רע"ב 4265/18פלוני נ. שירות בתי הסהר מחלקת זימונים

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.5.2018 (עת"א 35837-05-18, השופטת העמיתה ק' רג'יניאנו ). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש כנגד ההחלטה שלא לאפשר לו להשתתף בחתונת אחיו שתתקיים ביום 4.6.2018 במסגרת חופשה חריגה.

2.

החל משנת 2015 מרצה המבקש מאסר של 8 שנים ו-6 חודשים שנגזר עליו בגין עבירות מין חמורות שביצע בשלושה קטינים: אחותו, אחיינו וחברתה של אחותו.

3.

כאמור, המבקש הגיש בקשה ליציאה לחופשה חריגה לצורך השתתפות בחתונת אחיו. בקשתו נדחתה על ידי המשיב, וזאת על בסיס שלוש חוות דעת – חוות הדעת של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ), שממנה עלה כי מסוכנותו המינית של המבקש גבוהה, חוות דעתה של הוועדה לגילוי עריות (להלן: ול"ע ), שהמליצה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה, ועמדתה של משטרת ישראל, שהתנגדה גם כן לבקשה.

4.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתו של המשיב. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו שהמבקש לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטה בעניינו. בית המשפט המחוזי ציין כי ההחלטה התבססה על עמדת מב"ן , אשר הצביעה כאמור על המסוכנות המינית הגבוהה הנשקפת מן המבקש והמליצה לא לשחררו לחופשות סדירות או חריגות. בית המשפט המחוזי התייחס גם לעמדתה של הול"ע , שהוצגה בפניו, הן בחוות דעת גלויה והן בחוות דעת חסויה, וקבע כי עמדתה בעניין הייתה זהה לעמדת מב"ן

ולעמדת המשטרה. בנסיבות אלה, כך נקבע, אין לקבל את העתירה.

5.

בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בדיון שהתקיים בעתירה המבקש העלה בקשה חלופית לפיה יתאפשר לו לקחת חלק באחד מאירועי "שבע ברכות" המתקיימים לאחר החתונה. בית המשפט המחוזי קבע כי בקשה זו לא עמדה בפני המשיב ואף לא הועלתה בעתירה, ועל כן אין מקום לדון בה. בית המשפט המחוזי ציין כי ככל שהמבקש מעוניין להעלות בקשה אחרת מזו שעליה נסבה העתירה, עליו לפנות לגורם המינהלי , היינו למשיב.

6.

הבקשה שבפני נסבה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי המשיב לא נתן בהחלטתו משקל מספק לכך שהעבירות שבהן הורשע בוצעו על ידו בנסיבות "אינטימיות", בעוד החתונה מתקיימת בפרהסיה. כמו כן, חוזר המבקש וטוען כי גם אם לא יצא לחתונה יש מקום לאפשר לו להשתתף באירוע של שבע הברכות, המתקיים במתכונת מצומצמת יותר. להשלמת התמונה, יצוין כי המבקש יוצג בבית המשפט המחוזי על-ידי בא-כוח הסנגוריה הציבורית, אולם הבקשה דנן הוגשה על ידו ללא ייצוג. המבקש ציין כי הוא מבקש שימונה לו סניגור ציבורי אף לצורך הבקשה, אך בהתחשב במכלול הנסיבות לא ראיתי להורות על כך.

7.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם מתעוררים שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו: רע"ב 4352/10 חאג יחיא נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (4.7.2010)). המקרה דנן אינו נמנה על קטגורית מקרים מצומצמת זו. אכן, ניתן להבין את רצונו של המבקש להשתתף בשמחת אחיו. יחד עם זאת, כידוע, יציאה לחופשה, ובכלל זאת חופשה מיוחדת לרגל אירוע משפחתי, אינה זכות קנויה לאסיר, וההחלטה האם לאשר חופשה כזו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים אצל המשיב (ראו: רע"ב 3851/14 אבו עינאם

נ' שב"ס – כלא רימונים , פסקה 7 (30.5.2014); רע"ב 2728/18 זועבי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.4.2018)). במקרה דנן, הגורמים המקצועיים מטעם המשיב, כמו גם משטרת ישראל, הביעו התנגדות ברורה ליציאתו של המבקש לאירוע, וזאת לנוכח המסוכנות המינית הגבוהה הנשקפת ממנו. על כן, ואף למעלה מן הצורך, אציין כי על פני הדברים, מדובר בשיקול דעת סביר, ואיני סבורה כי בנסיבות אלה יש מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

8.

לבסוף, ובהמשך לדבריו של בית המשפט המחוזי, אציין כי אין מקום לדון בבקשתו של המבקש לצאת לאירוע שבע הברכות – שכן בקשה זו כלל לא נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים אצל המשיב. ממילא אף איני נוקטת עמדה בעניין זה.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.