פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
10209/09
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
רוני שוורץ
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מיום
13.12.09 בעת"א 4923-12-09 על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל
החלטה
1.
בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לדחות את בקשת המבקש להקדים הדיון בעתירה שהגיש.
שירות בתי הסוהר החליט (להלן 'ההחלטה') לאסור על ביקוריה של אשת המבקש בבית הסוהר בין התאריכים 25/10/2009-24/1/2010. ההחלטה נומקה בכך שאשתו של המבקש "הפרה את הסדר ואת המשמעת בכך שקיללה והעליבה אחראית ביקורים". לטענת המבקש, ניתנה ההחלטה ללא שימוע וללא קיומו של הליך ראוי בעניין. הוא פירט בהרחבה את השתלשלות ההליכים. לטענתו, אשתו מעולם לא קיללה את עובדי המשיב. ההעלבה, אפוא, אם אכן הייתה
- הינה סובייקטיבית בלבד ובכל מקרה אין בה להפר את הסדר והמשמעת. עוד צוין כי אשתו של המבקש סובלת מבעיות שמיעה ושספגה יחס משפיל מעובדי המשיב.
המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים ושמיעת העתירה נקבעה לתאריך 8.3.2010. הוא הגיש בקשה להקדמת הדיון בטענה כי משמעותו של המועד שנקבע היא דחיית העתירה בפועל. בית המשפט לעניינים מנהליים דן בבקשה ודחה אותה בציינו – "לצערי אין מוקדם יותר ביומן".
2.
טענת המבקש, לכאורה, מוצדקת. הדיון אמור להיערך רק כחודשיים לאחר שפג תוקפה של ההחלטה. הסיבה בעטיה לא נדון עניינו של המבקש עד עתה נעוצה, בין היתר, בכך שהמבקש פנה תחילה לבית המשפט לעניינים מנהליים – גישה סבירה בנסיבות אלו. באשר לבקשה הנדונה, מלוא החומר הרלוונטי הגיע לשולחני היום. ברם, קיימת משוכה פרוצדוראלית, המקשה על התערבותו של בית משפט זה (וראו רע"ב 5689/09 אלי אסולין נ' שירות בתי הסוהר (21.7.2009 טרם פורסם)). בעניין אסולין, כמו גם כאן, הוגשה עתירה נגד ההחלטה לא להקדים את הדיון בעתירת אסיר. השופטת פרוקצ'יה קבעה כי:
"החלטת בית המשפט קמא נשוא הבקשה בהליך זה עניינה נושא אופי מינהלי ולא שיפוטי. על פי הוראת סעיף 12 ל חוק בתי משפט לענינים מינהליים , התש"ס-2000,
אין החלטה בבקשה להקדמת מועד דיון בגדר ההחלטות שבעניינן ניתן לערער לבית משפט זה (ראו: בג"צ 8628/06
מקוריה נ' הרכב כבוד השופטים גרוס, קובו, ורובינשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (לא פורסם, 15.11.2006); והשוו גם לאמור בסעיף 1(1) ל צו בתי המשפט
(סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מיום 2.7.2009, אשר טרם נכנס לתוקף ואינו חל על בקשה זו)".
המחסום הדיוני האמור עומד אף בענייננו. המחוקק לא קבע שניתן לבקש רשות ערעור על החלטת ביניים במסגרת הליך מינהלי, כבענייננו.
ברם, התוצאה כי עתירת המבקש לא תדון לגופה בשל המועד בו נקבעה – אינה ראויה, על פניה, למערכת שמתפקידה גם לספק שירות לציבור. ושוב אפנה לדבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בסיום החלטתה האמורה: "יש להוסיף, וזאת מעבר לגדרי המשפט, כי ככל שהנסיבות תאפשרנה, רצוי כי בית המשפט קמא ישקול אפשרות להקדים את מועד הדיון בבקשה כדי שלא לייתרה, לאור סמיכות הזמן למועד שחרורו של המבקש".
3.
העולה מהמקובץ כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות על הסף. עם זאת, אין מניעה מהמבקש להגיש בקשה נוספת להקדמת הדיון וחזקה על בית המשפט שישקול את טענתו, לפיה דחיית הבקשה להקדמת הדיון תהפוך את עתירתו לאקדמית גרידא. מודע אני לכך שבשל השתלשלות ההליכים, כמתואר לעיל, הנפקות המעשית של החלטה זו באשר למקרה הנדון אינה רבה. עם זאת, במישור הפרטני, נדמה כי ניתן יהא לקיים דיון בעניינו של המבקש בהתאם. במישור הכללי, נודעת חשיבות לפן העקרוני של ההחלטה כלפי מקרים העתידים לבוא – כפי שהתייחס לכך גם המבקש בעתירתו.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בטבת התש"ע (11.1.10).
ש ו פ ט