רע"ב 996/19פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתנה אמש, ביום 7.2.2019 (עת"א 4061-02-19, השופטת ד' כהן ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לצאת לחופשה חריגה בת מספר שעות לרגל חתונת בנו הבכור שצפויה להתקיים בתחילת שבוע הבא באולם אירועים בנתיבות (להלן: הבקשה ו- ההחלטה , בהתאמה).

2.

כפי שעולה מן ההחלטה, המבקש עצור עד לתום ההליכים נגדו בגין כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה, שביצע לפי החשד לאורך שנים בבתו הקטינה (תפ"ח 40550-06-18). במועד שלא הוברר בבקשה, פנה המבקש אל המשיבים בבקשה לחופשה חריגה על מנת להשתתף בחתונת בנו הבכור; ומשבקשתו זו נדחתה, הגיש עתירת אסיר בנדון. בעתירתו ציין המבקש הוא מסכים לכל תנאי ומגבלה שיוטלו עליו בחופשתו – לרבות ליווי של סוהרים עם איזוק, מפגש בחדר סגור וכדומה. עוד הוסיף המבקש כי המתלוננת היחידה נגדו (ונראה כי הכוונה לבתו) העידה כבר במסגרת עדות ראשית וחקירתה הנגדית עתידה להתקיים בעוד חודש; וכי מכיוון שהוא אדם חרדי, החתונה צפויה להתקיים בהפרדה מוחלטת בין גברים לנשים.

ביום 7.2.2019, לאחר שהוסיף ושמע את טענות הצדדים בעל-פה, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש; וציין כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת המשיבים. בתוך כך התייחס בית המשפט להתנגדותה של משטרת ישראל ליציאתו של המבקש לחופשה מן הטעם שהוא מואשם בביצוע עבירות מין חמורות בבתו הקטינה, וכן לנוכח הסבירות שנפגעת העבירה תשתתף בחתונה. כן ציין בית המשפט כי יציאה לחופשה בליווי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) מחייבת הקצאת משאבים ניכרת, ובנסיבות העניין אין מקום לחייב את שב"ס להשקיע אותם.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לדברי המבקש, מאחר שהוא הסכים לקבל על עצמו כל תנאי שייקבע על ידי שב"ס ומשטרת ישראל, לרבות ליווי צמוד של סוהרים או שוטרים, אין כל בסיס לחשש כי יציאתו לחופשה תסכן את שלום הציבור או תגרום לשיבוש הליכי משפט; ובנסיבות כאלה, הנטל להוכחת המסוכנות מוטל על המשיבים. כן נטען כי ליווי המבקש לחתונת בנו אינו כרוך בהקצאת משאבים מיוחדת שאינה סבירה, מה גם שלמולה ניצב האינטרס הציבורי לאפשר לאסיר לקיים "מצווה דתית ואנושית ולהיות נוכח ברגע הכי מאושר של נישואי בנו בכורו ולו בצורה המוגבלת ביותר".

4.

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, מתן רשות ערעור על הכרעה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא באופן מצומצם, ורק כאשר הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או בעלת חשיבות כללית (בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 1109/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 והאסמכתאות שם (8.2.2018) ). במקרה הנדון טענותיו של המבקש אינן חורגות מעניינו הקונקרטי, ודי בכך על מנת לקבוע שאין הצדקה להיעתר להן.

למעלה מן הצורך, אציין שאף לגופם של דברים איני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה. נקודת המוצא לדיון היא כי ככלל אין לאפשר לעצור עד תום ההליכים לצאת לחופשה, וזאת לנוכח המסוכנות שנשקפת ממנו (שבגינה נקבע כי יש עילה להחזקתו במעצר), החשש משיבוש מהלכי משפט וכן החשש להימלטותו מן הדין (ראו והשוו: בש"פ 5857/17 מדינת ישראל נ' קורובקוב , פסקאות 20-18 (15.8.2017); רע"ב 6177/16 רוחן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (8.9.2016); רע"ב 8632/15 טרי נ' משטרת ישראל , עמ' 2 (16.12.2015)). בענייננו, מאחר שההליך הפלילי נגד המבקש עודנו מתנהל; לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לו; ובהינתן הסבירות שנפגעת העבירה (שהיא כאמור בתו של המבקש) תהא נוכחת באירוע החתונה – איני סבורה כי נפל פגם בהחלטת המשיבים שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחתונה, גם לא בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא מצא לשנות ממנה. ויצוין בהקשר זה כי אף שהדבר לא צוין בבקשה, דומה כי בקשת המבקש לצאת לחופשה מיוחדת הוגשה מכוח פקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.40.01 שכותרתה "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" החלה על אסירים ועצורים כאחד, ולפיה " הוצאת אסירים באבטחה מחוץ לבית הסוהר תעשה במקרים חריגים ומטעמים הומניטריים " (סעיף 1.א. לפקודה); ומקובל עליי כי בנסיבות המקרה אמות מידה אלה אינן מתקיימות.

5.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.