רע"ב 6864/07 עמוס חג'ג' נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של 13 שנים. ביום 30.4.07 החליטה ועדת הפרדות וטעוני הגנה בשירות בתי הסוהר להעבירו מבית המעצר "ניצן" לבית הסוהר "אשל" בבאר-שבע. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש עתירה דחופה למניעת העברתו וכן בקשה לצו מניעה זמני למניעת ההעברה. הבקשה הנוכחית עניינה בהשתלשלות הטיפול בעתירה זו.

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני - לאור שיקול-הדעת הקיים בעניין זה לשירות בתי הסוהר - אולם קבע כי דיון בעתירה לגופה יתקיים בהקדם האפשרי על-פי אילוצי היומן.

3.

העתירה נקבעה לדיון ביום 9.5.07, ואולם במועד זה הודע לבא-כוח המבקש כי העתירה תידון בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 12.7.07 אכן התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט (כב' השופטת דר' ד' אבניאלי) בחן את טענת המבקש כי במשך שלושה חודשים נמנע ממנו טיפול רפואי, והביע את מורת רוחו מהעובדה כי לעתירה לא צורף תצהיר לתמיכה בטענה זו - כפי שנדרש - וזאת אף שחלפו חודשיים מיום הגשתה. בנסיבות אלו, הציע בית המשפט כי יתקיים דיון בעניין ביום 15.7.07 - יום לפני תחילת הפגרה - לאחר שהמבקש יגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו, אולם משבא-כוח המבקש הודיע כי אין באפשרותו להתייצב לדיון ביום זה, הורה בית המשפט כי דיון המשך בעתירה יקבע מיד לאחר תום הפגרה בחודש ספטמבר. כן הורה בית המשפט כי המבקש יגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו בתוך 7 ימים וכי המשיב יגיש את תגובתו בתוך 10 ימים מקבלת התצהיר.

4.

בבקשה הנוכחית, מעלה המבקש שלל טענות המופנות הן כנגד המשיב והן כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. בין היתר, עותר המבקש להורות על העברת המבקש מבית הסוהר "אשל" בשל סכנה מוחשית הנשקפת לחייו מצד גורמים שבעבר - בתפקידו כשוטר - היה מעורב במעצרם; למנוע את כבילתו למיטה וכן למנוע את איזוקו ברגליו במקום בו נותרו מסמרים כתוצאה מתאונת דרכים שעבר. בנוסף, מבקש הוא לקבוע כי המשיב ביזה את בית המשפט בכך שהעביר את מועד ומקום הדיון ללא רשותו ולהטיל עליו קנס בגין כך; להחזיר את הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וכן לקבוע מועד דחוף לדיון בעתירה. בפרט, טוען בא-כוח המבקש ביחס למצבו הרפואי של מרשו כי המבקש נכה בעקבות תאונת דרכים שעבר, סובל מאפילפסיה וזקוק לתרופות קבועות שלא מסופקות לו בכלא, וכי הוא עבר התעללויות קשות, בהן כבילה למיטה במשך שעות וכן מניעת שיחות טלפון. לאור זאת, קובל בא-כוח המבקש על כך שבית המשפט המחוזי דרש ממנו לצרף תצהיר של המבקש לעתירה חרף דחיפותה וכן על כך שלא התקבלה בדיון כל החלטה בדבר הוצאתו המידית מהכלא ובדבר מצבו הרפואי והטיפול המגיע לו.

5.

בסמוך לאחר הגשת הבקשה הוריתי למשיב להגיב לטענות המבקש בעניין הטיפול הרפואי שנמנע ממנו ובעניין תנאי הכליאה שלו בבית הסוהר. עמדת המשיב בעניינים אלו הינה כדלקמן: בעניין הטיפול הרפואי, מציין המשיב - תוך שהוא מפרט את הטיפול הרפואי לו זכה המבקש מאז הגיעו לבית הסוהר "אשל" - כי המבקש נמצא במעקב פסיכיאטרי עקב הפרעות אישיות קשות וסיכון גבוה להתאבדות. הוא מטופל במרפאת הכלא באופן סדיר, מקבל טיפול תרופתי ומצבו שפיר. בין היתר, נטען כי לאחר שהמבקש חזר בו מסירובו לשתף פעולה עם צוות המרפאה ומסירובו לקבל טיפול תרופתי, הוא נפגש הן עם רופאה פסיכיאטרית והן עם רופא כללי, ושב לקבל טיפול תרופתי אשר הופסק קודם לכן בשל החשש שישתמש בכדורים לצורך התאבדות. משנמצא כי המבקש סובל מכאבי ראש וסחרחורות עקב חבלה בראש, הוא קיבל טיפול תרופתי גם בהתייחס לכך. לאחרונה נבדק המבקש ביום 16.8.07 על-ידי רופא, ובבדיקה זו נמצא כי לא חל שינוי במצבו הרפואי. כעת, ממתין המבקש לבדיקה על-ידי רופא מומחה נוירולוג.

אשר לעניין תנאי כליאתו של המבקש, מעדכן המשיב כי המבקש מוגדר כטעון-הגנה עקב היותו שוטר לשעבר וכי הוא שוהה בתא לבדו, באגף שמור, וזוכה לטיול בן שעה וחצי ביום. עם הגעתו של המבקש לכלא "אשל" הסתבר כי בכלא ישנו אסיר אחר שבעבר נעצר על-ידו, ומתוך מודעות מלאה לבעייתיות שבדבר, הועבר האסיר האחר מבית הסוהר. לאחרונה התעורר צורך להשיב אסיר זה לבית הסוהר אך כיום הוא מוחזק באגף 8 בעוד שהמבקש שוהה באגף 21, כך שאין כל השקה ונגיעה בין השניים. לעניין טענתו של המבקש כנגד כבילתו למיטה מציין המשיב כי ביום 17.6.07 המבקש נכבל למיטתו למשך 24 שעות כדי למנוע פגיעה שלו בעצמו, לאחר שבשיחה עם מפקד האגף התרשם האחרון, נוכח התבטאויותיו של המבקש, כי הוא מצוי בדיכאון, ועל רקע שני ניסיונות אובדניים קודמים מצדו. בשל היותו של המבקש בסיכון אובדני, הוא מצוי כעת במעקב יומי של העובד הסוציאלי בכלא. לאור כל האמור, סבור המשיב כי לא נפל כל פגם בטיפולו במבקש.

מעבר לכל זאת, טוען המשיב כי אף באשר ליתר טענות המבקש שלגביהן לא התבקשה תגובתו דין הבקשה להידחות על הסף הן משום שהיא אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור על-פי ההלכה הנוהגת והן לגופו של עניין. בין היתר, מציין המשיב לעניין המשך הדיון בעתירה בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כי הדיון בעתירה נקבע ליום 6.9.07. בנוסף, מעדכן הוא - במסגרת תגובה משלימה שהוגשה - כי לאור מצבו הנפשי של המבקש, ועל מנת להקל עליו, אישר לו מפקד בית הכלא ביקורים פתוחים, המתקיימים בחדר הביקורים באגף בו הוא שוהה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וביתר המסמכים שצורפו, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. כידוע, הלכה היא כי "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134). הבקשה במקרה הנוכחי אינה מעלה שאלה כלשהי מן הסוג האמור והמבקש אף אינו מתיימר לטעון כך. עניין זה בלבד די בו כדי להוביל לדחיית הבקשה. ואולם, אף לגופו של עניין לא מצאתי בבקשה ממש.

ראשית, אשר לטענת המבקש בעניין דחיית מועד הדיון בעתירה לאחר הפגרה בשל הצורך בצירוף תצהיר לבקשה. מדובר בהחלטה הנוגעת לסדרי הדין, מועדי הדיון ואופן ניהול הדיון הנמצאים כולם בלב סמכותה ושיקול-דעתה של הערכאה הדיונית. אין זה מסוג הדברים שערכאת הערעור נוטה להתערב בהם (וראו לדוגמה: בג"צ 8628/06 א' מ' נ' הרכב כבוד השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו , תק-על 2006(4) 2004, 2006 וההפניות שם), ואיני סבורה כי מקרה זה נופל לגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות שכזו. יתר על כן, בהתחשב בכך שהדיון בעתירה התקיים ביום 12.9.07 ובכך שהוצע למבקש כי המשכו יתקיים - לאחר שיוגש תצהיר כנדרש - שלושה ימים לאחר מכן, דהיינו עוד בטרם תחילת הפגרה, והוא זה שהדבר לא התאפשר לו, נראה כי היה זה אך סביר להורות על דחיית הדיון למועד חלופי מייד לאחר תום הפגרה. אשר לטענת המבקש בעניין העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובאשר לבקשתו לחייב את המשיב בקנס בגין ביזיון בית המשפט, עניינים אלו טרם נדונו לגופם על-ידי הערכאה הדיונית וטרם ניתנה לגביהם החלטה, כך שוודאי שאין מקום להתערב בהם בשלב זה. לאור עדכונו של המשיב כי המשך הדיון בעתירה נקבע ליום 6.9.07, דהיינו תוך פחות משבועיים מהיום, נראה כי לא יגרם למבקש נזק ממשי אם טענותיו השונות יתבררו על-ידי בית המשפט המחוזי במועד שנקבע.

שנית, אשר ליתר טענותיו של המבקש: כאמור, בהחלטתי מיום 12.8.07 התבקש המשיב להתייחס לטענות המבקש בדבר טיפול רפואי שנמנע ממנו ובדבר תנאי הכליאה שלו בבית הסוהר בו הוא נמצא, וזאת מן הטעם שביחס ליתר העניינים, סברתי כי דין הבקשה להידחות על הסף. לאחר קבלת תגובת המשיב, שוכנעתי כי גם באשר לשני העניינים הנוספים אין בבקשה ממש. מתגובת המשיב עולה כי המבקש נמצא תחת מעקב רפואי - פסיכיאטרי וכללי - שוטף; וכי לאחר ששב לשתף-פעולה עם רופאי הכלא ועם צוות המרפאה, הוא מטופל כעת במרפאת הכלא באופן סדיר, נבדק על-ידי רופאים בהתאם לצורך, מקבל את התרופות הנחוצות לו, וככלל- מצבו הכללי תקין. יתר על כן, בשל היותו בסיכון אובדני, המבקש נמצא גם תחת מעקב יומי של העובד הסוציאלי בכלא, ואף אושרו לו ביקורים פתוחים. נראה גם כי בשלבים שבהם נמנע מהמבקש טיפול רפואי נבע הדבר מחוסר שיתוף-פעולה מצדו עם הצוות הרפואי, ומכאן שככל שהמבקש יתמיד בגישתו הנוכחית וישתף פעולה עם הגורמים הרפואיים, אין מקום לחשש שמא לא יזכה לטיפול הנדרש לו. לא מצאתי ביסוס גם לטענת המבקש כי נשקפת לחייו סכנה מוחשית המחייבת את העברתו המיידית מבית הסוהר ונראה כי תנאי הכליאה שלו, כמו גם בטיחותו האישית, הינם ברמה סבירה. אשר לטענת המבקש לגבי כבילתו למיטה, מתגובת המשיב עולה כי הדבר נעשה באופן חד-פעמי, וזאת בהתאם לסמכותו מכוח תקנה 22(א) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 לנקוט אמצעי ריסון נגד אסיר לצורך מניעתו מלגרום נזק לעצמו. משכך, ובסיכומו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בטיפול במבקש במידה שעשויה להצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.