רע"ב 5686/09 אלי אסולין נ. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-כב' הופט גורפינ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.6.09 לקבוע דיון בעתירת אסיר שהגיש המבקש בעניין התנאת יציאתו לחופשות בחוות-דעת של הוועדה לאלימות במשפחה ליום 19.11.09.

1.

המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 ל חוק העונשין, התשל"ז-1979 ובעבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 . בגין הרשעתו זו, מרצה המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל.

2.

מהבקשה עולה, כי שירות בתי הסוהר החליט להתנות את יציאתו של המבקש לחופשות בקבלת חוות-דעת בעניינו מטעם הוועדה לאלימות במשפחה. כנגד החלטה זו הגיש המבקש ביום 21.6.09 עתירת אסיר, בה טען כי משהרשעתו בכתב האישום המתוקן היתה בתקיפה ולא בתקיפת בת-זוג, אין מקום להתנות את יציאתו לחופשות בעמדת הוועדה לאלימות במשפחה.

3.

ביום 28.6.09 נקבעה העתירה לדיון ליום 19.11.09. ביום 1.7.09 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדמת הדיון שנקבע למועד קרוב ככל האפשר, בציינו כי הוא צפוי לסיים לרצות את מלוא תקופת המאסר שהושתה עליו בחודש ינואר 2010, ושני-שליש מתקופת מאסרו מסתיימים בחודש ספטמבר 2009, ומכאן כי קיום העתירה במועד שנקבע ירוקנה מתוכן.

4.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) דחה, עוד באותו יום, את הבקשה, בקובעו כי העתירה הוגשה רק עתה; כי אין לה עדיפות על פני עתירות רבות שהוגשו לפניה וממתינות להישמע לפי תורן; וכי נוכח העומס המוטל על יומן בית המשפט לא ניתן להקדים את הדיון בה.

5.

לטענת המבקש, ההחלטה לקבוע את הדיון בעתירה לחודש נובמבר 2009, עת יחלפו חמישה חודשים ממועד הגשתה, הינה בלתי סבירה. היא אינה מאפשרת לו לקבל סעד ההולם את צרכיו, שכן בהתאם לקביעה זו העתירה תישמע חודשיים בלבד עובר למועד תום תקופת מאסרו, או חודשיים לאחר המועד הצפוי לשחרורו המוקדם; היא מרוקנת מתוכן את זכותו לעתור כנגד החלטת שירות בתי הסוהר הפוגעת בזכויותיו; ויש בה משום סיכול קביעת המחוקק כי יש לאפשר לאסיר ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית של שירות בתי הסוהר. מכאן, כך לטענת העותר, חשיבותה של הבקשה דנן במישור העקרוני, ולאורה סבור הוא כי יש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות לבית המשפט לקבוע את הדיון בעתירה למועד שיחול עוד במהלך חודש זה – חודש יולי 2009.

6.

דין הבקשה להידחות על הסף. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, וכי היא שמורה למקרים חריגים בהם "מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)). בקשה זו אינה עומדת בתנאי זה, היא עוסקת בענין פרטני של המבקש, אין בה כל היבט עקרוני כללי, ולפיכך אין היא מגלה עילה למתן רשות ערעור.

יתר על כן, אף לגופם של הדברים אין מקום להיעתר לבקשה. החלטת בית המשפט קמא נשוא הבקשה בהליך זה עניינה נושא אופי מינהלי ולא שיפוטי. על פי הוראת סעיף 12 ל חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 , אין החלטה בבקשה להקדמת מועד דיון בגדר ההחלטות שבעניינן ניתן לערער לבית משפט זה (ראו: בג"צ 8628/06 מקוריה נ' הרכב כבוד השופטים גרוס, קובו, ורובינשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

(לא פורסם, 15.11.2006); והשוו גם לאמור בסעיף 1(1)

ל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מיום 2.7.2009, אשר טרם נכנס לתוקף ואינו חל על בקשה זו). יתירה מזו: לעצם הבקשה, ניהול סדרי עבודתו של בית המשפט וקביעת מועדי הדיון בפניו הם עניינים המצויים בלב סמכותה ושיקול-דעתה של הערכאה שבפניה מתנהל ההליך, ואינם מסוג העניינים שערכאת הערעור נוטה להתערב בהם (ראו למשל: רע"ב 6864/07 חג'ג' נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 30.8.2007)). מקרה זה אינו נכלל בגדריהם של אותם מקרים חריגים שיצדיקו את התערבותנו בהחלטת בית המשפט קמא.

בנסיבות אלו, אין עילה משפטית להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

יש להוסיף, וזאת מעבר לגדרי המשפט, כי ככל שהנסיבות תאפשרנה, רצוי כי בית המשפט קמא ישקול אפשרות להקדים את מועד הדיון בבקשה כדי שלא לייתרה, לאור סמיכות הזמן למועד שחרורו של המבקש.

הבקשה נדחית על הסף.