רע"ב 301/21 מחמוד בדרה נ. הממונה על עבודות שירות מחוז מרכז

1.

המבקש הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק זה. ביום 11.6.2019 קיבל בית משפט השלום ברמלה (כב' סגן הנשיאה מ' מזרחי ) את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים וגזר על המבקש 5.5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועונשים נוספים כאמור בגזר הדין. עוד בגזר הדין צוין כי "תשומת לב הממונה, שיש לשקול בחיוב את בקשתו של [המבקש – ע' פ'] לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות על בסיס של 6 שעות יומיות". בהתאם לאמור בגזר הדין, התייצב המבקש ביום 18.7.2019 לתחילת ריצוי עבודות השירות. בהמשך, התייצבות המבקש לעבודות השירות הייתה לא רציפה, נערכה לו שיחת בירור והוא זומן לשימוע. המבקש התייצב לשימוע, ובמסגרתו הציג אישורים שמעידים שעבר תאונת דרכים והתחייב להמשיך ולתפקד באופן רצוף. לאחר השימוע, המשיך המבקש להתייצב באופן לא סדיר לעבודות השירות ולכן זומן פעם נוספת לשימוע – שנקבע ליום 25.5.2020. המבקש לא התייצב לשימוע זה, הוא נערך בהיעדרו וביום 2.7.2020 נחתמה הפסקה מינהלית בעניינו.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר, בגדרה טען כי נסיבות אישיות סוציאליות שלו מנעו ממנו את התייצבותו הסדירה לעבודות השירות. המדינה הודיעה באותו תיק שהוחלט, לפנים משורת הדין, ליתן למבקש הזדמנות נוספת לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות – מפאת נסיבותיו האישיות וטעמים סוציאליים. יצוין כי להודעה זו צורפה התייחסות יחידת "ברקאי" (יחידת עבודות השירות) שבגדרה נכתב "יובהר כי לא תינתנה עוד הזדמנויות נוספות וכי במידה [והמבקש – ע' פ'] לא ירצה את עונשו כנדרש וברציפות יחל נגדו פעם נוספת הליך של הפסקה מנהלית ללא דיחוי". נוכח הודעת המדינה, הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) על מחיקת העתירה (להלן: העתירה הראשונה ).

3.

בהמשך לאמור, התייצב המבקש ביום 16.8.2020, נערכה לו שיחה שבמסגרתה הוסברו לו הכללים והוא חתם על זימון לשימוע ליום 12.10.2020. בשיחה ביקש מספר ימי חופש בשל מצבו האישי וכעולה מהחומרים שלפניי קיבל ימי היעדרות באישור עד ליום 1.9.2020. מאז אותו יום לא התייצב המבקש במקום העבודה ולא עדכן את המפקח שלו. המבקש לא התייצב לשימוע שנקבע ליום 12.10.2020 והוא נערך בהעדרו. נוכח האמור חתם ראש אגף האסיר ביום 2.11.2020 על הפסקה מינהלית בעניינו של המבקש.

4.

גם על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר. ביום 5.1.2021 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) את העתירה. בית המשפט קבע כי מדובר בהחלטה סבירה ואף "מתחייבת מנסיבות העניין". כך, נסיבותיו האישיות של המבקש הוצגו לפני הממונה והיו ידועים גם לבית משפט השלום כשגזר את דינו. עוד ציין בית המשפט כי המבקש חתם על זימון לשימוע וחרף זאת לא התייצב; וכי לא התייצב לעבודות השירות ולו ליום אחד מאז ה-1.9.2020. צוין כי בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת שעבודות השירות הן פריבילגיה שניתנת למי שניתן לתת בו אמון, אך לא כך הדבר בעניינו של המבקש. נוכח כל האמור לעיל דחה בית המשפט את העתירה והורה למבקש להתייצב למאסר עד יום 17.1.2021. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 12.1.2021 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש המבקש לדחיית מועד התייצבותו למאסר ליום 5.4.2021.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטה בעניינו, וכי היה עליו לתת דעתו לנסיבותיו האישיות המורכבות; לכך שעליו לטפל בילדיו הקטינים שנמצאים בחזקתו; לכך שביצע 45 ימי עבודות שירות וכי יתרת ימי עבודות השירות שלו עומדת על 76 ימים; ולהתפרצות מגיפת הקורונה ולהשפעתה. עוד טוען המבקש כי השימוע שנערך בהעדרו אינו חוקי, מאחר שנערך מבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו ומשכך ללא בירור עובדתי מספק. כן טוען המבקש כי האינטרס הציבורי ובכלל זאת האינטרס שיוכל לדאוג לילדיו הקטינים מצדיקים היעתרות לבקשתו. לצד הבקשה, עתר המבקש גם לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה. כך נקבע גם בכל הנוגע לעתירות שעניינן החלטה על הפסקה מינהלית של צו עבודות שירות (ראו, מני רבים: רע"ב 63/21 סרסור נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (7.1.2021); רע"ב 6946/20 סלימאן נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (12.10.2020) ). אף אם ניתן לנקוט בגישה מרחיבה יותר, בשים לב לכך שעתירות אלו הן למעשה בבחינת "גלגול שני" ( רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009) ) – הבקשה דנן לא מגלה עילה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. טענותיו של המבקש מכוונות כולן להכרעתו של בית המשפט שלפיה אין מקום, בנסיבות העניין, להתערב בהחלטת המשיב. טענות אלו לא מעוררות סוגיה משפטית המצדיקה מתן רשות לערער. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לנתוניו האישיים של המבקש ועמד על כך שחרף ההזדמנויות השונות שניתנו לו המשיך להיעדר מעבודות השירות (ראו והשוו: רע"ב 6897/20 סייד נ' הממונה על עבודות השירות – מפקד גוש צפון , פסקה 9 (14.10.2020); רע"ב 4187/19 חדד נ' מדינת ישראל , פסקה 14

(9.7.2019) ; רע"ב 4004/18 אבו הדואן נ' מדינת ישראל , פסקה 9

(22.5.2018) ). משכך, לא ראה בית המשפט להתערב בהחלטת המשיב להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות, ואף אני איני סבור שהמבקש הצביע על עילה לעשות כן. המבקש גם לא מבהיר בבקשה דנן מדוע, אף בהנחה שנסיבות אישיות מנעו את התייצבותו לעבודות שירות לאחר העתירה הראשונה, לא הגיע בסופו של יום לשימוע שנקבע ליום 12.10.2020. ויודגש כי המבקש חתם בעצמו על ההזמנה לשימוע זה, וממילא לא טען לפגם כלשהו בהזמנה. משכך, גם הטענה שלפיה נפל פגם בכך שהשימוע נערך בהיעדר המבקש לא מצדיקה מתן רשות לערער בנסיבות שבהן המבקש קיבל זימון כדין ולא ראה להתייצב לשימוע (ראו והשוו: רע"ב 230/19 מסלה נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (10.1.2019) ).

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.