רע"ב 4518/13 אמיר ברונפלד נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם), אשר דחה את בקשת המבקש לקיים דיון בעתירתו בחודש יוני 2013 במקום בחודש ספטמבר 2013.

1.

מהבקשה עולה כי על העותר נגזר עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, אותו החל לרצות בחודש אפריל 2013. לדבריו, החל מאמצע חודש יוני 2013, משסיים רבע מתקופת מאסרו, יכול הוא לצאת לחופשה לפי הדין. ואולם, לדברי המבקש בקשתו סורבה, תחילה בנימוק שהוא לא החל טיפול בכלא, ולאחר מכן מן הטעם שלא סיים את הטיפול בכלא.

העותר הגיש עתירה לבית משפט קמא, אשר קבע את הדיון בה לחודש ספטמבר 2013. בעקבות כך הגיש העותר לבית משפט קמא שורה של בקשות להקדמת הדיון, אך אלו נדחו על ידי בית המשפט.

2.

על החלטות אלו נסבה הבקשה שלפני. לטענת העותר, המועד הפוטנציאלי לשחרורו הוא בחודש אוקטובר 2013, כך שתאריך הדיון הקבוע לחודש ספטמבר כבר אינו רלוונטי מבחינתו.

3.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

החלטות בדבר קביעת מועד דיון, גם כאשר בעתירת אסיר עסקינן, הן החלטות דיוניות מובהקות המסורות ליומנה ולשיקול דעתה של הערכאה שבפניה מתנהל ההליך. החלטה לקביעת מועד דיון אינה מסוג העניינים שערכאת הערעור נוטה להתערב בהם ואף אינה מסוג ההחלטות המנויות בסעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 עליהן ניתן לערער לבית משפט זה ( רע"ב 5686/09 אסולין נ' שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, כבוד השופט צ' גורפינקל (21.7.2009)). אין לומר אפוא כי הוראת סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971, ולפיה "החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון אם נתקבלה רשות לכך מבית המשפט..." – יש בה כדי לאפשר הגשת בקשת רשות ערעור על כל החלטת ביניים באשר היא (ראו והשוו: רע"ב 5261/12 רופר נ' משטרת ישראל (17.7.2012)).

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים, ועל אף האמור לעיל, מתבקש בית משפט קמא לבחון, בכפוף למגבלות יומנו, אם ניתן להקדים את הדיון.