רע"ב 5923/18 פלוני נ. פרקליטות המדינה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים

מינהליים מיום 31.7.2018 (עת"א 68716-07-18, הנשיא

א' טל , סגן הנשיא י' שינמן והשופטת ד' מרשק -מרום ). בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע של החלטה שנתנה ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן, בהתאמה: ועדת השחרורים ו- חוק שחרור על תנאי ) ביום 24.7.2018.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 44 חודשים בגין ביצוע עבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. המבקש סובל מגידול מוחי המלווה בהתקפים אפילפטיים. בשל מצבו הרפואי הגיש המבקש בעבר בקשה לשחרור זמני מטעמים רפואיים לפי סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי. ועדת השחרורים קיבלה את הבקשה, אולם המדינה הגישה על כך עתירה לבית המשפט המחוזי, וזה הורה על החזרת הבקשה לדיון מחודש בוועדת השחרורים. לאחר שערכה דיון חוזר, הורתה שוב ועדת השחרורים על שחרורו הזמני של המבקש, אלא שבעקבות עתירה נוספת שהגישה המדינה ביטל בית המשפט המחוזי את ההחלטה. על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בשים לב לכך שהחומרים הרפואיים שעל פיהם התקיים הדיון לא היו עוד עדכניים באופן מלא, תוך הדגשה כי המבקש יהיה רשאי להגיש לוועדת השחרורים בקשה עדכנית (רע"ב 2909/18 מיום 17.6.2018).

3.

בהמשך לכך, המבקש הגיש בקשה עדכנית לשחרור מטעמים רפואיים, וביום 24.7.2018 קיבלה ועדת השחרורים את הבקשה. הוועדה קבעה כי עקב החמרה במצבו הרפואי של המבקש ונכונותו לעבור טיפולים רפואיים בהתאם להוראות הרופאים, הוא ישוחרר זמנית לתקופה של ארבעה חודשים שבמהלכה ישהה בבית חולים או במעצר בית מלא בבית אמו במידה וישוחרר מבית החולים. בנוסף, קבעה הוועדה שורה של תנאים מגבילים שיחולו על המבקש. כן נקבע כי טרם פקיעת המועד של השחרור הזמני תתכנס ועדת השחרורים לדון בשאלה האם יש צורך להאריך את תקופת השחרור הזמני לנוכח מצבו הרפואי של המבקש באותה עת. לבסוף, ועדת השחרורים הורתה על עיכוב ביצוע של החלטתה למשך 7 ימים, לבקשת המדינה.

4.

גם זו הפעם הגישה המדינה עתירה כנגד החלטתה של ועדת השחרורים, ובצד העתירה שהוגשה ביום 30.7.2018 הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בעיקרו של דבר, המדינה טענה בעתירה כי ועדת השחרורים שגתה בהחלטתה, בין היתר בשל כך שהעדיפה חוות דעת פרטית על פני חוות הדעת של גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר, וכן משום שהתעלמה, כך נטען, מהאפשרות לקיים את הטיפולים הנדרשים למבקש במסגרת שירות בתי הסוהר בשילוב עם גורמי הרפואה בקהילה.

5.

ביום 31.7.2018 התקיים דיון ראשון בעתירה בבית המשפט המחוזי, ובסופו ניתנה החלטה המורה על עיכוב שחרורו של המבקש עד למתן החלטה אחרת.

6.

ביום 7.8.2018 התקיים דיון שני בעתירה, ובסופו הורה בית המשפט המחוזי למדינה לעדכן את בית המשפט לגבי עמדתה באשר להעברתו של המבקש לבית חולים כשהוא אינו כבול באזיקים. עדכון זה אמור להימסר לבית המשפט המחוזי ביום 14.8.2018, מועד שבו קבוע דיון תזכורת בתיק.

7.

ביום 10.8.2018 הוגשה הבקשה דנן, הנסבה על ההחלטה לעכב את שחרורו של המבקש. לטענת המבקש, המדינה לא הגישה את בקשת עיכוב הביצוע במועד. יתר על כן, לטענת המבקש עיכוב הביצוע גרם לו לפגיעות ממשיות, שכן הוא לא יצא למספר בדיקות חשובות ומקדימות לאשפוזו בשל כך. בנוסף, המבקש טוען כי ההחלטה לעכב את שחרורו לא עולה בקנה אחד עם "רוח ההחלטה השיפוטית" שניתנה בהליך הקודם בעניינו (רע"ב 2909/18 הנזכר לעיל). המבקש מדגיש את נסיבותיו החריגות וטוען כי על רקע זה מוצדק ליתן לו רשות ערעור.

8.

ביום 12.8.2018 הגישה המדינה תגובה לבקשה, על פי החלטתי. המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף מכיוון שהיא ממוקדת בהחלטה נקודתית של בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע, ואינה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית. לגוף הדברים, המדינה טוענת כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במסגרת תקופת עיכוב הביצוע שנתנה ועדת השחרורים, ועל כן אין יסוד לטענה כי היא הוגשה באיחור.

9.

לאחר ששקלתי את הדברים, ולא בלי התלבטות, החלטתי לדחות את הבקשה. ככלל, אמות המידה למתן רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר הן מצמצמות, ולא כל שכן כשמדובר בבקשה הנסבה על החלטת ביניים (ראו והשוו: רע"ב 7011/16 כיאל נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (11.9.2016); רע"ב 4643/17 ואזאנה נ' שירות בתי הסוהר (8.6.2017); רע"ב 9708/17 אורן נ' שירות בתי הסוהר מחלקת זימונים (13.12.2017)). אולם, בכך לא די במקרה זה. נסיבותיו של המבקש במקרה זה הן חריגות יחסית, ויש לכאורה מקום לחשוש מתוצאותיו של עיכוב נוסף בטיפול הרפואי שלו הוא זקוק. עם זאת, בנסיבות שבהן התקיימו כבר שני דיונים בעתירה ודיון נוסף צפוי להתקיים בעוד יומיים, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטה בעניין עיכוב הביצוע. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שבדיון שהתקיים ביום 7.8.2018 בבית המשפט המחוזי ציין בא-כוח המבקש כי "אנו מסכימים שתיוותר ההחלטה על כנה ושתיקבע ישיבת מעקב" (פרוטוקול הדיון מיום 7.8.2018, עמ' 32, ש' 23).

10.

יחד עם זאת, ראיתי לנכון להדגיש את החשיבות הנודעת למתן הכרעה בעתירה בהקדם האפשרי, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש (ראו: רע"ב 7498/13 עמר נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.11.2013)). במקרה זה, לעיכוב הביצוע שניתן ישנן השלכות לא רק על חירותו של המבקש אלא גם על מצבו הרפואי. חזקה על בית המשפט המחוזי שבנסיבות אלה ייתן את פסק דינו בעתירה במועד קרוב ככל הניתן. זכויותיו של המבקש שמורות לחזור ולפנות בעניין בהתאם לשינוי בנסיבות הרפואיות.

11.

בכפוף לאמור בסעיף 10 לעיל הבקשה נדחית.