רע"ב 328/22 ישראל דריימן נ. משטרת ישראל

1.

המבקש הורשע בביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בשתי קטינות, ונגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בן 7.5 שנים, שאותו הוא נושא החל מחודש דצמבר 2018. עד למועד הגשת העתירה יצא המבקש לשתי חופשות מבית הסוהר (בחודשים מאי ויולי), שבהן שהה בבית אחותו בבני ברק במתכונת של מעצר בית מלא (בקשת המבקש לצאת לחופשה בחודש אוקטובר 2021 נדחתה נוכח מידע מודיעיני שלילי). ביום 13.10.2021 הועברה חוות דעת מב"ן בעניינו של המבקש, שבמסגרתה צוין כי אין התנגדות ליציאת המבקש לחופשות בכפוף למספר תנאים, ובהם: מעצר בית בשעות הלילה; פיקוח על ידי ערב אחד; ואיסור יצירת קשר עם נפגעות העבירה. לצד זאת נכתב כי "אין התנגדות להוצאתו לחופשה בבית אמו בבית שמש (עד כה יצא לחופשות בבית אחותו בבני ברק), אך בתנאי שקרבנות העבירה אינן גרות באותה השכונה בה מתגוררת האם" (יוער שעל עמדה זו חזרו גם בהודעתם מיום 29.11.2021; להלן: עמדת גורמי הטיפול ). כעולה מהחומרים שלפניי, ביום 2.11.2021 הגיש המבקש בקשה לצאת לחופשה נוספת ולשהות בה בבית אמו בבית שמש.

2.

ביום 26.11.2021 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בה עתר להורות למשיבים לאפשר לו לשהות בחופשותיו בבית אמו בבית שמש ולהקל בתנאי חופשותיו כך שניתן יהיה להסתפק בערב אחד ובמעצר בית לילי. כנטען בעתירה, ביום 25.11.2021 קיבל המבקש את עמדת המשטרה שלפיה היא מתנגדת לשהותו בבית אמו בבית שמש ומבקשת כי יציאתו לחופשה תותנה במעצר בית מלא ובליווי שני ערבים. ביום 12.12.2021 הגישו המשיבים בקשה למחיקת העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים. נטען כי בהתאם לסעיף טו2(ב) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה ), דיון בתנאי חופשתו של אסיר ייעשה רק לאחר שיצא לשלוש חופשות לפחות, וכי במקרה דנן המבקש יצא לחופשתו השלישית רק ביום 29.11.2021, וזאת לאחר שהוגשה העתירה. בנסיבות אלו העתירה הוגשה לפני שבשלו התנאים לבחינת תנאי חופשתו, וממילא לפני שמוצו ההליכים בעניין זה. הודגש כי ככל שהמבקש יפנה בבקשה מתאימה, בקשתו תתברר בוועדה המשותפת (כהגדרתה בפקודה; להלן: ועדת הקטגוריות ), ולאחר קבלת החלטה תהיה פתוחה לפניו הדרך להשיג עליה. בית המשפט הורה למבקש להשיב, וביום 13.12.2021 הגיב המבקש וטען, בין היתר, כי מיצה הליכים כנדרש וכי הוא עומד על עתירתו.

3.

כעולה מהמסמכים שלפניי, ביום 19.12.2021 – לאחר שחזר מחופשתו השלישית – שב ופנה המבקש בבקשה להקלה בתנאי חופשותיו. ביום 29.12.2021 דנה ועדת הקטגוריות בבקשותיו של העותר. לוועדה הוצגה חוות דעת משטרתית שהתנגדה לשינוי בתנאי חופשותיו של המבקש ובכלל זאת ליציאתו לחופשה בבית אמו בבית שמש, זאת בשל האפשרות שיתקל בביקורו בנפגעות העבירה שמתגוררות בעיר. עוד הוצגה לוועדה עמדת גורמי הטיפול שתוארה לעיל. בתום הדיון קבעה הוועדה כי לא בשלה העת להקל בתנאי חופשתו של המבקש. צוין כי פיקוח צמוד על ידי שני ערבים ומעצר בית מלא הן דרישות בסיסיות של משטרת ישראל כחלק מפיקוח על אסירים בחופשה, וכי גורמי הטיפול בהקשר זה הינם גורם ממליץ (להלן:

החלטת וועדת הקטגוריות ). המבקש עדכן את בית המשפט על החלטה זו, וביקש לקיים דיון בעתירה. ביום 2.1.2022 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיבים, שחזרה על התנגדותה לשינוי בתנאי חופשותיו של המבקש, וביקשה לדחות את העתירה (יוער כי בסעיף 1 להודעה זו נפלה טעות בכל הנוגע למעשים שבהם הורשע המבקש).

4.

ביום 3.1.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים, שבמסגרתו הוגשה לבית המשפט חוות דעת משטרתית וכן חומר המודיעיני החסוי שמייחס למבקש מעורבות שלילית בבית הסוהר. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן ) את עתירת המבקש. נקבע כי העתירה הוגשה מבלי שמוצו ההליכים ולכן היה על המבקש למחוק את עתירתו. עוד נקבע כי גם ביחס להחלטת ועדת הקטגוריות, שהתקבלה לאחר הגשת העתירה, לא נפל פגם; כי על המשטרה מוטלת החובה לפקח על אסירים בחופשה; וכי היא מתנגדת (בשלב זה) לשינוי התנאים. עוד צוין כי לתנאים שבהם היה משוחרר המבקש בשלב המעצר, עובר להרשעתו, אין רלוונטיות בשלב זה.

5.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא כשדחה את עתירתו, וכי היה מקום להקל בתנאי חופשותיו. זאת, בין היתר מאחר שכבר שהה בתנאים דומים למבוקש על ידו בשלב מעצרו עובר להרשעה; מאחר שהוא מצוי בהליכי טיפול; ומאחר שהחופשות נועדו גם לבחון את יכולותיו להתמודד עם מצבי סיכון. נטען כי בנסיבות אלו ההחלטה שלא להקל בתנאי חופשותיו הינה מפלה ופוגעת בזכויותיו ובאינטרס הציבורי בשיקום עבריינים. נוכח האמור, טוען המבקש כי לבקשה חשיבות מיוחדת שמצדיקה מתן רשות לערער.

6.

התבקשה תשובה. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה הן על הסף, הן לגופה. נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהעדר עילה למתן רשות לערער וכן משום שמלכתחילה העתירה הוגשה עובר למיצוי הליכים כדין. לגוף הדברים, נטען כי ההחלטה נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ובכלל זאת התנהגותו בעת ריצוי מאסרו (בהקשר זה צירפו המשיבים חומר מודיעיני חסוי בעניין התנהגותו בתקופה זו). עוד נטען כי החלטה בעניין תנאי חופשותיו של אסיר מצויה בלב שיקול הדעת שמוקנה לשירות בתי הסוהר ולמשטרה; כי ההחלטה נושא בקשה זו התקבלה לאחר שנשקלו מכלול השיקולים הצריכים לעניין; וכי אין עילה להתערב בה. הובהר כי בעת ניהול ההליך הפלילי שהה המבקש במעצר מלא כ-14 חודשים, ולאחר מכן הושם במעצר בפיקוח אלקטרוני תוך שנאסר עליו להיכנס לעיר בית שמש (למעט אירועים מיוחדים בהם קיבל היתר לעשות כן). בהמשך ניתנה הקלה נוספת בתנאי מעצרו והוא הועבר למעצר בית תוך שהותר לו לצאת בליווי מפקח יחיד, אך האיסור להגיע לבית שמש נותר על כנו. עוד עמדו המשיבים על הקושי המשמעותי שנגרם לאחת מנפגעות העבירה בפעמים שבהן אושרה הגעת המבקש לבית שמש.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובנספחיהן, וכן בחומר החסוי שהוצג לבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (רע"ב 355/22 אדרי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (9.2.2022); רע"ב 345/22 אביץ נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (16.1.2022)). כך נקבע גם בכל הנוגע לבקשות שעניינן תנאי חופשותיהם של אסירים (רע"ב 4763/20 סמי עלי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (14.7.2020); רע"ב 4421/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (31.7.2019)). אף אם ניתן לנקוט גישה מרחיבה יותר, בשים לב לכך שעתירות אלו הן למעשה בבחינת "גלגול שני" (רע"ב 63/21 סרסור נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (7.1.2021); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)), איני סבור כי ההחלטה נושא הבקשה דנן מגלה עילה להתערבות. טענות המבקש, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, נטועות כולן בנסיבותיו הפרטניות. אף לגופה, איני סבור כי הבקשה מגלה עילה למתן רשות לערער. זאת, בראש ובראשונה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מאחר שהעתירה הוגשה מבלי שמוצה ההליך המינהלי ואף עובר לקבלת החלטת ועדת הקטגוריות בעניינו. לכך יש להוסיף כי המבקש לא הצביע בבקשתו על עילה להתערבות בהחלטת ועדת הקטגוריות. כאמור – ההחלטה התקבלה על בסיס חוות הדעת המשטרתית והחומר החסוי – וזאת במסגרת שיקול הדעת המוקנה לגורמים המוסמכים בשב"ס ובמשטרה בנוגע ליציאתם של אסירים לחופשות (רע"ב 822/22 דמרי נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (2.2.2022); רע"ב 7523/19 שר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (18.11.2019)). כאמור, הגורמים המוסמכים לא שללו כל אפשרות שהמבקש ייצא לחופשות, אלא התנו את יציאתו בתנאים שנועדו, בין היתר, להגן על שלום הציבור ובכלל זאת על נפגעות העבירה. משאלה הם פני הדברים, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא.