רע"ב 1185/20 משה בן משה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 31812-02-20 מיום 12.2.2020, שהורה על עיכוב ביצוע החלטת ועדת השחרורים בבית הסוהר השרון (להלן: הוועדה ) מיום 6.2.2020.

בהחלטתה, הורתה הוועדה על שחרורו המוקדם של המבקש מטעמים רפואיים, לפי סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר ). בד בבד, הורתה הוועדה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 12.2.2020, על מנת לאפשר למשיבה להגיש ערר על החלטתה.

2.

ביום 12.2.2020 הגישה המשיבה עתירה נגד החלטת הוועדה, ועימה בקשה להארכת עיכוב ביצוע ההחלטה.

3.

עוד באותו יום, הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על מתן צו ארעי במעמד צד אחד המעכב את החלטת הוועדה עד להחלטה אחרת.

4.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי משלא התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת הוועדה, יש להורות על שחרורו לאלתר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

6.

כידוע, ככלל לא תינתן רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר אלא במקרים חריגים (רע"ב 9708/17 אורן נ' שירות בתי הסהר (13.12.2017)).

עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים אלו.

7.

בית משפט הדן בעתירה המופנית כלפי החלטת ועדת השחרורים להורות על שחרורו של אסיר לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, רשאי להורות על צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת הוועדה, ועליו לבררו במעמד שני הצדדים מוקדם ככל האפשר (בר"ם 578/03 עסאף נ' מדינת ישראל (21.1.2003). ראו גם: רע"ב 7498/13 עמר נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.11.2013)).

עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי בית המשפט המחוזי אכן הורה על קיום דיון בעניינו של המבקש כבר ביום שני הקרוב. בנסיבות אלה איני סבור כי נפל כל פגם בהחלטה למתן הצו הארעי לעיכוב ביצוע החלטת הוועדה.

8.

מן המותר לציין כי בנסיבות העניין, לעיכוב ביצוע החלטת הוועדה עלולות להיות השלכות משמעותיות על מצבו הבריאותי של המבקש – ועל כן ראוי כי עניינו יתברר במהירות האפשרית.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית.