רע"ב 63/21 מוחמד סרסור נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. ביום 12.5.2020 גזר בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה י' פרדלסקי ) על הנאשם, בין היתר, 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. המבקש נדרש להתייצב ביום 30.7.2020 לקליטה והצבה – אך עקב טענתו כי עבר תאונת דרכים נדחה מועד הקליטה ליום 3.8.2020. במועד זה התייצב המבקש והובהרו לו, כעולה מראיון הקליטה, הכללים החלים עליו בתקופת עבודת השירות. בטופס "כללים והנחיות לעובד שירות" למשל צוין במפורש כי אם המבקש יאלץ להיעדר מהעבודה, עליו לבקש אישור ולדווח למפקחו מיד. המבקש לא התייצב לעבודות השירות – וזאת חרף ניסיונות ליצור עמו קשר טלפוני בימים 13.8.2020, 24.8.2020 ו-30.8.2020. ביום 21.9.2020 זומן המבקש לשימוע שנקבע ליום 9.11.2020 (המבקש זומן הן באמצעות דואר רשום, הן באמצעות משלוח פקס לעורך דינו). המבקש לא התייצב לשימוע. נוכח האמור, ביום 24.11.2020 הועברה המלצת הממונה הארצית על עבודות שירות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות של המבקש. ביום 26.11.2020 ניתנה החלטת ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר על הפסקה מינהלית של עבודות השירות ונקבע כי המבקש יישא את יתרת עונשו בבית סוהר (להלן: ההחלטה ).

2.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה שבגדרה טען כי "נעדר בחלק מימי ריצוי מאסרו בעבודות השירות, אך זה החל מחודש דצמבר, עם [ה]סגר [ה]שלישי שהוטל במדינה וזאת עקב התפשטות מגפת הקורונה". ביום 24.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) את העתירה. בית המשפט הדגיש כי המבקש לא התייצב ולו ליום אחד של עבודות שירות, וזאת חרף הנטען בעתירה. נקבע כי המבקש לא קיבל על עצמו את האחריות הנלווית לעבודות שירות וזאת ללא טעם המצדיק זאת ומבלי שפנה לממונה בהקשר זה. נוכח האמור הורה בית המשפט לעניינים מינהליים כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו עד יום 3.1.2021. בהמשך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש לדחות את ריצוי המאסר והורה על התייצבותו עד יום 10.1.2021.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי עניינו מצדיק מתן רשות לערער וזאת בפרט בשל כך שבית המשפט המחוזי לא התייחס לטענותיו הרפואיות. כנטען, "במסגרת המסמכים הרפואיים המצורפים לבקשה זו עולה בבירור תמונה, כי המבקש לא התייצב בשל נסיבות רפואיות, אישורי מחלה [...], מגיפת הקורונה, מצב החירום ששרר באותה עת ושורר היום במדינת ישראל" (סעיף 9 לבקשה). כנטען, לאחר גזר הדין בעניינו עבר המבקש תאונת דרכים ומשכך, ונוכח טעמיה האנושיים של הבקשה, עותר שאורה על השבת עניינו לשימוע נוסף לפני הממונה. לאחר הגשת הבקשה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 תינתן במקרים שמעוררים שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה. הדבר נכון גם לעתירות שעניינן החלטה על הפסקה מינהלית של צו עבודות שירות (רע"ב 6946/20 סלימאן נ' מדינת ישראל , פסקה 12

(12.10.2020) (להלן: עניין סלימאן ); רע"ב 4004/18 אבו הדואן נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (22.5.2018)). אף אם ניתן לנקוט בגישה מרחיבה יותר, בשים לב לכך שעתירות אלו הן למעשה בבחינת "גלגול שני" (רע"ב 4847/16 כהן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (16.6.2016); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)), איני סבור כי הבקשה דנן מגלה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. הכרעתו של בית המשפט המחוזי נטועה בדל"ת אמותיו של המקרה דנן והיא לא מעוררת סוגיה משפטית שחורגת מעניינו של המבקש. אף לגופן, טענות המבקש כי טעמים רפואיים מנעו ממנו לבצע את עבודות השירות נטענו באורח כוללני, ללא כל פירוט באשר לטעמים הקונקרטיים שבגינם נמנעה ממנו הגעה לביצוע השירות. לא זו אף זו, הבקשה (כמו גם העתירה) לא מצביעה על טעם שבגינו לא עמד המבקש בקשר עם הממונה בעניין זה (ראו והשוו: עניין סלימאן , פסקה 14; רע"ב 4192/17 פלוני נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות שירות , פסקה 2 (20.7.2017)). כן יש להעיר כי בעתירתו טען המבקש כי נגיף הקורונה היה הגורם שמנע ממנו "להמעיט" בהגעה לביצוע עבודות השירות – וזאת בשונה מהאמור בבקשה שלפניי. לבסוף, גם עיון במסמכים הרפואיים הרבים שצירף לא מלמד על מניעה קונקרטית של המבקש מעמידה בקשר עם הממונה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.