רע"ב 1096/17 אמיר עכאוי נ. שרות בתי הסוהר

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.1.2017 (עת"א 30083-12-16, סגן הנשיא ר' שפירא ), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש, אשר כתוצאה ממנה יישא את יתרת עונשו בבית הסוהר.

2.המבקש הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת של הסדר טיעון, בביצוע עבירת איומים. בגזר הדין הושת עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות (ת"פ 17119-09-14, השופטת הבכירה ר' לאופר-חסון ).

3.ביום 28.9.2016 נמסר למבקש כי החל בעניינו הליך של הפסקה מינהלית של עבודות השירות וכי הוא מזומן לשימוע בקשר לכך בפני קצין של שירות בתי הסוהר. בהודעה צוינו העילות שבגינן מזומן המבקש לשימוע, ובהן היעדרות מעבודה ללא אישור ואי-מילוי חובות או הוראות הממונה. ביום 17.11.2016, לאחר שהמבקש לא התייצב לשימוע שנקבע לו, חתם מפקד מחוז צפון של שירות בתי הסוהר על צו שהורה כי המבקש יפסיק לבצע את עבודות השירות ויישא את יתרת עונשו בבית הסוהר.

4.המבקש הגיש עתירה לבית המשפ ט המחוזי נגד ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי ההחלטה להפסיק את עבודות השירות היא החלטה סבירה שהתקבלה משיקולים ענייניים. בית המשפט המחוזי ציין כי מהנתונים שהוצגו בפניו עולה שהמבקש נעדר מעבודות השירות ללא אישור ושתפקודו לא היה תקין.

5.בית המשפט המחוזי דחה טענות שהעלה המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך השימוע שנערך לו, ובפרט כי המבקש לא ידע על מועד השימוע ולא יכול היה להתייצב אליו מחמת בעיה רפואית. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי העותר זומן כדין לשימוע וכי הוא אף אישר שקיבל את הזימון. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הגם שהמבקש שלח בפקס דיווח באשר לבעיה רפואית שסבל ממנה הדבר נעשה במאוחר, וכי מכל מקום היה על המבקש לפנות באופן מפורש בבקשה לקבוע מועד חדש לשימוע. לנוכח התנהלותו של המבקש, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות בו מי שוויתר על זכותו לשימוע.

6.לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי הוא התרשם שהמבקש לא הפנים את המשמעות של ההזדמנות שניתנה לו לרצות את מאסרו בעבודות שירות ולא מאחורי סורג ובריח. בית המשפט המחוזי ציין כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להשלים את ריצוי העונש בעבודות שירות אולם הוא לא ניצל אותן. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי על המבקש להתייצב ביום 5.2.2017 לצורך ריצוי יתרת העונש שעומדת על 62 ימים.

7.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את טענותיו בעניין הליך השימוע. בעניין זה המבקש חוזר וטוען כי לא קיבל את זימון השימוע לידיו וכי לא היה מודע לשימוע ולנימוקים שעמדו בבסיסו. כמו כן, נטען כי בנוסף למשלוח הפקס הודיע המבקש גם באמצעות הטלפון על הבעיה הרפואית שממנה הוא סבל. המבקש טוען עוד כי הממונה על עבודות השירות ניסה "להכשיל" אותו לאורך כל הדרך וכי חל שיהוי בקבלת ההחלטה על הפסקתן של עבודות השירות. לבסוף, המבקש טוען כי ריצוי מאסרו בבית הסוהר יפגע בהליך שיקומו לנוכח הפגיעה הצפויה בעיסוקו כבעל נגריה.

8.בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור הוגשה גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה העיקרית.

9.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש לא טען כי הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת בקשות מסוגה (ראו למשל: רע"ב 7676/15 זנו נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (12.11.2015) ), ובדין לא טען כך. הבקשה נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש ונסבה על ממצאי העובדה שנקבעו בבית המשפט המחוזי ומכאן שאין היא מצדיקה רשות ערעור.

10.למעלה מן הצורך אוסיף כי מקביעותיו של בית המשפט המחוזי עולה שהמבקש "נעדר שוב ושוב מעבודות השירות ללא אישור" והוא לא ביצע את העבודות כסדרן. עוד נקבע כי למבקש ניתנו הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו אלא שהוא לא השכיל לנצל אותן. בנסיבות אלה, אכן היה מקום לקבוע שההחלטה להפסיק את עבודות השירות היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה (ראו עוד: רע"ב 7212/16 חביב נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (14.10.2016); רע"ב 5225/14 ממן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (29.7.2014)).

11.סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.