פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 5863/21
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקש:
דורון שטרן
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט העמית
י' בן-חמו
) מיום 9.6.2021 ומיום
25.8.2021 ב-עת"א 44395-04-21
בשם המבקש:
עו"ד מוטי לוי
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט העמית י' בן-חמו ) ב עת"א 44395-04-21 מיום 9.6.2021 ומיום 25.8.2021. בגדרן של החלטות אלה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הקצינה המוסמכת לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שהוטלו עליו ולשאת את יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
2.
המבקש נדון בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת לעונש מאסר בפועל של 21 יום שירוצו בעבודות שירות, וזאת בגין הרשעתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (כאשר הרישיון פקע למעלה משנתיים) ונהיגה ברכב ללא ביטוח (פ"ל 10761-02-19). המבקש לא התייצב לביצוע עבודות השירות במועד שנקבע לכך (7.4.2020), אלא רק לאחר פניות חוזרות ונשנות מטעם הממונה על עבודות שירות ובחלוף למעלה משבעה חודשים (ביום 22.11.2020). כעבור מספר ימים מעת שהחל בריצוי עבודות השירות, חדל המבקש להתייצב למקום העבודה ולא ניתן היה לאתר אותו. במספר רב של שיחות טלפון נעשו ניסיונות לזמנו לשיחה עם קצין הפיקוח, ובהמשך לשימוע לפני הפקעת עבודות השירות – אך ללא הועיל. ביום 20.1.2021 נערך למבקש שימוע בהיעדרו (שאליו זומן בדואר רשום), שאז החליטה ראשת אגף האסיר על הפסקת עבודות השירות. לאחר ניסיון נוסף לרתום את המבקש לריצוי עונשו, שלא צלח, ביום 7.3.2021 חתמה הקצינה המוסמכת על התייצבותו של המבקש לריצוי 19 ימי מאסר ביום 7.4.2021 (להלן: החלטת הקצינה המוסמכת ). על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת.
3.
לאחר דיון במעמד הצדדים, ביום 9.6.2021 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי – שבה נקבע כי התנהלותו של המבקש " מעידה על זלזול מופגן בהליך ובגזר הדין וכן בגורמי הקצין המוסמך "; וכן צוטטו התבטאויות המבקש בפני קצין הפיקוח, בעת שניסה האחרון לרתום אותו לביצוע העבודות, תוך שהובהר כי הדברים " ראויים לכל גינוי ומצביעים על חוסר איכפתיות ". בנסיבות אלה נקבע שלא נפל פגם כלשהו בהחלטת הקצינה המוסמכת, וכי יש לדחות את העתירה לביטולה. עם זאת, ולנוכח טענות שטען המבקש בדבר נסיבותיו האישיות, מצא בית המשפט המחוזי לנכון להורות על החזרת התיק לקצינה המוסמכת – על מנת שתשקול "אם יש מקום לערוך שימוע נוסף או יש מקום לאפשר לפנים משורת הדין לעותר (למבקש-ע'ב') להשלים את עבודות השירות לאחר שהעותר התחייב גם במעמד הדיון שככל שתינתן לו הזדמנות שכזו, ייקח אותה בשתי ידיים וימלא בהקפדה אחר החובה לביצוע עבודות השירות ." ואולם הובהר כי " העניין נתון לשיקול דעתו של הקצין המוסמך שקיבל את ההחלטה המינהלית ."
ביום 13.7.2021 הודיע הממונה על עבודות שירות לבית המשפט המחוזי, כי עיין בנסיבותיו האישיות של המבקש ומצא כי אינן מצדיקות את התנהלותו; ובהחלטה מיום 14.7.2021 הבהיר בית המשפט כי התיק הוחזר לבחינה מחודשת של הקצין המוסמך, ולא של הממונה על עבודות שירות – משהאחרון אינו מוסמך להורות על הפסקה מינהלית של עבודות שירות. בהמשך לכך, ביום 19.8.2021 הודיעה ראשת אגף האסיר לבית המשפט המחוזי כי לאחר שחזרה ובחנה את עניינו של המבקש, לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה הקודמת בדבר הפסקה מינהלית של עבודות השירות. ביחס למבקש צוין כי " התנהלותו החריגה והמזלזלת לצד ניסיונות רבים שנעשו מטעם הממונה או מי מטעמה לרתום את הנדון לריצוי עונשו מהווים בסיס איתן להחלטתי ". ועוד הובהר, כי " למרות יתרת הימים הקצרה והבעת נכונות לשוב ולרצות עונשו באופן רציף יש בהתנהלותו זו והשבתו לעבודה פגיעה משמעותית במשמעת המתחייבת מריצוי המאסר, אפליה לטובה של העותר (המבקש-ע'ב') ביחס לעובדי שירות אחרים שפעלו באופן דומה ." לנוכח הדברים הללו, ביום 25.8.2021 הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש יתייצב לריצוי המשך מאסרו ביום 1.9.2021. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
4.
המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחזיר את הדיון בעניינו "לשיקול דעת בלעדי" של הקצינה המוסמכת – וזאת מבלי לאפשר למבקש לתקוף את שיקול הדעת המינהלי, בין בעתירה חדשה ובין במסגרת העתירה שהיתה מונחת לפניו. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא חייב את הקצינה המוסמכת לערוך לו שימוע נוסף בעל פה ולכל הפחות בכתב; ובהיעדר שימוע כאמור, לא הובאו בפני הקצינה המוסמכת נסיבותיו האישיות של המבקש וממילא אלה לא נשקלו על ידה בעת העיון הנוסף בהחלטתה. ביחס לקצינה המוסמכת, נטען כי שגתה בכך שלא אפשרה למבקש לשטוח בפניה את טיעוניו ולהציג ראיות בנוגע לנסיבותיו האישיות הייחודיות; ועל פי הנטען הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהשימוע הראשון שנערך למבקש היה שלא בנוכחותו. עוד נטען כי ממילא שגתה הקצינה המוסמכת בכך שלא שקלה את נסיבותיו האישיות של המבקש חרף הוראתו המפורשת של בית המשפט המחוזי בנדון. לבסוף מדגיש המבקש כי בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אם רשאי בית המשפט להחזיר עניין לשיקול דעת בלעדי של הקצין המוסמך מבלי לאפשר השגה על החלטה זו, אם לאו.
5.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף בלא להידרש לתשובת המשיב.
רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לפי סעיף 62א ל פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 תינתן ככלל במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה. כלל זה כוחו יפה גם בכל הנוגע לעתירות שעניינן החלטה על הפסקה מינהלית של צו עבודות שירות (ראו רע"ב 3463/21 כהן נ' הממונה על עבודות שירות – מפקד גוש דרום וירושלים , פסקה 18 (3.8.2021); רע"ב 2666/21 ביטון נ' הממונה על עבודות שירות , פסקה 7 (19.4.2021); להלן: עניין ביטון ). אף אם ניתן לנקוט בגישה מקילה בעתירות מסוג זה, בשים לב לכך שהן למעשה בבחינת "גלגול שני", לא מצאתי כי עניינו של המבקש עומד באמת מידה מצמצמת זו ( רע"ב 301/21 בדרה נ' הממונה על עבודות שירות מחוז מרכז , פסקה 6 (15.1.2021); רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009) ). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני, טענותיו מתמצות בעניינו הפרטני והקונקרטי וכבר בשל כך דינה של בקשת רשות הערעור לדחייה.
למעלה מן הצורך יובהר כי גם לגופם של דברים לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי – שסבר כי אין עילה להתערבות בשיקול דעתה של הקצינה המוסמכת. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לטענות המבקש בדבר נסיבותיו האישיות מצד אחד; ולכך שחרף שורה ארוכה של הזדמנויות שונות שניתנו לו המשיך המבקש להיעדר מעבודות השירות תוך זלזול בוטה בנציגי הממונה על עבודות שירות, מצד שני. בית המשפט איזן כראוי בין שיקולים אלה, וקבע שאין יסוד להתערבות בהחלטת הקצינה המוסמכת. לפנים משורת הדין מצא בית המשפט לנכון לאפשר בחינה נוספת של התיק על ידה – ואולם משהקצינה המוסמכת לא סברה שיש לשנות מהחלטתה, אין כל הצדקה להתערבות בקביעתו של בית המשפט. יש להזכיר בהקשר זה, כי עבודות שירות ניתנות לאדם שהורשע כפריבילגיה, בהיותן חלופה מקילה לעונש מאסר בפועל; ועל כן מקום שאדם אינו מבצע את העבודות כראוי ואינו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו – תישלל ממנו הפריבילגיה (ראו עניין ביטון , פסקה 8; רע"ב 9867/17
נאשף נ' מדינת ישראל
(28.12.2017)).
6.
התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.8.2021.
ניתנה
היום, כ"ב באלול התשפ"א (30.8.2021).
ש ו פ ט ת