רע"ב 6364/19 סעיד קייס נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב ) בעת"א 48780-08-19 מיום 25.9.2019. בפסק הדין נדחתה עתירתו של המבקש לצאת לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בטקס סיום מסלול של בנו, אשר יערך היום, בשעה 17:00 (להלן: הטקס ).

2.

המבקש, המרצה החל משנת 2001 שני מאסרי עולם במצטבר בגין רצח אחותו ואדם נוסף על רקע "חילול כבוד המשפחה" ואשר עונשו לא נקצב, ביקש לצאת לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בטקס, ובקשתו זו נדחתה בהחלטת ממלא-מקום נציב בתי הסוהר. בהחלטה צוין, בין היתר, כי המבקש מצוי אמנם בתחילתו של הליך טיפולי ומשולב בתעסוקה, אך יחד עם זאת, הוא מוגדר "אלמ"ב ואסיר פוגע א'" ורשומות לחובתו שתי הרשעות בדין משמעתי משנת 2018. כן צוין כי הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: ועדת האלמ"ב ) סברה כי אין להיעתר לבקשת המבקש נוכח מסוכנותו הגבוהה אשר לא נמצאה אינדיקציה להפחתה בה, וכמוה התנגדו לבקשה אף גורמי היחידה והמחוז, חטמ"ן ומשטרת ישראל. נוכח האמור, ולשם שמירה על שלום הציבור, נדחתה בקשת המבקש לצאת לחופשה מיוחדת כאמור.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי עתירה נגד ההחלטה האמורה, אשר נדחתה, וזאת בייחוד לנוכח עמדתה של ועדת האלמ"ב באשר למסוכנות המבקש וכן לאור מידע מודיעיני אשר הציגו המשיבים בפני בית המשפט המחוזי. בפסק הדין צוין כי בחומר המודיעיני מתואר אירוע אשר אינו קשה וחד-פעמי מסוגו, אך מעיד על פגמים שנפלו בהתנהגות המבקש. אשר על כן, נקבע כי החלטת המשיבים הדוחה את בקשת המבקש מצויה בתוככי מתחם הסבירות.

על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את עתירתו נגד החלטת המשיבים. נטען כי מלבד האירוע החד-פעמי המתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש אינו עדכני; כי הוא משולב בעבודה ומצוי בתחילתו של תהליך טיפולי חיובי; ואף יצא לשש חופשות מיוחדות מהן חזר הוא ללא אירועים חריגים, ואשר עובר לאישורן לא נטען כי יציאתו מהווה סכנה שלא ניתן לאיינה. עוד נטען כי הטקס הוא אירוע מכונן בחיי בנו של המבקש, כי השתתפותו של המבקש בטקס זה חשובה עד מאד, וכי ביציאתו יהא המבקש מלווה במפקחים אשר נכונים להפקיד ערבות כספית לשם כך. נוכח האמור, טוען המבקש כי שיקולי צדק והגינות מצדיקים את קבלת בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת.

5.

בהחלטה מיום 25.9.2019 הוריתי למשיבים להמציא לעיוני את החומר החסוי אשר הוצג בפני בית המשפט המחוזי.

6.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי לקבל את תשובת המשיבים.

כלל נקוט הוא בידינו כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: רע"ב 996/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (8.2.2019); רע"ב 5802/19 חכרוש נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (8.9.2019); רע"ב 6206/19 מלול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 9 (22.9.2019)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. הבקשה דנן ממוקדת כל כולה בעניינו הפרטני של המבקש, ומשכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור כאמור, וזאת גם על-פי הגישה המקלה באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שני" (ראו חוות דעתו של השופט א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). די בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.

למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים, לא ראיתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, יציאה לחופשות אינה זכות המוקנית לאסירים, אלא פריווילגיה גרידא, אשר מסורה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (ראו: רע"ב 3492/19 אליהו נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 6 (26.5.2019); עניין מלול , בפסקה 12). זאת ועוד, על-פי סעיף ו2 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים" (29.3.2015), אסיר השפוט למאסר עולם אשר ענשו טרם נקצב יצא לחופשה "רק מטעמים מיוחדים".

בענייננו, עמדתה של ועדת האלמ"ב - היא הגורם המקצועי והמוסמך לבחינת מסוכנותו של המבקש - מצביעה על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו, אשר טרם נמצאה אינדיקציה להפחתתה. לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לחרוג מעמדה זו. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי עיינתי בחומר המודיעיני אשר הוצג בפני בית המשפט המחוזי, ואין בו כדי לשנות ממסקנתי זו.

8.

בשולי הדברים יצוין כי לא נעלמו מעיני שילובו של המבקש בעבודה, וכן צעדיו הראשונים בהליך טיפולי ייעודי. יש לקוות כי המבקש יתמיד בכך. ברם, כאמור לעיל, בשלב זה נשקפת מן המבקש מסוכנות גבוהה אשר אינה מאפשרת להיעתר לבקשתו.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.