רע"ב 5225/14 יוסי ממן נ. מדינת ישראל - הממונה על עבודות שירות

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 13.7.2014 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' שפירא ) בעת"א 3602-06-14, בגדרה נדחתה עתירת המבקש שהוגשה כלפי החלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס (להלן:

מפקד המחוז ) אשר הורתה על הפקעת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, באופן שבו יתרת עונשו תרוצה בדרך של מאסר במתקן כליאה.

2.

המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ואיומים, אותן ביצע כלפי בת זוגו. בגין הרשעתו נגזרו עליו ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות, לצד עונשים נלווים נוספים (ת"פ 35937-09-12, בית משפט השלום בחיפה). ביום 9.2.2014 התייצב המבקש לריצוי עבודות השירות ובמקביל הגיש ערעור על הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין ובקשה לעיכוב ביצוע העונש. ביום 18.3.2014 נדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע, וביום 26.6.2014 נדחה ערעורו על גזר הדין, לאחר שהערעור צומצם רק לחומרת העונש (ע"פ 27212-02-14, בית המשפט המחוזי בחיפה).

3.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט קמא בעת"א 3602-06-14, בחלוף יומיים מעת תחילת ריצוי עבודות השירות, לא התייצב המבקש לביצוע העבודות. הוא זומן לבירור פעמיים אך לא התייצב, ולאחר מכן זומן לשימוע אשר נקבע ליום 7.5.2014. במסגרת השימוע הסביר המבקש מדוע נבצר ממנו להתייצב לריצוי העונש, כאשר בין היתר נטען מפיו כי מצבה הבריאותי של אמו לא אפשר לו להגיע לעבודות השירות וכי הוא נדרש לניהול העסק שבבעלותו. לאחר השימוע המליץ הממונה על עבודות השירות במפקדת גוש צפון על הפקעת עבודות השירות, באופן שהמבקש ירצה את יתרת עונשו בדרך של מאסר בפועל. המלצת הממונה אושרה בהחלטת מפקד המחוז.

4.

על החלטת מפקד המחוז הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי – היא העומדת במוקד בקשת רשות הערעור דנא. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה תוך שציין כי המבקש עשה דין לעצמו גם לאחר שבקשתו לעיכוב ביצוע העונש נדחתה, ניתק כל קשר עם הממונה על עבודות השירות, לא התייצב לשיחות בירור ולא העלה במסגרת השימוע שנערך לו טענות של ממש המצדיקות את היעדרותו. נאמר, כי בנסיבות אלו החלטת מפקד המחוז היא סבירה ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות. לפיכך נקבע, כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר קישון ביום 1.8.2014.

5.

בבקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 28.7.2014, סמוך מאוד למועד ההתייצבות לריצוי העונש אף כי החלטת בית משפט קמא ניתנה עוד ביום 13.7.2014, טוען המבקש כי ההחלטה להפקיע את עבודות השירות היא בלתי סבירה ובלתי מידתית. המבקש מציין, בין היתר, כי מדובר בהרשעה פלילית ראשונה שלו וכי מאסר בפועל עלול להיות טראומתי נוכח גילו (45). בצד זאת מציין המבקש כי נפגמה זכותו לטיעון במסגרת השימוע שנערך לו, בין היתר משום שבשימוע לא ניתן משקל לכך שהוא "אדם מופנם המתקשה לבטא את רגשותיו" (כפי שנלמד מהתסקירים שהוכנו אודותיו). עוד טוען המבקש כי היה מקום לקבל את הנימוקים שהוא העלה לעניין הסיבות לאי התייצבותו לריצוי עבודות השירות, ובכללן הנימוק שהוא העלה לגבי מצבה הבריאותי של אמו עמה הוא גר ואותה הוא סועד (בהקשר זה צרף המבקש מספר מסמכים רפואיים לתמוך בטענתו).

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. ראשית, הבקשה אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית שיש לה השלכות מעבר לעניינו הפרטני של המבקש. כידוע, "הלכה ידועה הינה כי ככלל רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית" (רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012), והאסמכתאות המפורטות שם). שנית, ומעבר לדרוש, שיקול הדעת של הרשות המוסמכת הופעל כדין נוכח מחדליו המתמשכים של המבקש והזלזול שהפגין כלפי החלטות בית המשפט וחובותיו כמי שנגזר עליו עונש של מאסר בעבודות שירות. כפי שנפסק במקרה דומה:

"עבודות שירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השירות לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהפנותו לריצוי עונש מאסר ממש לגבי יתרת העונש שנותר. כך אירע במקרה זה ואין למבקש אלא להלין על עצמו שכך התגלגלו הדברים" (רע"ב 4028/04 לוי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבדות השירות , פסקה 6 (22.6.2004)).

נוכח האמור, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין ובחן את טענות המבקש. על אף שבית משפט קמא סבר, ובדין סבר, כי עתירת המבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים ודינה היה להידחות על הסף, הוא ראה לנכון לבחנה גם לגופה. אין מקום לבחינה נוספת של טענות המבקש בבית משפט זה. כאמור, המבקש אף השתהה בהגשת בקשתו דנא, למרות שמועד ההתייצבות היה ידוע לו כבר מזה כשבועיים. אין להשלים עם התנהלות זו המציבה את בית המשפט בפני לוח זמנים כמעט בלתי אפשרי.