בש"מ 2385/19 אסאמה אזברגה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי השגה על החלטת המזכירות.

2.

ביום 25.4.2018 השית בית משפט השלום בקריית גת על המבקש, בין השאר, עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות החל מיום 8.7.2018 (ת"פ 24532-03-14). לאחר שהמבקש החל בריצוי עונשו הוחלט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר. עתירת אסיר שהגיש המבקש נגד החלטה זו נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.3.2019, תוך שנקבע שעל המבקש להתייצב ביום 7.4.2019 לריצוי יתרת מאסרו (עת"א 15742-03-19). בקשה לעיכוב ביצוע מועד התייצבותו של המבקש למאסר נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.4.2019 (להלן: ההחלטה ).

3.

המבקש, אשר מעוניין לעתור נגד ההחלטה, הגיש ערעור בזכות מכוח סעיף 87(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), אולם מזכירות בית המשפט סיווגה את ההליך כבקשת רשות ערעור על עתירת אסיר (רע"ב). מכאן ההשגה שבכותרת.

4.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי כלל מסקנה כי צדקה המזכירות בכך שסיווגה את ההליך כבקשת רשות ערעור בעתירת אסיר, ולכן דין ההשגה להידחות.

5.

סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין קובע כי המסגרת הדיונית להשגה על החלטה המורה על הפסקה מינהלית של עבודות שירות היא באמצעות הגשת עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר ). סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין ממשיך וקובע כי על עתירה כאמור יחולו ההוראות החלות על עתירת אסיר, הן ההוראות הקבועות בסימן ח'1 של פרק ב' לפקודת בתי הסוהר.

6.

סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר (המצוי בסימן ח'1 של פרק ב') קובע כי "החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון אם נתקבלה רשות לכך מבית המשפט בגוף ההחלטה או מאת שופט בית המשפט העליון". מכאן, כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט, אשר ניתנה במסגרת עתירת אסיר, היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

7.

לשלמות התמונה אציין כי האפשרות להגשת הליך ערעורי על החלטת ביניים בעתירות אסיר לא נדונה בפסיקתו של בית משפט זה באופן מלא (ראו: רע"ב 5261/12 רופר נ' משטרת ישראל (17.7.2012)). ואולם, בענייננו, משמדובר בהחלטה מאוחרת לפסק הדין, נוכח מהותה של ההחלטה ובהיעדר טענה מטעם המדינה באשר לכך שלא ניתן להשיג עליה – לא ראיתי להידרש לסוגיה זו.

8.

עוד אוסיף כי יש ממש בטענת המדינה לפיה סעיף 87(ד) לחוק העונשין, המקנה זכות ערעור על החלטה שלא לעכב ביצועו של עונש, לא חל במקרים שבהם המורשע החל, הלכה למעשה, בביצוע עונש המאסר (על דרך של עבודות שירות) ועיכוב הביצוע נסב על שאלת מועד המשכו של ביצוע העונש באמצעות מאסר. מכל מקום, נוכח ההסדרה הספציפית שיש לאופן ההשגה על החלטה המורה על הפסקה מינהלית של עבודות שירות, כפי שתוארה לעיל, איני סבורה כי סעיף 87(ד) לחוק העונשין חל על ענייננו.

9.

מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם השאיפה שהכללים העוסקים בסדרי דין יהיו פשוטים, בהירים ו"ידידותיים למשתמש". כך, שהרי במקרים שבהם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירה הנסבה על החלטה על הפסקה מינהלית של עבודות שירות, שאלת מועד ההתייצבות נדונה במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין המוגשת בד בבד עם בקשת רשות הערעור (ראו, למשל: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת , פסקה 1 (10.11.2013). רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר הממונה על עבודות השירות , פסקה 2 (30.4.2018)). כך נעשה אף במקרים שבהם בית המשפט המחוזי דוחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן (למשל: רע"ב 9867/17 נאשף נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (28.12.2017); רע"ב 7/18 בוקריס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (18.1.2018)).

10.

אשר על כן, ההשגה נדחית. בנסיבות העניין (ובמידה מסוימת לפנים משורת הדין) אין צו להוצאות.

החלטתי תתויק בתיק השופט.

המזכירות תמשיך לאלתר את הטיפול בתיק, כמקובל.