רע"ב 9867/17 פארס נאשף נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' ברנט ) בעת"א 52758-10-17 מיום 3.12.2017 ומיום 11.12.2017, בגדרן נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש ועל ריצוי עונשו במאסר.

1.

ביום 20.6.2011 הוגש כנגד המבקש כתב האישום בבית משפט השלום בנתניה המייחס לו עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועדו לפי סעיף 117(א)(6) ל חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. הדיונים בעניינו של המבקש ארכו כחמש שנים, במהלכן התקיימו 26 דיונים, וזאת בשל התנהלותו של המבקש אשר לא התייצב לדיונים עד שהוצא כנגדו צו הבאה ללא שחרור. לאחר שהודה במיוחס לו, ביום 6.3.2016 נדון המבקש ל-60 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות. המבקש נדרש להתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 24.3.2016, אולם מסיבות כאלה ואחרות ביקש לדחות את מועד התייצבותו ולבסוף, לפנים משורת הדין, החליט בית משפט השלום כי המבקש יחל בריצוי עונשו ביום 10.7.2016. במועד שנקבע, התייצב המבקש בפני הממונה על עבודות שירות, עבר ריאיון קליטה ושובץ לעבודה. החל מיום 21.7.2016, ולאחר שעבד בפועל שבעה ימים בלבד, הפסיק המבקש להתייצב לעבודה מבלי שקיבל לכך אישור. כעבור מספר חודשים, שלח המבקש אישורים רפואיים וציין כי עבר תאונת דרכים, אולם לא התייצב לוועדה רפואית שנקבעה לו לשם בירור טענותיו. בהמשך, לא התייצב המבקש לשתי ועדות רפואיות נוספות אליהן זומן, וכן לשיחת בירור ולשני שימועים שנקבעו לו, חרף זימונים ותזכורות טלפוניות שקיבל מהמשיב. נוכח כל האמור, ביום 21.8.2017 החליט מפקד מחוז מרכז מטעם המשיב על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהושתו על המבקש ועל ריצוי יתרת עונשו במאסר בפועל בהתאם לסעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי ההחלטה, נותרו למבקש 51 ימים לריצוי במאסר בפועל.

2.

המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כנגד החלטת המשיב (עת"א 52758-10-17). בגדרי העתירה, בה ייצג המבקש את עצמו, עתר המבקש להמשך ביצוע עבודות השירות חלף ריצוי מאסר בפועל, תוך התחשבות במצבו הרפואי שנובע מתאונת דרכים שעבר. לאחר שקיים דיון, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. במסגרת החלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על התנהלותו של המבקש וקבע כי הלה זלזל בהזדמנות שניתנה לו לריצוי עונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות. לפיכך, מצא בית המשפט המחוזי כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות של המבקש סבירה היא וקבע כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 12.12.2017 עד השעה 10:00.

3.

ביום מתן ההחלטה האמורה הגיש המבקש "בקשה לדיון חוזר" בגדרה טען כי לא הבין את מהות הדיון וביקש לעכב את תחילת ריצוי מאסרו ולקבוע מועד לדיון נוסף שבו יהיה מיוצג. חרף התנגדות המשיב, החליט בית המשפט המחוזי, לפנים משורת הדין, לקיים דיון נוסף בעתירה ביום 11.12.2017, מבלי לדחות את מועד ההתייצבות שנקבע למבקש. המבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע, ומשכך מחק בית המשפט המחוזי את העתירה. מאוחר יותר באותו היום הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה ועיכוב ביצוע עונש המאסר, שנדחתה גם היא.

4.

למחרת, 12.12.2017, היום בו נדרש להתייצב בבית הסוהר, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקש הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית משפט זה ביום 18.12.2017, יחד עם בקשת רשות הערעור, וזאת לאחר שחלף המועד שנקבע להתייצבותו לריצוי עונש המאסר. מטעם זה, נדחתה הבקשה בהחלטתי מיום 18.12.2017. למרות זאת, וכפי שעולה מתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, נכון ליום 24.12.2017 המבקש טרם התייצב לביצוע עונש המאסר.

5.

בבקשה שלפניי חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי וטוען כי הוא מעוניין לשאת באחריות ולבצע את עבודות השירות וכי נמנע מלעשות כן עד למועד זה בשל מצבו הרפואי. המבקש טוען עוד כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את טענותיו באמצעות בא כוחו. המשיב, מנגד, טוען כי יש לדחות את הבקשה הן מכיוון שאינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור והן לגופם של דברים, משלא נפל כל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי.

6.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירת אסיר תינתן אך ורק במקרים מיוחדים שבהם מתעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 5089/13 אוחנה נ' שירות בתי הסוהר (24.7.2013); רע"ב 3236/17 כהן נ' שירות בתי הסוהר ( 20.4.2017 )). הבקשה שלפניי מתייחסת אך ורק לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, אשר הובאו כבר בפני המשיב ובית המשפט המחוזי עת בחנו את עניינו של המבקש, ומטעם זה דינה להידחות. כך גם לגופם של דברים. עבודות שירות ניתנות בידי אדם שהורשע כפריבילגיה, כחלופה מקלה לעונש מאסר בפועל, ומקום שאינו מבצען כראוי ואינו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו, תישלל ממנו הפריבילגיה והוא יחוייב לרצות את יתרת עונשו במאסר של ממש (ראו, בין רבים, רע"ב 4973/06 אדרי נ' מדינת ישראל (26.07.2006); רע"ב 3275/08 גליקסמן נ' שירות בתי הסוהר (10.04.2008); רע"ב 7868/12

אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת

(10.11.2013)). למבקש ניתנו הזדמנויות רבות, פעם אחר פעם, הן להשלמת עבודות השירות שהושתו עליו והן בכדי לנמק את היעדרויותיו מעבודות השירות ואת אי-התייצבותו לוועדות הרפואיות, לשיחת הבירור ולשימועים שנקבעו לו. בית המשפט המחוזי אף הגדיל ועשה כשנתן למבקש, לפנים משורת הדין, הזדמנות נוספת לבוא ולשטוח טענותיו באמצעות עורך דין, אולם אף לדיון זה נמנע המבקש מלהתייצב. משך כל ההתנהלות המשפטית בעניינו, אפוא, הפגין המבקש זלזול רב כלפי גורמי אכיפת החוק, והפר החלטות שיפוטיות, לרבות החלטת בית משפט זה שבה נדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע. אשר על כן, בדין התקבלה ההחלטה על הפסקת עבודות השירות שהושתו על המבקש.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית וממילא כך גם ביחס לבקשתו של המבקש לקביעת דיון דחוף בבקשה. למותר לציין כי ככל שהמבקש טרם התייצב לריצוי מאסרו עליו לעשות כן – ויפה שעה אחת קודם.