אבו ג'ומעה , ערעור על גזר הדין נדחה ב-ע"פ 5232/10

אבו ג'ומעה נ' מדינת ישראל (8.4.2013); וראו גם: רע"פ 3203/11 אבו גומעה נ' מדינת ישראל (7.6.2012). תקופת המאסר המלאה שהושתה על המבקש עתידה להסתיים ביום 28.6.2024, ויודגש כי זהו מאסרו השלישי של המבקש.

2.

לדברי המבקש, ביום 18.2.2019 הוא פנה בכתב אל שירות בתי הסוהר (המשיב 2; להלן: שב"ס ) בבקשה שיתאפשר לו לצאת לחופשה חריגה כדי שיוכל להשתתף בחתונת בתו; וביום 31.3.2019 הודע לו כי בקשתו סורבה בשל "התנגדות מודיעינית בעניינו" (להלן: החלטת שב"ס ). יצוין כי מהמענה של שב"ס (שצורף לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי) עולה כי מדובר בתגובה לפנייה של המבקש מיום 25.3.2019, ולא מיום 18.2.2019 כפי שצוין בבקשה.

3.

עתירת אסיר שהוגשה נגד החלטת שב"ס נדחתה אתמול, יום 3.4.2019. בתגובה לעתירה, נטען כי ההתנגדות לחופשה החריגה מבוססת על עמדת משטרת ישראל והמידעים שנצברו בידי גורמי המודיעין של המשטרה ושב"ס. בתוך כך, צוין כי המבקש "שפוט לחמש עשרה שנות מאסר בגין הברחות סמים, אודותיו התקבלו ידיעות ממקורות שונים על היותו מבריח סמים מלבנון ועל המשך פעילות ענפה בתחום. המידע מצביע על השתלשלות הדברים לאורך השנים ומשקף את המסוכנות הנשקפת מהאסיר והפעילות המשותפת והפורה שלו עם בני משפחתו ". בהינתן האמור, נטען כי המידעים המודיעיניים המצטברים בעניינו של המבקש מצביעים על חשש לפעילות פלילית בחופשה וכן על כך שהמבקש ינצל את החופשה על מנת להימלט מן הדין.

לאחר שעיין בידיעות המודיעיניות, קבע בית המשפט המחוזי כי ישנם מידעים רבים ומוצלבים המעידים על הסיכון לשלום הציבור שטמון בהשתתפות המבקש בחתונת בתו; וכן על החשש שהחופשה תנוצל לצורך ביצוע עבירות פליליות נוספות, לרבות לשם הימלטות מן המאסר. בהתאם, נקבע כי החלטת שב"ס מעוגנת היטב במידע שנצבר בעניינו של המבקש ואין עילה להתערב בה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בגדרי הבקשה נטען כי המבקש עבר כברת דרך ארוכה במאסר והוא לקראת סיום ריצוי תקופת מאסר ממושכת; כי הוא השתלב בקבוצות שיקום וקבוצות חינוך שונות; וכי התנהלותו הכללית במאסר היא ללא דופי. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו רק על סמך מידעים מודיעיניים שספק אם הם עדכניים ומהימנים, ולדבריו ממילא מדובר במידעים "לא נכונים ולא מבוססים".

5.

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כלל הוא כי מתן רשות ערעור על הכרעה בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים מצומצמים שבהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינים של הצדדים (בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.2018); רע"ב 1109/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 והאסמכתאות שם (8.2.2018)). כוחה של הלכה זו יפה גם מקום שבו מדובר באסיר המבקש כי תאושר לו חופשה חריגה על מנת לקחת חלק בשמחה משפחתית של קרוב מדרגה ראשונה (רע"ב 8333/17 פלוני נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 3 (27.10.2017)). במקרה הנדון, טענותיו של המבקש אינן חורגות מעניינו הפרטי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין. נקודת המוצא לדיון היא שלאסירים לא עומדת זכות קנויה לחופשה, לא כל שכן חופשה מיוחדת, וההחלטה אם לאשר חופשה כזו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשב"ס (ראו למשל: רע"ב 4265/18 פלוני נ' שירות בתי הסהר מחלקת זימונים , פסקה 7 (1.6.2018); רע"ב 1757/17 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (23.2.2017)). החלטת שב"ס לא להעתר לבקשה לחופשה החריגה מבוססת על מידעים מודיעיניים רבים, שונים ומוצלבים שמעידים על המסוכנות הרבה שנשקפת מהשתתפות המבקש בחתונת בתו. בית המשפט המחוזי התרשם בעצמו מאותן ידיעות מודיעיניות וקבע כי מדובר בהחלטה סבירה, ובתוך כך צוין כי ישנה ידיעה מסוימת שמצביעה על כך שמסוכנות המבקש מוסיפה להתקיים אף בהווה. לזאת מצטרפת העובדה שהמבקש לא שולב בסבב חופשות, חרף תקופת המאסר הממושכת שריצה מאחורי סורג ובריח; וכן העבר הפלילי הנכבד שנזקף לחובתו של המבקש, לרבות העובדה שהוחלט לבטל רישיון שחרור על תנאי שהוענק לו בתקופת מאסר קודם. אם לא די בכל האמור, מפסקי הדין הפליליים שהתקבלו לאורך השנים בענייננו של המבקש עולה כי פעילותו הענפה בתחום הסמים בוצעה יחד עם חלק מבני משפחתו – והדברים עולים גם מן המידעים המודיעניים בעניינו – ואף בכך יש משום תימוכין לחשש שהביעו גורמי המשטרה ושב"ס מפני השתתפותו באירוע משפחתי.

6.

בהינתן כלל האמור ובלא להקל ראש ברצונו של המבקש להשתתף בחתונת בתו, לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק התערבות בשיקול הדעת של גורמי שב"ס ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. משכך, הבקשה נדחית.