פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7498/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
ליאור עמר
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. ועדת השחרורים, בית סוהר צלמון
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 31.10.13 בעת"א 66834-10-13 שניתנה
על-ידי השופט ב' ארבל
בשם המבקש:
עו"ד תמי אולמן
החלטה
א.
ועדת השחרורים הורתה, ביום 24.10.13, על שחרורו המוקדם של המבקש – המרצה עונש מאסר בן שש שנים – ממאסר, בתנאים מסוימים; החלטה זו עוכבה על ידי הועדה למשך של עד שבעה ימים, לפי סעיף 27(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001. כנגד החלטת השחרור עתרה המשיבה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עת"א 66834-10-13), וכן עתרה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מיום 31.10.13 נעתר בית המשפט (השופט ב' ארבל ) לבקשה לעיכוב ביצוע. מכאן הבקשה הנוכחית, שהוגשה היום, בה נטען כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בחלוף המועד (כתום יום באיחור) לשחרורו של המבקש וללא נימוקים, וכי שומה היה על בית המשפט לבקש את תגובת המבקש קודם להכרעתו. נתבקש שחרור המבקש.
ב.
לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה, למעט קביעה לעניין הקדמת הדיון, כפי שיפורט. אמנם מדובר בגלגול שיפוטי שלישי, אחרי ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי, ועל כן יש צורך בעניין כללי לציבור, אך מכל מקום לעיצומם של דברים, מצאתי צדק מסוים בבקשה. לא יתכן חולק, כי בקשות לעיכוב ביצוע צריכות להיות מוגשות בהקפדה בתוך פרק הזמן שבו עוכב הביצוע (וראו בש"פ 3966/08 סגל נ' מדינת ישראל (2008), שבצדק הפנתה אליו באת כוח המבקש), ובודאי עליהן להיות מנומקות; ובית המשפט המחוזי הביע את מורת רוחו מאופן התנהלות הדברים במקרה דנא, ואל נכון עשה כן. ואולם סבורני, גם בלא שאבקש תגובת המשיבה – כי היה מקום לדון בבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת ועדות השחרורים בודאי לאחר שמיעת המשיב (ראו בר"ם 578/03 עסאף נ' מדינת ישראל
(2003), והשוו לתקנה 9 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, תשס"א-2000, העוסקת בבקשות לצוי ביניים ), וככלל במעמד שני הצדדים . בענייננו, מה שניתן היה, בנסיבות שבהן הוגשה הבקשה דנא היום (5.11.13), הוא להחזיר לבית המשפט המחוזי לשם דיון והחלטה מחדש. לטעמי, יש לראות זאת, על פי המאטריה הכללית בה עסקינן, בנושא הכרוך בפלילים, ובודאי כשבחירותו של אדם עסקינן, ולהקיש אליו מהוראות סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982; בית משפט זה עמד לא אחת על כך שאף כשעסקינן בעיכוב ביצוע של פסילת רשיון נהיגה, יש לקיים דיון במעמד הצדדים (ע"פ 1318/07
אלטורי נ' מדינת ישר אל (2007); ע"פ 5341/08 מוסראתי נ' מדינת ישראל (2008)), ובענייננו מקל וחומר. והנה כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, דיון בעתירה נקבע ליום 12.11.13 – קרי, בעוד שבוע ימים; סבורני כעניין מעשי בנסיבות, כי יש להקדים את הדיון ליום חמישי זה (7.11.13); חזקה על בית המשפט המחוזי, נוכח עיכוב הביצוע והנסיבות שנוצרו, כי פסק דינו יינתן בהקדם.
אין בהחלטה זו כדי להביע דעה באשר לגוף העתירה התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי.
ג.
הדיון יוקדם כאמור.
ניתנה היום, ב'
בכסלו התשע"ד (5.11.2013).
ש ו פ ט