רע"ב 5261/12 יצחק רופר נ. משטרת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 18360-05-12, כבוד השופט י' אברהם ) מיום 15.6.2012. במסגרת ההחלטה נקבע כי אין מקום למינוי סנגור ציבורי למבקש בעתירה שעניינה יציאה לחופשה, וזאת מאחר שיציאה לחופשה אינה זכות קנויה הנתונה לאסיר, ומשכך עתירה בעניינה אינה מצדיקה מינוי סנגור ציבורי. הדיון בעתירה לגופה נקבע ליום 7.8.2012.

עניינה של הבקשה שלפניי אך בהחלטת בית המשפט שלא למנות למבקש סנגור. במסגרת זאת, טוען המבקש כי עתירתו מעלה סוגיות משפטיות עקרונית, אשר לא יזכו לבחינה הולמת אם לא יהיה מיוצג.

בתגובה, טוענת המשיבה כי ככלל אין מקום להידרש לבקשה בשלב זה, שכן מדובר בניסיון להשיג על החלטת ביניים בעתירת אסיר. בתוך כך, טוענת המשיבה כי אין לאסיר זכות להשיג על החלטת ביניים כאמור. זאת, הן נוכח לשון סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר ); הן בהיקש לסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, במסגרתו מנויות סוגי החלטות הביניים של בית המשפט לעניינים מנהליים עליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור (הוראות הדין החלות על אסיר המבקש לעתור על החלטת ועדת שחרורים מכוח סעיף 25 ל חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001) ; והן נוכח הפסיקה שניתנה, שעניינה האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור בנסיבות אלו.

לאחר העיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשה על צרופותיה ובתשובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, זכות הערעור אינה זכות קנויה ועל הטוען לקיומה להצביע על מקור משפטי המקים אותה. בתוך כך, ניתן לפרש את לשון סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר, הקובע כי "החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור" הן כשוללת את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בעתירת אסיר, הן כמאפשרת אותה. זאת, נוכח העמימות בסעיף באשר לשאלה האם עניינו בכל החלטה שניתנה בעתירת אסיר או שמא בהחלטה המסיימת את ההליך בלבד. יחד עם זאת, יש ממש בהיקש שמבקשת המשיבה לעשות מהדין החל על אסיר המבקש להשיג על החלטת ועדת שחרורים בעניינו, לאסיר העותר כנגד החלטת שירות בתי הסוהר. כמו כן, גם מבחינה תכליתית, נראה שהכף נוטה לעבר שלילת האפשרות להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים שניתנו בעתירת אסיר. מציאות החיים מלמדת כי, ככלל, עתירות אסיר נדונות במהירות, לרוב תוך קיום ישיבה אחת, ולא פעם כלל הסוגיות המתעוררות בעתירה מוכרעות במסגרת ההחלטה הסופית בה. מתן האפשרות להגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים בהליכים אלו תסרבל את ההליך שלא לצורך, בעוד שעיוות הדין שעלול להיגרם לאסיר אם ירכז את כל השגותיו על החלטות הביניים של בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הסופית, ככל שקיים, הוא קטן ביותר. עוד יצוין כי אף שטרם נדונה בבית משפט זה בקשה להשיג על החלטה למינוי סנגור בעתירת אסיר, רוח הפסיקה היא כי אין מקום לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של בתי משפט מנהליים בעתירות אסיר (ראו רע"ב 5689/09 אסולין נ' שירות בתי הסוהר (21.7.2009 טרם פורסם); רע"ב 6181/09 אליאסי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 30.7.2009)). יצוין כי נוכח העדר הסדרה ברורה לסוגיה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים בעתירות אסיר נגד החלטת שירות בתי הסוהר, תהיה מוגבלת החלטתי זו לבקשות רשות ערעור על החלטות בדבר מינוי סנגור בלבד, ואין בה כדי להכריע באשר לסוגים אחרים של החלטות ביניים במסגרת עתירת אסיר. עוד יצוין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא מצאתי במקרה הנוכחי שיש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולמנות למבקש סנגור.

סוף דבר, הבקשה נדחית על הסף.