רע"ב 3492/19 רוני אליהו נ. שרות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' דרויאן ) בעת"א 15268-04-19 מיום 21.5.2019, שדחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של 16 שנים בגין הרשעתו, בין היתר, באונס, מעשה סדום, מעשה מגונה, איומים, הטרדת עד, עושק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 19.12.2012 ועתיד לסיים אותו ביום 9.9.2026. המבקש מסווג בקטגוריה א' – "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לבטחון המדינה" בשל העבירות בהן הורשע, בהתאם להוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00, בעניין "חופשות אסירים".

2.

מזה תקופה מבקש המבקש לצאת לחופשה חריגה או להיות משולב בסבב חופשות, אך המשיב מסרב לבקשתו. עתירה שהגיש המבקש נדחתה ביום 26.2.2019 (עת"א 1482-02-19), במסגרתה נקבע כי גורמי המשיב יבחנו בחינה נוספת את האפשרות ליתן למבקש לצאת לחופשה חריגה, תוך התייחסות למצבה הבריאותי של אשתו, אשר חולה במחלת הסרטן. בחינה כאמור נערכה אצל המשיב ובהחלטה מיום 25.3.2019 נקבע כי אין לאשר למבקש חופשה חריגה, תוך שצוין כי הוא דחה בחינת אפשרות ליציאה בליווי גורמי המשיבה. בעקבות כך הגיש המבקש עתירה נוספת.

3.

ביום 21.5.2019 התקיים דיון בעתירה ובסיומו דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק דינו ציין בית המשפט כי חוות דעת מרכז בריאות הנפש (מב"ן) וחוות דעתם העדכנית של גורמי הטיפול מציגות את המבקש כאדם מסוכן ומניפולטיבי, שאינו מעוניין בטיפול. בהסתמך על חוות דעת אלה, דחה בית המשפט את העתירה, תוך שחזר בשולי הדברים על ההצעה למבקש, להגיש בקשה ליציאה בליווי לביקור אשתו וייתכן שגם לטיפול במרפאת שיניים, אליו הוא מעוניין לצאת.

4.

הבקשה דנן נסובה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר על טענתו, לפיה בגלל מחלתו הנפשית אינו יכול להשתלב בסבב חופשות. בנסיבות אלה נטען, יש לאפשר לו לצאת לחופשה חריגה על מנת לראות את אשתו, החולה במחלת הסרטן כאמור. מעבר לכך שב וטען המבקש כי יש לאפשר לו לצאת גם לטיפול שיניים שאינו כלול בסל התרופות של המשיב.

5.

לאחר בחינת הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסירה תינתן רק במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו למשל: רע"ב 4265/18 פלוני נ' שירות בתי הסהר מחלקת זימונים , פסקה 5 (1.6.2018)). למעלה מכך, ככלל לא יחליף בית משפט זה את שיקול הדעת המסור לשב"ס בכל הנוגע למתן חופשות לאסירים (ראו: רע"ב 5841/18 אלקלעי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (7.8.2018)). לא מצאתי כי בענייננו מת קיימים טעמים לחרוג מכלל זה.

6.

מעבר לכך, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. נקודת המוצא היא שלאסירים לא עומדת זכות קנויה לצאת לחופשה, ובפרט חופשה מיוחדת, וכי ההחלטה אם לאשר חופשה שכזו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשב"ס (ראו למשל: רע"ב 2432/19 ג'ומעה נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (4.4.2019)). בענייננו, החלטת שב"ס שלא לאשר למבקש לצאת לחופשה התבססה ברובה על חוות דעת מב"ן. חוות דעת זו מצאה כי בשל קווי אישיותו הנרקסיסטיים של המבקש, המניפולטיביות שלו וחוסר אמינותו, לא ניתן להמליץ על יציאתו לחופשה חריגה, ללא גורמי תמיכה שיכולים להוות גורם פיקוחי מתאים. בנסיבות אלה, אין מדובר במקרה המצדיק התערבות בשיקול דעתם של גורמי שב"ס ובהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, בפרט כאשר הגורמים המוסמכים גילו נכונות לבחון אפשרות יציאתו של המבקש לחופשה וטיפול רפואי בליווי.

7.

אציין כי לפני חתימה הגיעה לפני בקשה שהגיש המבקש ל"הוספת סעד בערעור זה", המתייחסת לתלונות אחרות שהוא מעלה כלפי שירות בתי הסוהר. אף מבלי להתייחס למועד ודרך הגשת הבקשה, בקשת רשות ערעור זו אינה המקום לברר טענות אלה. פשיטא כי פתוחה דרכו של המבקש להגיש עתירה חדשה, בהתאם לנהלים ולדין.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית.