רע"ב 4060/18 חליל עספור נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.5.2018 (עת"א 7121-04-18, השופט י' בן חמו ). בית המשפט המחוזי דחה עתירת אסיר שהגיש המבקש ואשר נסבה, בין היתר, על קביעתו של שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), כי המבקש שייך לכנופיית פשיעה, לצורך הגדרת התנאים החלים על כליאתו.

2.

החל מחודש אוגוסט 2017 מרצה המבקש מאסר בן שלוש שנים בגין הרשעתו בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון. עם כניסתו לכלא הוגדר המבקש כשייך לכנופיית פשיעה.

3.

בחודש אוקטובר 2017 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקש לשנות הגדרה זו. ביום 23.1.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום "להתערבות מידית מטעם בית המשפט", אך הורה לבדוק לעומק את טענותיו של המבקש בתוך 60 ימים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אם לא תשונה הגדרתו של המבקש בתום תקופה זו או שלא תימסר לו תשובה בעניין, הוא יוכל לשוב ולפנות לבית המשפט (עת"א 51594-10-17).

4.

בחודש אפריל 2018 הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי, היא העתירה שהולידה את ההליך דנן. בעתירה טען המבקש, בין היתר, כי לא ניתנה תשובה לבקשתו במועד שקצב לכך בית המשפט המחוזי. כמו כן, העלה המבקש בעתירתו טענות נוספות – כנגד קנס כספי שהוטל עליו בהליכים משמעתיים ובעניין הפלייתו לרעה לכאורה בעניין קבלת ציוד אישי, ובכלל זה חגורת גב שהוא זקוק לה עקב מצב רפואי. בתשובה לעתירה מטעם שב"ס צוין כי לאחר שנערכה בחינה מודיעינית מחודשת בעניין הגדרתו של המבקש כשייך לכנופיית פשיעה הוחלט שלא לשנותה. כן הובהר כי החלטה זו ניתנה בתוך המועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי וכי המבקש עודכן לגביה.

5.

ביום 1.5.2018 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי, ובו הוגש לעיונו של בית המשפט חומר מודיעיני חסוי בעניינו של המבקש. בו ביום, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי קבע כי מהחומר שהוגש עולה כי המבקש נמצא ביחסי קרבה ושותפות עם אחרים המשויכים לכנופיית הפשיעה שהוא הוגדר כשייך אליה, כי הידיעות שנמצאו בחומר התקבלו בעת האחרונה וכי מהימנותן גבוהה. עוד נקבע כי שב"ס בחן לעומק את טענות המבקש בעניין שיוכו לכנופיה, ובכל זאת קבע כי אין מקום להסירו. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל בהחלטה זו פגם המצדיק התערבות בה. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענותיו הנוספות של המבקש באשר לקנסות שבהם חויב בהליכים משמעתיים, וקבע כי אלה הוטלו במסגרת סמכותו של הגורם המינהלי

בשירות בתי הסוהר ובהתאם להוראות בפקודת נציבות בתי הסוהר הרלוונטית. באשר לטענת המבקש בעניין הציוד שלא סופק לו, ציין בית המשפט המחוזי כי בא-כוחו של שב"ס הודיע שיבדוק את נושא חגורת הגב וכי תימסר למבקש תשובה בעניין. מכל מקום, נקבע בעניין זה כי אם יש למבקש אישור רפואי מתאים ואין מניעה אחרת לדבר, יסופק לו הפריט האמור. באשר לפריטים אחרים נקבע כי אלה לא פורטו בכתב העתירה וכי המבקש רשאי לפנות בעניינם בבקשה מפורטת לשב"ס. אם בקשתו לא תיענה, כך נקבע, המבקש יהיה רשאי לשוב ולנקוט בהליך מתאים.

6.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש, אשר אינו מיוצג והגיש את הבקשה באמצעות אחותו, חוזר וטוען כי אין הצדקה להגדרתו כשייך לכנופיית פשיעה. לטענתו, אין לו כל קשר לגורמים המשויכים לכנופיה האמורה והדבר היחיד הקושר ביניהם הוא כתב האישום שבו הורשע. המבקש מוסיף וטוען, באופן כללי, כי בית המשפט המחוזי לא בחן את טענותיו לעומק.

7.

ביום 6.9.2018 הוגשה תגובת שב"ס לבקשה, בהתאם להחלטתי. לטענת שב"ס יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שהיא אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. מעבר לכך, נטען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. בהקשר זה, טוען שב"ס כי ההחלטה שלא להסיר את שיוכו של המבקש לכנופיה התקבלה לאחר בחינה חוזרת של הטענות בעניין, בהתאם לעמדתם המקצועית של הגורמים המוסמכים, שהתבססה על מידע מודיעיני חסוי אשר ממנו עולה כי המבקש עדיין נמצא ביחסי קרבה ושותפות עם אחרים המשויכים לכנופיה. שב"ס מוסיף כי לעמדה זו מצטרפת גם עמדת משטרת ישראל, שהתנגדה לביטול שיוכו של המבקש לכנופיה נוכח קיומו של מידע המלמד על קשר עם עבריינים בכירים וכן על כך שהמבקש ממשיך בפעילות פלילית מתוך כתלי בית הסוהר. יצוין כי שב"ס צירף לתגובתו, במעטפה סגורה, את החומר המודיעיני החסוי שעל בסיסו התקבלה ההחלטה (ואשר הוצג לבית המשפט המחוזי).

8.

דין הבקשה להידחות. המבקש לא טען כי הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת בקשות מסוגה (ראו למשל: רע"ב 7676/15 זנו נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (12.11.2015); רע"ב 1096/17 עכאוי נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 9 2.2.2017)), ובדין לא עשה כן. הבקשה נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ובשאלה האם היה מקום להותיר את שיוכו של המבקש לכנופיה על כנו. התשובה לשאלה זו ניתנה בהתבסס על החומר המודיעיני שהוגש בעניינו של המבקש ועל עמדת הגורמים המקצועיים על רקע החומר האמור. בנסיבות אלה, אין הצדקה למתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי גם לגוף הדברים דומה שההחלטה שהתקבלה היא סבירה, בהתחשב בממצאים העולים מן החומר.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.