רע"ב 7011/16יאסר כיאל נ. מדינת ישראל

בקשת רשות

ערעור על החלטתו מיום 6.9.2016 של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 4769-09-16 (כב' השופט י' בן-חמו) , בגדרה נקבע כי עתירת האסיר שהגיש המבקש תקבע לדיון ביום 6.12.2016 ולא במועד מוקדם יותר, כבקשתו.

1.המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של שמונה שנים בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה, וזאת החל מיום 9.1.2013. על-פי הנטען בבקשה שבפנַי, המבקש שולב בסבב חופשות, ויצא עד כה לשלוש חופשות. עוד נטען, כי ביום 17.7.2016 הגיש המבקש בקשה לחופשה נוספת, אשר נדחתה על-ידי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) ביום 23.8.2016, נוכח מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו.

2.ביום 5.9.2016 הגיש המבקש עתירת אסיר כלפי ההחלטה האמורה, אשר הוכתרה כ"עתירת אסיר דחופה כנגד הוצאתו מסבב חופשות עובר לחג הקורבן". נטען, כי המידע המודיעיני שהתקבל בעניינו של המבקש עומד בניגוד להתנהלותו החיובית בין כתלי הכלא, וכי החלטת השב"ס תגרום לפגיעה של ממש בהליך השיקומי בו החל. כמו כן, המבקש ביקש כי בית המשפט המחוזי יורה על קיום מועד דיון בעתירה עובר ליום 13.9.2016, על-מנת שיתאפשר לו לצאת לחופשה בחג הקורבן של העדה המוסלמית, עליה הוא נמנה. ביום 6.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי דיון בעתירת המבקש ליום 6.12.2016, בהבהירו כי יש לקבוע את העתירה על-פי "סדר דיוני העתירות", וכי העובדה ש"על-פי לוח השנה קבוע חג זה או אחר אינה נימוק להקדמת מועד דיון בעתירה זו על פני עתירות אחרות הממתינות לתורן".

3.כלפי החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה דנא, בגדרה נטען כי קביעת העתירה לדיון במועד כה רחוק מהווה, למעשה, דחיית העתירה בפועל. המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלות כלליות, בין היתר, באשר לסד הזמנים לקביעת עתירת אסיר לדיון. עוד נטען, אגב הפנייה לפסיקת בית משפט זה, כי המגמה היא ליתן רשות ערעור כאשר בשילוב אסיר בסבב חופשות עסקינן. לגופו של עניין, המבקש מפרט באריכות ביחס להליך השיקומי המוצלח שהוא עובר, וטוען כי אשתו וילדיו מצפים לחגוג עמו את החג וחסרנו במהלך החגים מורגש בקרב המשפחה ביתר שאת. לבסוף מפנה המבקש לעתירת אסיר המתנהלת בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד אשר הוגשה לאחר מועד הגשת עתירתו-שלו, ונקבעה לדיון ביום 12.9.2016.

4.דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ההחלטה מושא הבקשה דנא מהווה החלטת ביניים דיונית באופיה, שעניינה קביעת מועד דיון, ובהחלטות מעין אלו, ככלל, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב. בהקשר זה יפים הדברים שנקבעו בעניין אחר:

" החלטות בדבר קביעת מועד דיון, גם כאשר בעתירת אסיר עסקינן, הן החלטות דיוניות מובהקות המסורות ליומנה ולשיקול דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך. החלטה לקביעת מועד דיון אינה מסוג העניינים שערכאת הערעור נוטה להתערב בהם; היא אינה מסוג ההחלטות המ נויות בסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 עליהן ניתן לערער לבית משפט זה ( רע"ב 5686/09

אסולין נ' שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, כבוד השופט צ' גורפינקל (21.7.2009)), והיא נכללת בסעיף 1 ( 1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 . מכאן, שאין הוראת סעיף 62ג ל פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 - ולפיה "החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון אם נתקבלה רשות לכך מבית המשפט..." - מאפשרת הגשת בקשת רשות ערעור על כל החלטת ביניים באשר היא (ראו והשוו: רע"ב 5261/12

רופר נ' משטרת ישראל (17.7.2012))" (רע"ב 4603/13 סמני נ' מדינת ישראל (26.6.2013).

5.לא-זו-אף-זו, כפי שנפסק לא אחת, האפשרות הקיימת לאסיר לצאת לחופשה אינה בגדר זכות מוקנית, כאשר מדובר בפריבילגיה הניתנת לאסיר על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ( רע"ב 3881/15

פלוני נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 19 (21.10.2015), והאסמכתאות הנזכרות שם). אמנם האסיר רשאי להשיג על החלטה שנתקבלה בעניין אי-שילובו בסבב חופשות על-ידי הגשת עתירת אסיר, אך עם זאת אין באפשרותו להכתיב לרשויות את המועדים בהם יצא לחופשה, וכך גם לא את המועדים בהם ידון בית המשפט בעתירתו, אלא בהתקיימותן של נסיבות מיוחדות. רצונו של המבקש לשהות בחיק משפחתו במהלך החג הוא מובן, אך למרבה הצער, אין בנסיבה זו כדי להצדיק דיון דחוף בעתירתו.

6.הבקשה נדחית אפוא. בשולי הדברים, ועל אף האמור לעיל, מתבקש בית משפט קמא לבחון, בכפוף למגבלות יומנו, אם ניתן להקדים את הדיון, ללא קשר למועד חג הקרבן.