פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8628/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ד' חשין
העותר:
אורי מקוריה
נ ג ד
המשיבים:
1. הרכב כבוד
השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
2. מדינת ישראל (שירות בתי הסוהר)
עתירה למתן צו על-תנאי או בקשת רשות ערעור
בשם העותר: עו"ד תומר
אורינוב
בשם המשיבה 2: עו"ד אילאיל
אמיר
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א. עתירה - או – כמנוסח בקשת רשות ערעור, לחלופין
– על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים
(סגן הנשיא גרוס וסגניות הנשיא קובו ורובינשטיין) מיום 21.9.06 שלא להקדים דיון
בעניינו של העותר.
ב. (1)
העותר הוא אסיר חולה
AIDS
שהורשע
בתפ"ח (ב"ש) 947/00 בתקיפה של חברתו; הריגת בנה הקטין; איומים והטרדה
במתקן בזק, ונדון לעשר שנות מאסר, אותן הוא מרצה מיום 17.6.00. לאחרונה אובחן גוש,
שטיבו לא ברור, בתעלת השמיעה באוזנו השמאלית. לטענת העורר, מצבו הרפואי הידרדר לאחרונה;
מערכת החיסון שלו כשלה כמעט לחלוטין, והוא נאלץ להסתייע בכסא גלגלים או במקל הליכה
כדי להתנייד.
(2)
המשיבה והעותר עירערו על פסק הדין וגזר הדין לבית משפט זה (ע"פ 7472/03
ו-ע"פ 7694/03); הוחלט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת ראיות
חדשות לגבי אישומו של העורר בהריגת הקטין. לשם כך נקבע דיון בבית המשפט המחוזי
ביום 25.10.06.
(3)
לטענת העורר, עקב ההידרדרות במצבו הגופני קצרה תוחלת חייו, ולכן פנה לועדת
השחרורים בהתאם לסעיף 7(א) רישא לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001.
ביום 27.7.06 דחתה הועדה את הבקשה, וקבעה כי נוכח ההלכה שנקבעה ברע"ב
11860/05
פלוני נ' בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו
(טרם
פורסם)) ונוכח נסיבות המקרה, לא ניתן לראות את ימיו של העותר כספורים. יחד עם זאת,
ביקשה הועדה מרופאי שירות בתי הסוהר, לערוך מעקב חודשי אחר מצבו הרפואי של העורר,
ולבחון פן תחול חלילה הידרדרות נוספת במצבו שתחייב פניה מצדם לועדה. כנגד החלטה
זו עתר העותר לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עע"א 2692/06). העתירה נקבעה לדיון ביום 6.12.06.
(4) ביום 21.9.06 הגיש העותר בקשה להקדמת מועד הדיון, שנומקה במצבו הרפואי המידרדר. ביום 25.9.06 דחה בית המשפט את הבקשה, בלא נימוקים. כלפי החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית. ביום 30.10.06, לאחר הגשת העתירה, הגיש העותר בקשה חוזרת ודחופה להקדמת מועד הדיון אליה הצטרפה המדינה. ביום 5.11.06 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שהוא קובע: "לנוכח העומס בבקשות אלה, לא ניתן להקדים את הדיון אף על פי כן יידחה הדיון בתיק אחד קודם לכן" (כך במקור – א"ר). כנראה נפלה טעות קולמוס, שכן קשה לרדת לסוף משמעה של ההחלטה על פי נוסח זה.
ג.(1) לטענת העותר, הפגם שנפל בהחלטת בית המשפט, הנעוץ בכך שלא נומקה, והחשש מפני עיוות דין, מקנה תוקף לעתירתו בפני בית משפט זה כבית משפט גבוה לצדק. לטענת העותר היה על בית המשפט לעניינים מינהליים לנמק את החלטתו לדחות את הבקשה להקדמת מועד דיון, וזאת נוכח הטעמים המיוחדים שהועלו בבקשתו; נטען, כי ימיו של העותר ספורים וכי קיים חשש ממשי שעד אשר תשמע עתירתו, לא ייוותר בחיים. לחלופין טוען העותר כי יש לראות את הבקשה כבקשת רשות ערעור, לפי סעיף 25 ו- 28 לחוק שחרור על-תנאי, והדרך הראויה – כנטען – להשיג על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים היא בערעור לבית המשפט העליון. נטען, כי לפי תקנה 21 (י"ג) לתקנות סדר הדין בבתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000, סדר דין שלא נקבע עניינו בתקנות, ידון בו בית המשפט בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. לפי הטענה, מגזירה שוה מסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000, המאפשר ערעור ברשות על החלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים, יש להתיר לעותר לערער גם על החלטה לקביעת מועד דיון.
(2) המדינה משיבה, כי על "החלטות אחרות" של בית משפט לעניינים מינהליים ניתן להגיש בקשת רשות ערעור רק בגדרי הרשימה המופיעה בסעיף 12(ב) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, והקדמת דיון אינה חלק מרשימה זו. בהיקש מהחלטות ביניים בעניינים פליליים, סבורה המדינה כי אין מקום גם לעתירה לבג"צ.
ד.(1) לאחר העיון, סבורים אנו כי אין להיעתר לעתירה ולבקשת רשות הערעור.
(2) אשר לבקשת רשות ערעור, פרק ד' לחוק שחרור על-תנאי, אכן מורה כי עתירות נגד החלטת וועדת השחרורים מוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים. סעיף 12 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים נדרש, בין היתר, לבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת, וקובע:
12(א) פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים בערעור מינהלי ובערעור על החלטת הרשם, והחלטה אחרת של בית משפט לענינים מינהליים יהיו נתונים לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון שנשיא בית המשפט העליון קבע לכך.
(ב) לענין סעיף זה, "החלטה אחרת" -
(1) החלטה בבקשה למתן צו ביניים;
(2) החלטה שניתנה לאחר פסק הדין ואינה נבלעת בו;
(3) החלטה בענין חיסיון;
(3א) החלטה בענין סמכות ענינית;
(4) ענינים נוספים שקבע שר המשפטים בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
החוק קבע איפוא – כטענת המדינה – רשימה סגורה של "החלטות אחרות", שרק בעניינן ניתן לערער לבית משפט זה (ראו: בר"ם 5910/03 רפיד ויז'ן בע"מ נ' עיריית אילת (לא פורסם); בר"ם 4444/03 סלקום ישראל בע"מ נ' ליאורה לוי (לא פורסם); בר"ם 1910/03 אהובה וינברג נ' הועדה המחוזית לתכנון (לא פורסם)). עינינו הרואות, כי ההחלטה בעניין בקשה להקדמת מועד דיון אינה נופלת בגדרן של אלה. הגיון הדברים פשוט – המדובר בנושא המסור ביסודו לבית המשפט הדן, בגדרי ניהול יומנו והתיק. אשר על כן, אין בידי ליתן רשות ערעור על ההחלטה.
(3) בדומה אין מקום גם לעתירה. כידוע, ההלכה היא כי "בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"צ 583/87 יהושע הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט , פ"ד מא(4) 683, 703; וראו גם: בג"צ 11872/05 אחמד ג'בארין בן פדל נ' בית המשפט המחוזי חיפה , (טרם פורסם)). נקבע לא אחת, כי לבית המשפט הדן שיקול דעת רחב לקבוע מועדי דיון בהיותם חלק מניהול ההליך בפני בית המשפט, בכפוף "להוראות הדין, ליומן בית המשפט, להערכת בית המשפט את משך התנהלות התיק וקצב שמיעתו ולשיקולים נוספים" (בג"צ 5312/05 יצחק זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ארבל)), ובית משפט זה לא יתערב בכך אלא במקרים חריגים. חזקה על בית המשפט הדן, כי דחה את הבקשה לאחר ששקל את הנחוץ . יתר על כן, מעיון בהחלטת הועדה ומעיון בחומר הרפואי (מסמך סג"ד ד"ר גפט) שהיה מונח גם בפני הועדה ובפני בית משפט קמא, דומה כי ההחלטה שלא להקדים את מועד הדיון, עם כל הצער שבדבר, לא תגרום "עיוות דין משווע", כטענת בא כוח העותר; כך, מכל מקום, יש לקוות. אנו מאחלים כמובן לעותר החלמה ואריכות ימים ושנים.
(4) העותר קובל על כך, שההחלטה שלא להקדים את הדיון לא נומקה. אכן, "חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד" (א. ברק, שיקול דעת שיפוטי (פפירוס, תשמ"ז) 46) ו"שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו" (בג"ץ 76/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות , פ"ד יז (4) 2503, 2516). אך ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית (בע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ , פ"ד מד(4)693). ובמקרים בהם מחליט בית המשפט לגבי מועדי דיון, כבענייננו, בעקבות בקשות שהונחו לפניו – שתקצר היד מלתאר את ריבוין ואת מגוון הסיבות והטעמים העולים בהן תדיר – אין בידו להאריך דברים. כאמור, מובטחנו כי בית המשפט שקל את נסיבות המקרה עובר להחלטתו.
(5) עם זאת, נוכח אי הבהירות בהחלטה מיום 5.11.06, נבקש כי החלטה זו תונח ללא דיחוי בפני בית המשפט לעניינים מינהליים (ההרכב בראשות סגן הנשיא גרוס) כדי להבהירה ולקבוע מועד על פי הנתונים. פשיטא שאם בידי העותר והמדינה נתונים רפואיים עדכניים, יוכלו להציגם בפני בית המשפט. בכפוף לכך לא נוכל להיעתר למבוקש.
ניתנה
היום, כ"ד בחשון תשס"ז (15.11.06).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט