רע"ב 168/22 אברהם רוחן נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת-ביניים של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעת"א 14550-01-22 (השופט ע' כהן ), מיום 6.1.2022, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש, אברהם רוחן, לקבוע דיון דחוף בעתירת אסיר שהגיש, נגד החלטת המשיבה "לשלול ממנו את הזכות לקיים שיחות טלפון באופן גורף" .

2.

נגד המבקש ו-17 נוספים הוגש כתב אישום, המתייחס לשורה של עבירות חמורות שנעשו על-ידם, במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי, בפרשה שזכתה לכינוי 'פרשה 512'. הרקע לפרשה זו תואר בהליכים אחרים; אין צורך לחזור על הדברים (ראו למשל: בש"פ 2853/17 מדינת ישראל נ' פלוני (19.4.2017); בש"פ 537/17 רוחן נ' מדינת ישראל (14.2.2017); בש"פ 7371/17 רוחן נ' מדינת ישראל (8.10.2017)). לענייננו יצוין, כי החל משנת 2014 שוהה המבקש במעצר עד תום ההליכים. לאחרונה, ביום 16.11.2021, ניתנה הכרעת דין מקיפה בפרשה 512, ובמסגרתה הורשע המבקש במיוחס לו, ודיון ראשון לשלב הטיעונים לעונש נקבע ליום 13.1.2022.

3.

לפי הנטען בבקשה זו שלפנַי, בשנים האחרונות הוטלו על המבקש מגבלות מחמירות בנוגע לאפשרותו לקיים שיחות טלפון, עד אשר בשלב מסוים הותר לו לשוחח עם קרובי משפחתו ועורכי-דינו בלבד. ביום 2.1.2022, כך לפי הנטען, הועבר המבקש מבית הסוהר איילון לבית הסוהר אשל, ובסמוך לאחר קליטתו נערכה לו שיחת 'שימוע', שבה נמסר לו, כי החל מיום 5.1.2022, ועד להחלטה אחרת, תישלל הימנו כליל האפשרות לקיים שיחות טלפון, פרט לשיחות עם עורך-דינו.

4.

נגד החלטה זו, שאותה מכנה המבקש "הגבלת טלפונים דרקונית בדמות שלילת טלפונים מוחלטת" , הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובמסגרתה גם הגיש "בקשה דחופה לקביעת מועד דיון למועד הקרוב האפשרי" . הבקשה לקביעת דיון דחוף – נדחתה, בהחלטה מיום 6.1.2022, תוך שנקבע לגביה כי "אין דחיפות המצדיקה ליתן לעתירה זו עדיפות על יתר העותרים, אשר עתירותיהם חשובות ודחופות לא פחות מעתירה זו (חלקן אף יותר דחופות ואחרות הוגשו בטרם הוגשה העתירה בתיק זה)" .

5.

מכאן בקשת רשות הערעור דנן, שבגדרה מבוקש כי אורה לבית המשפט המחוזי לקבוע דיון דחוף בעתירה, בהקדם האפשרי. לעמדת המבקש, הנתק הטלפוני מבני משפחתו פוגע בו אנושות, בפרט נוכח מצבו הבריאותי, וביתר שאת בתקופת הקורונה, שאז הדאגה לשלומם ובריאותם של בני משפחתו היא רבה. פגיעה זו, כך המבקש, מצדיקה ביקורת שיפוטית בהקדם וללא דיחוי, ומכאן ששגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מדובר בעתירה דחופה.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובה מאת המשיבה.

6.

כידוע, רשות ערעור בעתירות אסיר תינתן, ככלל, רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של העותר (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 7429/15 סלע נ' מדינת ישראל , פסקה 23 (19.10.2016)). הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות מידה אלו, היא מתמקדת בעניינו הקונקרטי של המבקש, נסובה סביב דל"ת אמותיו, וממילא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור. מעבר לכך, ספק רב אם ההחלטה מושא הבקשה – החלטת-ביניים שעניינה קביעת מועד דיון בעתירת אסיר – היא מסוג ההחלטות שניתן לערער עליהן ברשות לבית משפט זה (ראו והשוו: רע"ב 5686/09 אסולין נ' שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב , פסקה 6 (21.7.2009); רע"ב 4603/13 סמני נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (26.6.2013); רע"ב 7011/16 כיאל נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (11.9.2016); רע"ב 5199/19 טברי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (12.8.2019)). זאת, אף מבלי להידרש לשאלה הכללית בדבר הסמכות להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות-ביניים בעתירות אסיר (לעניין זה, ראו: רע"ב 2375/20 בן משה נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (16.4.2020)).

7.

כך או אחרת, אין חולק כי החלטת בית המשפט המחוזי, מעצם טיבה וטבעה, היא החלטה דיונית מובהקת, הנתונה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. בהחלטות כגון דא, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב. כאמור, בית המשפט המחוזי מצא כי העתירה אינה מגלה דחיפות מיוחדת, והמבקש מצדו לא טען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית, בעלת השלכות רוחב, הראויה לבירור בערכאה זו; לפיכך אין הצדקה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.